מנדל'ה, תסתכל "בחלון", ו...תתעודד!

   מנדל'ה עייף. מאחוריו יש כמה עשרות שנים. ולצערו, ההצלחה מעולם לא האירה לו פנים. יש לו מסמכים על כך שהדשא של "כל השכנים" יותר ירוק משלו. ליתר דיוק, ברור לו שלכל השכנים יש דשא, ואילו לו - אין!

   הנה כמה מהמסמכים: כל חייו גר הוא בשכירות, ואילו לכל השכנים יש בית משלהם. את הרהיטים הוא "אירגן" מהאלטיזכן. מה שהאלטיזכן זרק - זה מה שנכנס אצלו הביתה. ואילו לכל השכונה יש רהיטים "מהצעקה האחרונה" (הצעקה של החובות). כמו כן, החתונה שלו נערכה באחד ממחסני העירייה, ואילו החתונה של חבריו - נערכה באולמות יוקרה נטולי תקרה, המאפשרים לבני הזוג להיכנס בנחיתה (עם מסוק). בקיצור, יש לו מספיק מסמכים בשביל להחליט שמצבו עקום ועגום והוא הכי מסכן בכל היקום.

   מנדל'ה מהורהר ממצבו. העצב משתלט עליו - ואט אט דמעות נקוו בזווית עינו - ולפתע הוא מוצא את עצמו ממלמל: ריבונו של עולם! אני מאמין שהכל משמים, אין לי ספק שיש יד מכוונת, איני מהרהר אחר הנהגתך. אך שאלה אחת לי אליך אבאל'ה: כיצד אני יכול לשמח את עצמי ואת משפחתי במצבי העגום? האם יש תרופת קסם שיכולה להביא שמחה וסיפוק - ולשקם "בית בלי כלום"?!

   וכמו כל יהודי "אמיתי", בצר לו, פנה מנדל'ה אל רבו ושטח בפניו את יגונו.

   הרב שמע את הדברים. חלפו מספר רגעים, והרב השיבו בקולו הנעים: תסתכל "בחלון" ותתעודד! תביט "בחלון" ותתחיל לרקוד! תזכור שבחלון טמון האושר של החיים!

   מנדל'ה היה בטוח שהוא לא שומע טוב. מה כל כך מיוחד בחלון? ובפרט, שמחלון ביתו לא רואים כלום - חוץ מלול התרנגולים של השכן?

   הרב קרא את מחשבותיו - ומיד הסביר: "בחלון", זה ראשי תיבות של הפרשיות: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה. בזה תסתכל - ומזה תשאב עידוד ואושר, כיוון שיש כאן סוד גדול ורמז עמוק, אשר מי שמפנים אותו, יכול להפוך את חייו וחיי משפחתו מקצה לקצה.

מהו הסוד הגדול? היכן טמון הרמז העמוק?

"בראשית" - אם בהתחלה,

"נח" - הנוחות שלך מושלמת,

"לך לך" - העסקים והעניינים הולכים לך טוב מאוד,

"וירא" - תחשוש ותפחד!

"חיי שרה" - (מסופר בה על מיתת שרה) יתכן וקיבלת את שכרך כאן בעולם הזה - והנך מת לעולם הבא. וזה לא "וורט" אלא גמרא מפורשת! (עיין קידושין מ:).

   שהרי אדם לעמל יולד (איוב ה' ז')! תכלית האדם בימי חייו זה "לעמול ולעבוד" על רוחניותו. ואדרבא! אם קשה לו, אם הוא מתאמץ, הרי שהוא בעליה גדולה. וכמו המשל הידוע ש... החיים זה "אופניים". אם קל לך, סימן שאתה בירידה. ואילו אם קשה לך, סימן שאתה בעליה. לכן הקושי לא צריך לשבור ולייאש, שהרי זה סימן שהאדם מתקדם וממריא למקום היעד.

   ובפרט, שגילו לנו חז"ל שלפום צערא אגרא. כפי הצער על התורה והמצוות - כך הקדוש ברוך הוא משלם את השכר. ועוד אמרו חז"ל, טוב אחד בצער ממאה שלא בצער.

   ממילא מנדל'ה - תחייך! כיוון שהקשיים שלך מזכים אותך בניקוד גבוהה אחרי 120. וגם זה גמרא מפורשת (ברכות ה.): רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על - ידי יסורין. אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא.

   את הגמרא הזו ברוך ה' כולם מכירים עוד מהתלמוד תורה, או משיעורו המתוק של הרב'ה גליק בדף היומי. אך ישנו "עדכון" קטן שלא כולם שמעו עליו. והוא: שבמדרש (ספרי דברים פיסקא לב) מובאים דברי רבי שמעון הללו, ולאחר מכן לומד מכאן המדרש יסוד גדול - וזה לשונו: אי זה הוא דרך שמביאה האדם לעולם הבא? הוי אומר אלו יסורים.

