"וימהר אברהם האהלה אל-שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות"

 פירש רש"י "קמח סלת. סלת לעוגות. קמח לעמילן של טבחים, לכסות את הקדירה ולשאוב את הזוהמא". ומבארו העיקר שפתי חכמים "כי לא יתכן שצרה עינו של אברהם לעשות להם עוגות מסולת נקייה, רק הסלת היה לעוגות והקמח לעמילן וכו'”.

ונראה לדרוש את ייתור התיבה קמח – גימטרייה 148 = נחמן, שזירזה לעשות התקשרות לצדיק לפני שתחל במלאכתה.

ולפי זה מתבהרים דברי רש"י:

"לשאוב את הזוהמא" היינו את זוהמת הנחש, כי כל העוונות הם תולדה של גאווה, ולענווה ניתן לזכות בעיקר על ידי התקרבות, התקשרות וביטול לצדיק.

"קמח לעמילן של טבחים" – טבחים בבחינת שר הטבחים של פרעה, בחינת מרצחים ועושי פרעות, עמילן – אותיות "נעם-לי" בחינת קליפת אחשוורוש, בחינת יצה"ר של תאוות תענוגות ומעדנים. היינו שעל ידי הקמח – אותיות "מקח טוב" הוא הצדיק, מתנקים ונטהרים ממידות רעות (כגון תאוות רציחה – לשון הרע, ועין רעה) ומתאוות.

"לכסות את הקדירה" – קדירה לשון קדרות פנים, אנפין חשוכין, עצבות, תסכול, ממרור, יאוש; לכסות בקמח – להלבין פנים, בחינת פנים מאירות, להלבין שיניים, לחייך וכד'.