מי אני באמת?

  וַיֹּאמַר, עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי: וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים: וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן... וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: (כ"ד ל"ד - ל"ו).

   אליעזר מחפש שידוך ליצחק בן אדונו. הוא מתכונן למסע ארוך, לפתע נעשה לו נס וקופצת לו הדרך - ותוך שש שעות הוא מגיע לנקודת היעד. הוא פוגש את רבקה בבאר, העניינים מתקדמים, הוא מוזמן לבית הוריה, ושם הוא מתבקש לשאת דְבָרוֹ.

   ואכן העבד מכריז על "סחורתו": יש לי בוס עשיר גדול, לא חסר לו כלום, רכושו נאמד במיליונים. יש לו צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן... וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ. כעת, אני מחפש כלה לאותו "יורש עצר", ומי שתזכה להתחתן איתו - תזכה להיות שותפה לכל הרכוש העצום והנכבד הזה. זה תורף השיחה.

   אליעזר לא מזכיר כלום מגדלות אברהם, ממידת החסד והכנסת האורחים שלו, מכך שקירב את נפשות הכופרים לבורא עולם, אליעזר מתעלם מתכונות הנפש של יצחק, כל נאומו הוא סביב נושא אחד, "כסף"!

   והשאלה נשאלת: ככה סוגרים שידוך?! הרי מדובר כאן בתלמידו הגדול של אברהם אבינו. אדם שיש לו ערכים ומושגים. אם כן כיצד יתכן שהוא סוגר שידוך כמו עסקה של "מכונת כביסה" - וכל הנושא שמוזכר בשיחתו זה אך ורק "כסף"?

   התשובה נמצאת אצל הסבא מנובהרדוק, בואו ונראה היכן:

   כאשר שבה רבקה לבית ולבן ראה את הצמידים והנזם שעליה, ברקו עיניו וראשו החל לפעול בקדחנות. שאלה נוראה הטרידה אותו! כיצד ניתן לנשל את אליעזר מרכושו ולספח את ארנקו? לפתע הבזיקה במוחו הברקה עצומה. הוא יזמין את אליעזר לארוחה, ישים לו רעל במרק, וכאשר ימות - יקח את רכושו. ואכן כך עשה. הוא יצא את ביתו ודהר לכיוון אליעזר, כאשר פגש בו, שלח לעברו חיוך של מליון דולר, והזמינו אחר כבוד אל ביתו.

   אלא שהתורה מעדכנת אותנו בפרט מאוד מעניין: לפני שלבן יצא את ביתו, הוא עשה פעולה מוזרה מאוד. הוא זרק את אליליו ופסליו לפח (רש"י כ"ד ל"א).

   שואל הסבא מנובהרדוק: מה ראה לבן לזרוק את אליליו ופסליו? האם כך נוהגים באלוקים?! והסבא עונה: כך היא דרכם של רשעים! הם ימכרו תמורת כסף את כל היקר להם, ואפילו את אלוהיהם. וכיוון שללבן היו תוכניות על כספו וזהבו של אליעזר, והוא גם ידע שאליעזר לא ירגיש בנוח ליד פסליו, הוא שם אותם בפח!!!

   כעת התמונה מתבהרת! כאשר אליעזר התבקש לנאום ליד שתי גדולי הדור "לבן ובתואל", הוא היה בדילמה עמוקה. מה יאמר לאנשים הללו? וכי יש להם ערכים?! הרי חז"ל הקדושים גילו לנו שְׁ-"לבן" היה שחור כולו - חוץ משמו! מעשיו היו גרועים ומכוערים - ואפילו עֵשַׂיו הרשע פחד ממנו. כמו כן "בתואל" לא היה טלית שכולה תכלת. במדרש מבואר שנקרא בשם "בתואל", מפני שכל כלה שהיתה מתחתנת, הייתה חייבת תחילה להתחתן איתו. לפני שתי החמודים הללו עומד אליעזר הקדוש והטהור, ומנסה לבקש את רבקה ביתם \ אחותם. כיצד הוא יפרוט על "לִיבָּם" - בו בזמן שאין להם בכלל דבר כזה? וכי מעניין אותם שאברהם אבינו ובנו יצחק מיוחדים ואיכותיים?! לא היית לו ברירה - רק לדבר איתם על "כסף", שהרי זה מעל האלוקים שלהם ואת השפה הזו הם מבינים היטב.

   את הנקודה הזו אנו פוגשים גם בפרשה הבאה, כאשר יצחק אומר לעשיו בנו "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (כ"ז ד'), כיצד צדיק כזה גדול אומר על אוכל "כאשר אהבתי"? הרי ידוע המעשה עם אותו צדיק ששאלו אותו "הרב אוהב פילפל"? והצדיק השיב: פילפל אני "אוכל", את ה' אני "אוהב"! וכי יצחק אבינו פחות מאותו צדיק?! התשובה כנ"ל. לכל אחד צריך לדבר בשפה שלו, והשפה של עשיו היתה "אוכל", כמו שאנו מכירים מהפרשה של "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", לכן יצחק בחר לדבר בשפתו של עשיו - למרות שהיא הייתה זרה לו.

