"ויט אליה אל הדרך"  (לח, טז)

איך ייתכן שיהודה בא על זונה? ואיך תמר ידעה שיבוא אליה? הרי היא לא עשתה מעשה לגשת אליו, אלא ישבה סתם, ויהודה סטה מדרכו ובא אליה.

נראה שהלשון "ויט אליה" מרמז שה' גרם לו לגשת אליה, כמו שכתוב בסמוך (לט,כא): "ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד". בשני הפסוקים, משמעות "ויט" היא הטיית מעשי בני אדם ותגובותיהם למטרה מסוימת.

כך יש לפרש גם את הפסוק (לח, א) "וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי" - שכל המעשים האלו היו מה', בדומה למה שאמר יוסף לאחיו: "לא אתם שלחתם אותי הנה כי ה'" (מה, ח).

דבר זה רמוז בלשון הפסוק "ויקח יהודה אשה לער בכורו" (לח, ו), כאילו שלקח אותה לעצמו, מכאן שתמר היתה מיועדת לו מהשמים.

עוד ייתכן שתמר ידעה איך יהודה פגש את בת שוע, וגרמה לנסיבות דומות, וכך גרמה שיבוא אליה. כך משמע מהקבלת הפסוקים: אצל בת שוע כתוב: "וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה" (לח, ב), ואצל תמר כתוב: "ויראה יהודה ויחשבה לזונה... ויט אליה.. ויבא אליה... ותהר לו" (לח, טו-יח).