"ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (כח, כ)

אחרי שה' הבטיח ליעקב "כי לא אעזבך" (כח, טו), הוא היה צריך לבטוח בהבטחת ה'. הנדר שנדר על תנאי הביע קצת חוסר בטחון. נראה שהוא נענש על כך מידה כנגד מידה, בקשר ל"עזיבה", לבגד וללחם.

הוא נענש במכירת יוסף, ששם נזכר בגד (כתונת הפסים), ולחם ("וישבו לאכול לחם" - לז, כה).

יוסף נמכר למצרים, ושם הוא סבל מאשת פוטיפר, שבה נאמר: "ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (לט, ו); "ויעזוב בגדו בידה" (לט, יב).