אותיות נקנות במסירה / עו.

תוכן

א.  פתיחה

ב.  תפקיד השטר-שיטת רשב"ם

ג.  תפקיד השטר-שיטת החולקים

ד.  קנה לצור על פי צלוחיתו- האם יש כאן קניין בטעות?

ה.  אמירת איהו וכל שעבודיה

ו.   מסירה קודמת לכתיבת השטר או להיפך

ז.  הגדרת מיליה

א. פתיחה

אגב הדיונים לגבי משיכת ספינה מביאה הגמ' את מחלוקת חכמים ורבי בעניין מכירת שטרות:

"תניא אותיות נקנות במסירה דברי רבי וחכמים אומרים בין כתב ולא מסר בין מסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור"

שטר, בניגוד לשאר מטלטלים כולל בתוכו מלבד ערך הקלף או הנייר ערך נוסף, שווי ממוני של שיעבוד נכסים וחוב שהקלף נושא בתוכו.

^[1]בגלל יחודו של השטר מצינו מחלוקת תנאים בדרכי הקניין שלו. נחלקו רבי וחכמים האם כיוון שיש לשטר ערך נוסף שאינו ממשי לא מספיק לקנות אותו בדרכי הקניין הרגילים ולכן דרוש גם שטר- כך סוברים חכמים. או שנאמר שלמרות שיש הבדל בין שטר לשאר מטלטלים מכל מקום אין זה מצדיק שינוי בדרך קניינו משאר מטלטלים- כך סובר רבי. לדעת רבי ההבדל בין שטר לשאר מטלטלים קיים אבל אינו כה משמעותי שהוא מצריך דרך קניין נוספת שלא כדרכי הקניין הרגילים.

לדעת חכמים יש צורך בשני מעשי קניין שעל משמעותם ותפקידם נעמוד בהמשך.

ב. תפקיד השטר (שיטת רשב"ם)

רשב"ם (ד"ה כתב) על הברייתא מסביר את הצורך בשטר לדעת חכמים:

"כתב. לו מוכר ללוקח שטר מכירה על שטר זה ומסר לו אותו שטר מכירה אבל לא מסר לו עדיין שטר המלוה לא קנה עד שיכתוב וימסור דמצי למימר ליה נייר בעלמא זביני לך ובשטר מכירה לחוד לא קני דאין נקנין בשטר אלא קרקע ועבדים"

מדברי רשב"ם עולה בפשטות שהצורך בכתיבת שטר בנוסף לפעולת המסירה נובעת מכך שכיוון שהדבר הנקנה הוא שטר ובשטר יש שני חלקים גם קלף וגם את חוב, לולא שיש שטר שמתווסף למסירה יכול המוכר לטעון מכרתי לך רק את הקלף.

לדעת רשב"ם מטרת השטר היא לברר מהו הדבר הנקנה ולא להיות שותף ממש במעשה הקניין. בהמשך דבריו אומר הרשב"ם  שאין אפשרות לומר שהשטר מצד עצמו קונה כיוון ששטר לא קונה מטלטלים.

בהמשך הגמ' (עו:) מובאת מחלוקת אמוראים:

"אמר רב פפא האי מאן דמזבין ליה שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני הוא וכל שעבודא דביה אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא ואמרית ליה טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי לא קני וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך אמר לי אין לצור ולצור"

באופן פשוט כאשר קוראים את הגמ' נראה שמחלוקת רב פפא ורב אשי היא מחלוקת אליבא דעת חכמים- על פי דעת חכמים שסוברים שצריך לכתוב שטר בנוסף למסירה נחלקו האמוראים מהו התוכן המדויק שצריך להיכתב בשטר. ואמנם הרשב"ם (ד"ה אמריתה) מבאר שמחלוקת האמוראים היא כמחלוקת רבי וחכמים:

"ורב אשי כרבי סבירא ליה דאותיות נקנות במסירה בלא שטר אחר"

לפי פירוש רשב"ם רב פפא שאמר שצריך לכתוב והאריך לבאר מהו התוכן שצריך להיות כתוב, לא בא לחדש מהו התוכן אלא בא לחדש שצריך לקנות כדעת חכמים שאותיות אינן נקנות במסירה לחודה אלא צריכות גם שטר. כמו כן רב אשי שחולק על רב פפא לא חולק על הנוסח שהציג רב פפא אלא בא לומר שלא צריך שטר.

