בחיי היום יום שלנו אנחנו משתמשים רבות במילה 'שלום', הן בחיינו הפרטיים והן בחיינו הכלליים הלאומיים. בכל פעם אנחנו אף מגייסים' את הקב"ה בעצמו להיות לנו לעזר ולסיוע כאשר אנחנו מציינים את הפסוקים: 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום',  'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו'. האם באמת אותו שלום אלוקי אכן תואם את השלום שעליו אנו מדברים? האם השאיפות האלוקיות לשלום נצחי וכולל עולות בקנה אחד עם הרצונות לשלום הבאים מצד הנעזרים בסיוע באותו שלום אלוקי?

ננסה להעלות קווים לאופיו של השלום עליו דיברה התורה, בעזרת ציווי מלחמה מתוך הפרשה.

"כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ. וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ".

מצווה התורה שלפני יציאה למלחמה יש חובה/ מצווה לצאת בקריאה לשלום אל האומה האחרת. לשם מה יש צורך לקרוא לשלום לאומה שאתה רוצה להילחם עליה? בכדי שהמצב יישאר כפי שהוא כעת? האם יש עניין לעורר שלום בכדי לתת לאומה האחרת דברים שאף היא עצמה לא ביקשה? לא נראה שזו מטרת שליחת בקשת השלום.

ראשית נקדים לומר שאותו ציווי אלוקי בא דווקא מתוך 'שינוי' של משה מצו אלוקי, כמובא במדרש דברים רבה: "א"ר יהושע דסיכנין בשם רבי לוי כל מה שגזר משה הסכים הקב"ה עמו כיצד? ... הקב"ה אמר לו שילחם עם סיחון שנאמר: 'והתגר בו מלחמה' והוא לא עשה כן אלא 'ואשלח מלאכים' וגו'. אמר לו הקב"ה כך אמרתי לך להלחם עמו ואתה פתחת בשלום חייך שאני מקיים גזרתך כל מלחמה שיהיו הולכים לא יהיו פותחים אלא בשלום שנאמר כי תקרב אל עיר וגו'".

הסכים ה' עם משה וקבע כחוק לפתוח בשלום לפני מלחמה. מהותו של אותו שלום? "וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ". מהותו של השלום הוא לא התמזגות של שתי העמים לעם אחד. אכן יש חשיבות שכל אומה תשמר את המיוחד לה ואת ההופעה שעליה לבטא בעולם. אך עדיין לא מדובר בשלום זה על שתי אומות שיחיו אחת ליד השנייה בשלום, אלא האומה האחרת תחיה כאן בתוכנו בשלום (!), היא תשמר על אורחות חייה ומנהגיה, אך תהיה כפופה לשלטון וריבונות יהודית ויעלו מס לשלטון.

האם זהו שלום אמיתי וצודק, אותו שלום אלוקי כפי העולה מתוך הפסוקים?

שלום פירושו שלמות. בכדי להגיע לאיזו שלימות בעולם לא בטוח שכל צד מבליט את גווינו המיוחדים באותה רמה כפי הצד השני. יש צדיים דומיננטיים ומובילים יותר, ולו רק למען הסדר הטוב, למען השלמות. דווקא כאן נראה שנכון לגייס את המאמר 'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל'. הקב"ה שעושה שלום בעולמות עליונים, ואכן יש שלום בין אש למים, בין קודש לחול, אך ידוע וברור שהקודש עולה הוא על החול ונותן את הטון, כך מייחלים ומתפללים אנחנו שישרה גם עלינו שלום של שלמות שבו ברור לכל שעם ישראל הוא המוביל בעולם, דרכנו מעביר הקב"ה בעולם את כל התהליכים ההיסטוריים ולכן שלום של שלמות הוא כזה שבו האומות האחרות חיינו בשלמות עולמית עם ישראל, כאשר בסדר העולם עם ישראל הוא העם הנבחר. נתינת שלום לישראל לא באה עם התרפסות והחלשות, אלא עם נתינת עוצמה, חוזק וחוסן.  עם ישראל חזק בגופו וברוחו- זהו השלום, השלמות של העולם. ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את בשלום.