מצווה התורה את השוטרים להודיע לחיילים לפני צאתם לקרב את היוצאים ואת שאינם יוצאים למלחמה:

"...מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה".

אנשים אלו שלא יוצאים אל המלחמה יראים מדברים שהחלו לעשות, ובעטיה של המלחמה עלולים שלא לסיים את שהתחילו, בנשיאת אישה, בכרם ובחנוכת בית. לאחר מכן ישנו 'פטוֹר' כללי לכאורה ללא סיבה ממוקדת:

"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ", אך מביא כאן רש"י מחלוקת תנאים בפירוש הסיבה הרביעית של אי היציאה אל הקרב: ר' עקיבא סובר שמדובר על הפוחדים מהמלחמה עצמה, מלראות חרב שלופה, ואכן ראוי שלא יהיו בקרב ושם אף ימסו את אחיהם הלוחמים ויפחדו גם הם מהמלחמה. ר' יוסי הגלילי הולך בכיוון אחר לגמרי וסובר שמדובר על הירא מעבירות שבידו, ולפי דעתו כל סיבות הפטור מהצבא באות לשרת את המטרה הזו של הנפטרים בגין חטאם ותלתה התורה לשחרר על בית, כרם ואישה בכדי שלא יבינו שאר הלוחמים שאלו חוזרים על עבירות שבידם. בעל השפתי חכמים מחדד את הדברים עוד יותר ואומר שאין דבר כזה מיתה בלא חטא, לכן אין מה לפחד מהמלחמה מי שיודע שאין עבירות בידו, ולכן כל אחד שירא מהקרב- זה בגלל שיש לו עבירות, כיוון שאין מיתה בלא חטא לשיטתו. וכל שנגזר על בית, כרם ואישה זה לא בגלל עבירות שבידם אלא בכדי לכסות על החוזרים מחמת עבירות שבידם, ואף אלו שהזהירה אותם התורה על שאר דברים כתבה בהם התורה 'פן ימות במלחמה'- גם זה על חטא- שאם לא ישוב אזי ימות בגלל עבירה שבידו שלא שמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות- כך פירש רש"י לפי דברי ר"י הגלילי. (אמנם במסכת שבת דף נה ע"ב נפסק ש'יש מיתה בלא חטא, ויש יסורין בלא עוון', אך מסביר כאן רש"י אליבא דר"י הגלילי).

חיינו מלאים פחדים, חששות ודאגות. אפילו נלך לשיטתו של ר' עקיבא ונאמר שבוודאי חששות אמיתיות הן, לדאוג לכל ענייני הגשמיות, בית, פרנסה, משפחה. אך האם אנחנו מפחדים ויראים ממצבו של עולמנו הרוחני לפחות באותה רמה שאנו דואגים למצבנו בעולם הגשמי?! אנחנו מאמינים שהעולם הרוחני הוא האמת, אך האם אנו גם מתנהגים כך במעשינו, במחשבותינו, בפחדים שלנו?! רש"י מביא את פירוש ר"י הגלילי ומלמד אותנו שעיקר החשבונות שלנו צריכים להיות מונחים במצבנו הרוחני. אפילו כל הסיבות האחרות לפחדים שהובאו בתורה- באים לשרת את המטרה הזו של החששות האמיתיים מעבירות שבידינו ומרמתנו הרוחנית, שאלו הם הדברים האמיתיים והנצחיים בעולם שמהם אנחנו באמת צריכים להיות מודאגים ועליהם צריכים להיות עיקר החשבונות שלנו. החששות של ילדים קטנים הם מדברים קטנים. כאשר מתבגרים ומתפכחים צריכים להבין את אמת ועיקר העולם.