בגמרא מבואר שיסוד מחלוקת רב פפא ורב אשי היא האם מתקבל על הדעת שאדם ימכור את השטר רק לקלף שבו- לצור על פי צלוחיתו, או שדבר זה לא מסתבר ואדם שקונה שטר ברור שאין הוא קונה כדי לצור על פי צלוחיתו אלא קונהו לשם שעבודו, לשם החוב שבו.

כפי שהזכרנו רשב"ם מסביר שרב פפא ורב אשי נחלקו במחלוקת רבי וחכמים. א"כ, מתוך פירושו של רשב"ם יוצא שגם יסוד מחלוקת רבי וחכמים הוא בדעת בני אדם, האם דבר סביר הוא שאדם יקנה שטר כדי לצור על פי צלוחיתו- רבי סבר שדבר כזה לא עולה על הדעת ולכן  ודאי מי שמוכר שטר מתכוון למכור גם את החוב שבו ולכן לא נדרש כאן קניין נוסף על גבי הקניינים הרגילים ומסתפק רבי בקניין מסירה לחוד.

אבל חכמים סוברים שמכירת שטר לקלף שבו היא דבר סביר ולכן יכול לטעון המוכר שהוא מכר את השטר רק לקלפו, כיוון שכך נדרשת פעולה נוספת שתבהיר מהו בדיוק הדבר הנקנה, ולשם כך מיועד השטר שמתווסף למסירה.

מדברי רשב"ם עולה פעם נוספת העובדה שגם לדעת חכמים השטר לא נוטל חלק במעשה הקניין עצמו אלא מברר מהו הדבר הנקנה- לא רק הקלף אלא גם החוב שהוא מגלם בתוכו.

על פי דברי הרשב"ם עד כה נסביר את המשך דברי הגמ' (עז.):

"אמר אמימר הלכתא אותיות נקנות במסירה כרבי אמר ליה רב אשי לאמימר גמרא או סברא א''ל גמרא אמר רב אשי סברא נמי הוא דאותיות מילי נינהו ומילי במילי לא מיקנין"

 ופירש רשב"ם:

"מילי נינהו. דברים הוא מוכר ולא ממון ממש הלכך מעשה בידים דהיינו מסירה הוא עיקר קנייתן אבל שטר אחר לא מהני דמילי במילי לא מיקנו שטר לא יקנה בשטר"

באופן פשוט נראה שרב אשי טוען כנגד הסוברים שאותיות אינן נקנות במסירה לחוד וצריך שטר, ששטר לא יועיל כי שטר הוא מילי, כלומר, דבר שהוא רוחני, החוב, ולכן לא יועיל שטר אחר לקנותו^[2]. לפי זה מה עונים אלו שסוברים שאותיות אינם נקנות במסירה, אלו שמצריכים גם שטר?

בקריאה ראשונית היה נראה שהם יענו לו שה'מילי', החוב אכן יכול להיקנות על ידי שטר. אבל אם כן יוצא שלדעת חכמים שסוברים שצריך שטר בנוסף למסירה השטר הוא שותף פעיל במעשה הקניין, רב אשי אומר מילי במילי לא מיקנו וחכמים סוברים שמילי מיקנו בשטר. דבר זה לא מסתדר עם פירושו של רשב"ם עד כה שפירש שגם לדעת חכמים שמצריכים שטר מטרתו של השטר היא לא כחלק מהקניין אלא רק בא לברר מהו הדבר הנקנה, לברר שלא רק הקלף של השטר הראשון נקנה אלא גם החוב שבו^[3].

ובכ"ז נראה שאפשר ליישב את דברי הרשב"ם בקל. לפי דברי הרשב"ם נאמר שחכמים עונים לרב אשי: אכן כדבריך רב אשי, אם השטר היה מילי לא היה מועיל שטר אחר לקנותו אלא שאנו סוברים ששטר אינו- מילי החוב אחוז עם השטר ובאמת כל מה שאנחנו מצריכים שטר הוא רק כדי לברר מהו הדבר הנקנה מדין שטר ראיה ולא בתור חלק ממעשה הקניין^[4].

ג. תפקיד השטר (שיטות החולקים)

הריטב"א בתחילת הסוגיה מסביר שמטרת השטר להקנות את הראיה שבשטר הראשון:

"לפי פשוטו של לשון בכמה דוכתי נראה שצריך להקדים כתיבה למסירה אבל מורי נר"ו אומר בשם רבו ז"ל שזה אי אפשר כי הכתיבה שהיא באה להקנות הראיה שבו אינה חלה אלא על מסירת השטר, שכשם שזכה בגופו של שטר שיזכה בראיה שבו, כי נתינת השעבוד בלא שטר אינו כלום"

משמעות הדבר היא שהשטר השני אינו רק הוכחה מהו הדבר הנקנה אלא הוא מסייע בקניין השטר הראשון. המסירה מועילה לקלף והשטר השני לחוב, לראיה שבו.

