בחירת יעקב את האבן כמצבה והקשר לחנוכה
"ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה" (כח, יח) מדוע שם יעקב את האבן כמצבה? ומפני מה אמר בנדרו "והאבן הזאת... יהיה
בית אלקים" (כח, כב)? נראה שבתחילה יעקב לא היה בטוח שהחלום הוא נבואה אמיתית, אך כאשר קם, ראה
שנעשה נס, כמו שאומר רש"י (פסוק יא), שהקב"ה עשה מהאבנים שאסף יעקב[1] - אבן אחת[2]. הוא הבין שדבר זה קרה בזמן
החלום, והיה אות ליעקב שהחלום אכן היה נבואה אמיתית (שכן לא היה צורך בנס זה
כשלעצמו, אם לא כדי להעיד על אמיתות החלום), ומזה ידע יעקב כשקם 'אכן יש אלוקים
במקום הזה'. לכן הוא בחר באבן שהיתה סימן לאמיתות החלום, להיות מצבה, ואמר שאם באמת תתקיימנה ההבטחות שבחלום, תהיה
האבן 'בית אלקים'[3]. דבר דומה אנחנו מוצאים בנס חנוכה: בזמן החשמונאים, היו כאלו שלא האמינו
שהנצחון במלחמה היה נס אלקי, אלא תלו אותו בסיבות טבעיות (כמו שיש טוענים היום
לגבי נצחונות מדינת ישראל). ולכן ה' חולל את נס פך השמן, כדי שיהיה ברור לכל שכל
התהליך של חנוכת המקדש בא בדרך נס. ולכן עיקר מצוות חנוכה היא הדלקת הנר, להזכיר
את נס פך השמן, אף שנסי המלחמה היו גדולים יותר - מפני שנס פך השמן הוא שהעיד על
הנס שבמלחמה. [1] הוא רצה שהאבנים יגנו על
ראשו מפני שהן חזקות, אבל בסופו של דבר התברר שהחלום שבראשו - דבר שנראה חלש מאוד
- היה חזק יותר מהכל, והפך את כל האבנים
לאבן אחת. [2] נס זה רמוז במלים
"מאבני המקום", שהרי "מקום" הוא כינוי לה', וה' הוא אחד, וכך
האבנים נעשו לאבן אחת. [3] האבנים משחקות תפקיד
במעשי יעקב בפרשתנו בשני מקומות נוספים: האבן שגלל מעל פי הבאר, וגל האבנים שהקים
בברית עם לבן.