   שמעת מנדל'ה?! יסורים זה בונוס! זה ניקוד מהיר וגבוה! לא כולם זוכים לזה. זה כביש ישר לעולם הבא!-!-!

   הרב רואה שהסומק חוזר ללחייו של מנדל'ה, אך עדיין לא נמרח החיוך על שפתיו. נראה שהוא תופס את הדברים רק "מלמעלה" - אך לא יורד לעומקם. הרב לא מתייאש. הוא מהרהר מספר שניות - ופותח בסיפור:

   מעשה (שהיה באמת) באדם למוד סבל, יהודי שלא ראה טיפת אושר מימיו, אשר החליט שבאו מים עד נפש - והוא מרגיש צורך להשתפך בפני רב עירו ולבקש שיתפלל עליו שמצבו ישתנה. ממחשבה למעשה, נסע האיש לרבו, המתין בתור, וכעבור זמן מה - הובא אל הקודש פנימה - אל הרב. ראה הרב שהיהודי שלפניו עייף ולאה, וביקש מהרבנית שתכבד את ההלך בכוס תה חם.

   הרבנית הגישה את הכוס, היהודי לגם מהתה ו...החל לנמנם. הרב המתין. כעבור 10 שניות פקח היהודי את עניו כשכולו שטוף זעה קרה, אמר "שלום", וצעד לכיוון הדלת. הרב קרא לעברו: רבי יהודי, רבי יהודי, הרי באתה אלי בשביל משהו, מדוע אתה כבר הולך? השיב לו האיש: מפני שכבר קיבלתי תשובה לשאלתי.

   כאשר לגמתי מהתה שהגישה לי הרבנית, החלה ליפול עלי תרדמה. והנה אני חולם שמגיע יומי האחרון... אני נפטר מהעולם... והנני מובל לבית דין של מעלה. שם כבר חיכו לי מעשי בדמות מלאכים, והנה המשפט החל... ולפתע הכרוז קורא: בבקשה לשים על המאזניים את המצוות! מיד באו מלאכים והניחו חבילה "קטנה" על המאזניים. אך המאזניים לא הראו כמעט שום תנודה "מהמשקל" שהונח עליהם. לאחר מכן קרא הכרוז: נא להניח בצד השני את העבירות. ולפתע, חבילות חבילות החלו לצנוח על כף המאזניים, כמויות שלא האמנתי. ואני התחלתי להחליף צבעים. תוך כמה רגעים הוכרעה הכף לרעתי!

   לפתע אני שומע קול עצום שואג ושואל: איך לא תבוש... ירדת לעולם עם נשמה צחה וזכה, למה החזרת אותה כל כך מלוכלכת? קיבלת מתנות יקרות! בריאות, אשה, ילדים חכמת חיים... מדוע לא הבאת תמורה לכך?

   פתאום נשמע רעש גדול, והנה אני רואה שבאים מלאכים לבנים וחבילות גדולות בידיהם, והם דורשים לעצור את פסק הדין. מדוע? כיוון שיש לקחת בחשבון גם את היסורים והסבל שעברו על האיש בחייו! ומיד הם מניחים את הארגזים על המאזניים. אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, והכף התחילה לזוז. אט אט הכף החלה לקבל משקל ולרדת, והנה כבר היא עומדת להטות את המאזניים לצד זכות.

   בבקשה להביא עוד צער אחד - קורא המלאך. עוד צער אחד והכף מכריע את המאזניים לצד זכות! אלא ש... כמה שחיפשו, לא מצאו עוד צער שלא נלקח בחשבון. ראה היהודי שגורלו מונח על כף המאזניים "כפשוטו", והחל להתחנן: תעשו טובה, תחפשו עוד פעם, אולי היה לי עוד צער שלא הובא כאן למשפט? אך המלאכים טענו שכאן זה עולם האמת והכל שקוף, ולרוע מזלו חסר לו עוד מנת יסורים אחת להכריע את הכף, ולכן גזר דינו נחרץ בהתאם.

   בשומעי את פסק הדין - התחלתי לצעוק: למה "ריחמתם" עלי כשהייתי למטה והבאתם לי רק "קצת" יסורים? מדוע לא ציערתם אותי יותר? ל....מ....ה?-?-? כך ביכיתי את מר גורלי - ומיד התעוררתי.

  אני מתבייש לומר, אך  באתי לכאן בכדי שהרב ישנה את מזלי וגורלי, אך כעת נפקחו עיני, ואני יודע שאני עושה את עסקת חיי - ואיני חפץ בשינוי המצב. היהודי אמר "שלום", ויצא.