ואכן הריטב"א בע"ב מבאר שמחלוקת האמוראים איננה תלויה במחלוקת התנאים האם אותיות נקנות במסירה אלא היא מחלוקת עצמאית העומדת בפני עצמה מהו הנוסח שצריך להיאמר או להיכתב בשעת המסירה. הריטב"א לא יכול להסביר כמו רש"י שמחלוקתם היא כמחלוקת התנאים כי אז יצא שמחלוקת התנאים היא מהי דעת בני אדם כרש"י- האם יש רגילות לאדם לצור על פי צלוחיתו או לא.

אם נפרש שמחלוקת האמוראים בע"ב היא כמחלוקת התנאים אזי יצא שהצורך בשטר הוא כדי לפרש מהו הדבר הנקנה והרי ראינו בדברי הריטב"א שהוא מסביר שלדעת חכמים מטרת השטר הוא לסייע במעשה הקניין ולא רק לברר מהו הדבר הנקנה. לכן ניתק הריטב"א את מחלוקת האמוראים מהמחלוקת האם אותיות נקנות במסירה.

היד רמ"ה (אות כח, ד"ה א"ל רב אשי) ביאר שאמנם צריך למסור את השטר השני אך אין צורך לקנות באחד מדרכי הקניין. דבר זה תמוה הרי היד רמ"ה עצמו ביאר כהריטב"א (שם) שהשטר הוא חלק ממעשה הקניין ולא רק כדי לברר מהו הדבר הנקנה.  נראה שכדי לבאר את דברי היד רמ"ה יש להקדים שדבר ידוע הוא ששטר קונה רק עבדים קרקעות ואישה ולכן אי אפשר לומר שהשטר מקנה בפני עצמו כפי שהיה אפשר להבין עד כה. מה השטר כן עושה? מהו היחס בין מסירת השטר הראשון לכתיבת השטר השני?

בנוסף, כפי שטען רב אשי נגד חכמים אם החוב שבשטר הראשון הוא מילי ומילי במילי לא מיקנו ויותר מזה כפי שמסביר היד רמ"ה (שם) מילי לא נקנים על ידי שום קניין, דבר רוחני לא נקנה על ידי שום דבר, אם כן איך במקרה שלנו שטר מועיל לקנות את החוב?

ע"פ דברי הריטב"א בקידושין (מז: ד"ה במלוה) נראה שעיקר מעשה הקניין הוא מסירת השטר הראשון. אלא, שכפי שציינו אי אפשר שהמסירה תועיל לבדה לקניין החוב שבשטר לכן נצרכת תוספת של כתיבת שטר נוסף ואמנם היא לא פועלת קניין בפני עצמה שהרי שטר בתור פעולה נפרדת הרי לא יכול לקנות את ה'מילי' כי מילי לעולם לא נקנים ועוד ששטר לא קונה דבר מלבד עבדים קרקעות ואישה. אם השטר השני היה קונה בפני עצמו ייתכן שהיינו מצריכים להקנות את השטר השני אלא כפי שביארנו פעולת השטר היא נגררת אחר המסירה, היא מצטרפת לקנייה הכוללת של מסירת השטר הראשון.

היכן מצינו שכתיבה קונה? בגמ' בב"מ (יג.) מצינו את שיטת אביי שסובר שעדיו בחתומיו זכין לו כלומר שמשעה שנכתב השטר חל שעבודו (ואמנם כפי שנראה בתוס' (לה. ד"ה ושמואל) דבר זה נכון רק אם מסרו את השטר, מכל מקום אחר המסירה השעבוד חל משעת כתיבה) א"כ מצינו מושג שהכתיבה יוצרת וקונה ואמנם יש שחלקו על אביי בשטר רגיל, אבל אצלנו נאמר שהשטר לא יוצר קניין מנותק לכשעצמו אלא השטר הוא קניין שבא בתור סיוע לקניין המסירה, הוא כלול בתוך קניין המסירה, וסוברים כולם (לדעת הריטב"א) שבמקרה כזה השטר קונה בכתיבתו כחלק מהמעשה הכולל של מסירת השטר הראשון^[5].