   עד כאן פרשת שבוע. נשמע מעניין, המוסר בולט, אבל, זה קצת יותר מזה. מסתתרת כאן נקודה מאוד עמוקה וחשובה.

   עולם הערכים של הגויים שונה מעולם הערכים של היהודים - 180 מעלות! אצל הגויים, העולם הוא "חיצוני". אומנם מדברים על פרישות וקדושה, אך במציאות - אין לכך כיסוי. ואילו אצל היהודים, העולם הוא "פנימי" ואמיתי.

   במקום להביא דוגמא, נצטט כתבה שהתפרסמה בעולם ועשתה הד גדול (מקור הכתבה שמור במערכת העלון) וזה לשון הכתבה: המתנתם הארוכה של אלפי אזרחי אירלנד שסבלו התעללות מזעזעת מידי נזירות כמרים ונזירים במוסדות הדת השונים לילדים, הסתיימה. החקירה ארכה תשע שנים... הוועדה תציג ראיות של 2,500 קורבנות שעברו התעללות... רגשית ופיזית בבתי ספר, בתי יתומים, מוסדות חינוך ובתי חולים, משנות ה-40 ואילך.

   מקרי ההתעללות בוצעו בידי כמרים במספר מדינות ברחבי העולם... האפיפיור התנצל על מקרי ההתעללות שאירעו בכנסייה באוסטרליה... האפיפיור התנצל בעבר על מקרי ההתעללות שאירעו בארצות הברית... למעלה מ-5,000 כמרים הואשמו בהתעללות ב-12 אלף קורבנות... מקרי ההתעללות בוצעו בידי כמרים במספר מדינות נוספות והפכו לשערורייה...

  למי ששם לב, לא מדובר כאן על "אירוע חריג", אלא על פרשיה שלמה שנתגלתה, אלפים מעורבים בה ממדינות שונות! ובמי מדובר? בליגת העל של הנצרות, האנשים עם "הצווארון הלבן". סליחה, עם הגלימה השחורה.

   סיפור נוסף: פעם נסע הבלן של ראדין עם קבוצת אנשים בערי רוסיה. התקופה הייתה קפואה, והעגלה נתקעה בשלגים. העגלון שחשש לבריאותם של נוסעיו, הציע שיעשו מדורה בכדי להפשיר את הכפור הנורא. לשם כך, כל אחד יחפש חפץ שמיותר אצלו - ויִתרמוֹ למדורה. מיד החל כל אחד מהנוסעים לחפש פריט מיותר בעבור המדורה. בעגלה זו נסע גם כומר, והדבר הראשון שהוא נתן - זה היה צלב גדול מעץ שליווה אותו.

   כמו כן, זה לא סוד שמאות שנים נרצחו והועלו יהודים על המוקד. עברו מסעי צלב, אינקוויזיציה, פוגרומים נוראים באכזריות שאין לה אח ורע, והכל בשם דת "הצדק והרחמים והחסד".

   לאחר נתונים אלו, בהם ראינו שבשיטתיות ובמשך שנים התנהגו אנשי המנזר והכמורה בצורה שלא מביישת אף טרוריסט, מתבקשת ועולה שאלה קשה: כיצד זה יתכן? להיכן נעלמו הערכים של אותם אנשים המציירים עצמם כסמל הרחמים הפרישות והקדושה?

   את התשובה כבר קיבלנו מהרב'ה "לבן". עבודת האלילות היא הצגה ללא כיסוי. כאשר עולה התאווה - הערכים והפסלים עפים ישר לתוך הפח! כאשר צריכים לשרוף פרטים לא נחוצים, הדבר הראשון שמתברר כלֹא נחוץ - זה הצלב. כאשר יש הזדמנות להתפרע ולהרוג - אסור להחמיצה. "הערכים והתרבות" הם עד האינטרס! זה עולם הערכים הגויי.

   לעומת זאת, להבדיל בין הטמא לטהור, התורה הקדושה מחנכת את האדם לשינוי "פנימי", היא דורשת הקרבה ומוסריות "אמיתית". בתורה אין הצגות. מי שבן תורה אמיתי - חייב לרסן את יצריו ולדרוש מעצמו שליטה בתאוותיו. זה לא אומר שאין לו יצר הרע, אבל הקו מחשבה - כבר שונה.

   רוצים ראיה?! קחו אדם עם לוח מודעות על הגוף. סליחה, עם ציורים בכל פינה בגוף, עם קרחת באמצע הראש ועציצים בצדדים (שאריות שיער), אדם אשר משקלו הברוטו 85 והנטו 78 (בגלל השרשראות והעגילים), תכניסו אותו למכונה הנקראת "תשובה", ותבואו כעבור תקופה.