   הפנמת מנדל'ה את הסיפור?! דע לך שהוא היה באמת והוא לא משל! והסיפור הזה עולה בקנה אחד עם המדרש (הנ"ל) שבהמשכו כתוב בזה הלשון: יהא אדם שמח ביסורים יותר מן הטובה. שאילו אדם בטובה כל ימיו, אינו נמחל לו מעון שבידו. ובמה נמחל לו? ביסורים.

   הבנת מנדל'ה? בחלון הנ"ל תסתכל, תחיה את ההשקפה הזו, מזה תשאב עידוד - ובזה תֵחַיֵה את נפשך ונפש בני ביתך.

   כעת מנדל'ה היה מרוצה. הוא התחבר לדברים מאוד והבין את עוצמתם. הוא "תפס" שבעצם הכל לטובתו - והמחיר שווה את ההשקעה. הוא הודה לרב, אמר שלום, "חייך" ושב אל ביתו.

   יתכן ומי שקורא את הדברים עד כאן - תמה ומרים גבה, ואולי אפילו שתיים, ואם יש לו שלושה - אז הוא מרים את שלושתם. מדוע כותב שורות אלו צריך לספר לנו על מנדל'ה ותסביכיו? מה הקשר של כל זה אלינו? זה אולי שייך לשנות השישים או לדור הקשישים. אך לנו דור הלימוזינה והתפוזינה, דור הג'ינס והצ'יפס, דור שיש לו את כל ההנאות בהישג יד, לנו אין קשר לכל הסוגיא הזו. הנה! פקידי בנק מחייכים, ראשי עיר משדרים עוצמה וכו'.

   אם מישהו חושב שהבעיה של מנדל'ה נדירה ורחוקה ממנו, הרי שהוא טועה! כיוון שגם מי שיש לו כסף, יכולת, ואולי אפילו מנהיגות, לא בהכרח שהוא מאושר. ואדרבה! אם נחטט לעומק, אם נסתכל מתחת לחיוך של פקיד הבנק או ראש העיר, אם נהיה איתו בשעות שהוא לבד עם עצמו, כאשר הוא בחברת בני ביתו, נשמע ממנו זמירות אחרות ממה שהוא משמיע בבניין העירייה או מאחורי הדלפק בבנק. בעירייה או בבנק הוא משדר: אנו עוצמה... אנחנו נביא... יש לנו את היכולת לעשות... ואילו בבית הוא לוחש לאשתו ש... המצב קשה, אולי יהיה פיטורים או בחירות, הרופא אמר ש... 

אין ספק שכולם מרגישים את הפסוק (איוב ה' ז') אָדָם לְעָמָל יוּלָד. לכולם יש קשיים וייסורים!!! רק שיש כאלה שמשדרים את זה בפומבי, ויש כאלו שמחביאים את זה מתחת לשטיח, אך בשורה התחתונה, "אדם מאושר" זה מצרך נדיר.

   אין לנו ברירה, אנו חייבים להודות שמנדל'ה זה אנחנו! לא פעם ולא פעמיים לוחש לנו יצר הרע שהדשא של השכן "מאוד ירוק", ואילו לנו אין בכלל דשא, ויצר הרע שולף מסמכים - ואנחנו מתחילים להתמלא ברחמים עצמיים וכו', ואז יצר הרע מכניס את העצבות לתמונה, ולמחרת כבר יצר הרע מחליף את השלט של הדלת, ובמקום משפחת "איבגי" הוא שם שלט של משפחת "דיקי", האווירה בבית עצובה ועגומה, וכבר מפורסם וידוע, שמשרד החיוך קבע שהעצבות מזיקה לבריאות. אלא שלפעמים כלו כל הקיצים! אין ברירה! אנחנו מנסים לאחוז באיזשהו "ענף מעודד" - אך איננו מוצאים דבר כזה, ובמקום שזה ילך וידעך, זה גודל ככדור שלג - ואנו אובדי עצות.

   כעת למדנו נוסחה חדשה לחיים: מסתכלים "בחלון" (במסר שלמדנו מהראשי תבות הנ"ל) ומחייכים!

   זכינו להבין שאם (בראשית) בהתחלה (נח) הנוחות מושלמת (לך לך) העסקים הולכים טוב (וירא) צריך לחשוש ולפחד (חיה שרה) יתכן ואנו מתים מבחינה רוחנית, יתכן ואת עולם הבא אנו מקבלים כבר בעולם הזה. שהרי זה הפך תכלית קיומינו!

   אך אם יש לנו קשיים, אם "האושר" מבקר אותנו לעיתים רחוקות, אם אנו מרגישים מאמץ ובפרט אם זה בענייני עבודת ה', סימן שאנחנו בעליה, שהרי החיים זה אופניים! קל לך? אתה בירידה. קשה לך? סימן שאתה בעליה. ובעזרת ה', הקרן שמורה לך לעולם הבא, ומהפירות תהנה עוד בעולם הזה, זה רק עניין של זמן. הבנת מנדל'ה?-?-?