   לא יאומן! עדינות, רוגע, מוסריות, כבוד הזולת, כיבוד הורים, והכל אמיתי!!! תנסו להציע לו כסף, הוא יצחק עליכם! זה לא ידבר אליו.

   יש לי ידיד שהיה פעם סַפָּר נשים (לפני שזכה לחזור בתשובה). הוא היה מפורסם מאוד, ופרנסתו הייתה זהה לזו של חבר כנסת. הוא היה עושה כסף מכלום. לדוגמא: היה לו "קרם בננות". (לוקחים בננה, מרסקים ומערבבים אותה עם קרם שיער ועוד כמה קשקושים עם ריח טוב). לאחר התספורת הוא היה שואל את הקליינטית: רוצה מָסֵכַת בננות? זה מחזק את השיער ואת השורשים. כיוון שקהל היעד שלו היו חברֶ'ה עם רמת חיים גבוהה, לא הייתה להם בעיה לשלם - וזה הלך טוב - ותמורת 350 ₪ זכתה הגברת "למסכת בננות"! אני זוכר ששאלתי אותו "האם זה באמת עוזר"? ואז הוא חייך, קרץ עין ואמר: אם זה עוזר או לא - אני לא יודע. אבל לארנק שלי זה וודאי עוזר! בקיצור, הבן אדם עשה כסף כמו חול "מזוג מספריים וכמה בננות".

   כאשר היהודי הזה שב בתשובה, לא היתה לו עבודה במשך תקופה ארוכה. בלית ברירה, הוא נכנס לכולל והחל ללמוד שם. עברו שנים... והיהודי עדיין נשאר בכולל והפך לאחד מהמניין. הוא מקבל 1500 ₪, אשתו עובדת ומכניסה עוד כמה שקלים, וכך הוא חי. אומנם זה בצמצום, הוא כבר לא קונה נעליים ב750 ₪, כמו כן מכנסיו לא עולות 1000 ₪, ולמרות זאת, הוא שמח יותר מבעבר! אשתו מרוצה ממנו, הוא מרוצה ממנה, והילדים מרוצים משניהם.

   והפלא הוא שזה אמיתי! נראה אותך מנסה להציע לו לחזור למספרת הנשים שהייתה לו ולמרוח שם בננות על הראש תמורת 350 ₪. הוא יסתכל עליך כאילו נפלת מהירח. וכי בגלל כסף ותאוות הוא ימרוד באלוקיו?!

   הנה לנו דוגמא של יהודי שהתקרב, לאיזו פנימיות דקה וזכה הוא הגיע.

   כמו כן בתקופת השואה האיומה, אנחנו יודעים שאנשים החליפו את האוכל שלהם במרגרינה בכדי להדליק בשומן הזה "נרות חנוכה". בדורות הקודמים, ההורים שלנו שברו את השלג וטבלו בקור אימים - בכדי לשמור על טהרה וקדושה. בתקופות הקשות של גירוש ספרד ועוד, אנשים עזבו את כל כספם ורכושם והפקירוהו - העיקר לא לבגוד באמונתם. אנשים וויתרו על כס המלכות ובחרו להישרף על המוקד - העיקר לא לבגוד בבורא עולם.

   עולם הערכים היהודי הוא פנימי ועמוק. הוא בנוי על נתינה ולא על לקיחה! הוא עשיר בגמ"חים וארגוני חסד. אתה עומד ליד לוח מודעות בבית הכנסת, ורואה מודעה בנוסח של: נמצא סכום כסף באזור x, המאבד יכול לקבלו על פי סימנים בטלפון... ומי שבעניינים, יודע שזו מודעה עם כיסוי מלא - ובאמת נותן הסימנים יקבל את כספו בחזרה.

   כל זה מלמדנו  עד כמה הערכים היהודיים פנימיים ואיכותיים. אין שום אומה בעולם שחיה ברמה כזו. זו הסיבה האמיתית שהגויים מקנאים בנו.

   ואת זה צריך להפנים. יש את "הלבן", את אותם אנשים שמוכנים למכור את אלילם תמורת תאוותיהם, אנשים אשר מכונים "חסודים וקדושים", אך בסוף מתגלה שקופת שרצים גדולה מאחריהם, ומצד שני יש את "אליעזר ורבקה", את הקדושים והפרושים, את תלמידי אברהם אבינו אשר הערכים שלהם הם חסד ורגישות לזולת, ופנימיותם וחיצוניותם שווה.

   וכל אדם צריך לשאול את עצמו "תלמיד של מי אני"? האם הרב שלי הוא "לבן" - או שמא דמותו היא "אליעזר"? האם אני עובד על חיצוניות בלבד ומוכן למכור את אלוקי תמורת תאוותי - או שמא אני אדם פנימי והתורה הקדושה נר לרגלי?

   מי אני באמת?