ואמנם כפי שהזכרנו קניין זה של השטר הנוסף אינו כשטר עצמי אלא כנוסף ומשלים לפעולת המסירה- כיוון שבין הקלף והשעבוד של השטר יש איזה סוג של ניתוק לדעת חכמים, מכל מקום סוף סוף זה חפץ אחד ולכן גם פעולת הקניין היא פעולה כוללת של קניין השטר אלא שבתוך פעולה זו צריך לכלול את שני חלקי השטר ולכן למרות שפעולת השטר היא אחת היא מורכבת משני מעשים ולכן נוסף מעשה כתיבת השטר על גבי המסירה להשלים את פעולת קניין השטר הראשון כדי לקנות את השעבוד על ידי הכתיבה.  

^[6]עוד ניתן לומר שהשטר החדש יוצר שיעבוד נוסף בין מוכר השטר לקונה, הוא ממשיך את השעבוד שכתוב בשטר^[7] לקונה השטר. לפי ביאור זה עיקר החוב שיש לקונה הוא מכח השטר השני. השטר העיקרי הוא השטר השני, הוא זה שיצר את החוב כלפי הקונה, והשטר הראשון מטרתו רק לחזק  ולהוות ראיה לגביית החוב שהרי רק ממנו החל החוב אבל עיקר החוב והשעבוד העכשווי לקונה השטר הוא מכח השטר השני.

סמך לפירוש זה אפשר למצוא בדברי הרא"ש בסוף סימן ד':

"למ"ד אין אותיות נקנות במסירה ועיקר הקניין בכתיבה דהוי מעשה ואפי' הכי בעינן גם מסירה"

מדברי הרא"ש רואים אחרת ממה שהציג הריטב"א. הריטב"א כתב שעיקר הקניין הוא המסירה והשטר נגרר אחריו אבל בדברי הרא"ש רואים שהעיקר בקניין הוא השטר ולא המסירה ולכן אפשר שכוונתו כפי שביארנו שהשטר החדש ממשיך ומייצר את השעבוד בין המוכר לקונה ולכן הוא העיקר והשטר הראשון הוא צדדי בתור תוספת כראיה^[8].

ד. קנה לצור על פי צלוחיתו- האם יש כאן קניין בטעות?

כתב רשב"ם (עו: ד"ה ואמר) שלדעת חכמים במקרה שבו קנה את השטר ולא כתב עליו שטר נוסף יכול המוכר לומר לו שמכר לו את השטר כדי לצור על פי צלוחיתו המכר כולו בטל כיוון שיש כאן מקח טעות שהרי שילם לו מחיר גבוה תמורת קלף בעלמא ולכן זו הונאה יותר משתות וכיוון שכן המקח בטל. הריטב"א (שם ד"ה א"ל) מביא דעות שסוברות שהמקח קיים כיוון שזו הונאה ביותר מכפי שהדעת טועה וכיוון שכך מצב זה נחשב שידע וקיבל על עצמו- מעין זה הקשה הרעק"א בגיליון הש"ס על דברי רשב"ם.

ה. אמירת איהו וכל שעבודיה

עד כה היה ברור לנו שלדברי רבנן צריך לפרש בשטר שהשטר נקנה יחד עם כל שעבודו. תוס' מביא אפשרות לומר שגם לרבי שעד כה הבנו שסובר שמסירה לבדה קונה, צריך לומר את הנוסח שלדעת רבנן כתוב בשטר-"קני לך איהו וכל שעבודיה".

מדברי התוס' שהביא אפשרות כזו רואים שהוא הלך בדרכי החולקים על רשב"ם. לפי תוס' נצטרך לשאול מה ההבדל בין חכמים לרבי הרי לשניהם אי אפשר לעשות מסירה רגילה של כל חפץ, לפי שניהם צריך לפרש שקונים גם את השעבוד א"כ מהו תפקיד השטר לדעת חכמים? נראה כדברי הריטב"א- שלמרות שמפורש שהוא רוצה לקנות את השעבוד הוא לא יכול לקנותו במסירה בעלמא אלא הוא צריך גם שטר בשביל פעולת הקניין.

לפי דרכו של תוס' ברור שהשטר לא נועד לגלות מה קונים שהרי זה עושים בכל מקרה גם לדעת רבי- בעל פה^[9].

אחרי שנדרשנו לכך שישנה אפשרות לגלות בעל פה על מה מתבצעת המכירה נחזור לדברי רשב"ם ונשאל לדעת חכמים שצריך שטר כדי לגלות מהו הדבר הנקנה, שלא מכר לו רק את הקלף אלא גם את החוב מדוע יש צורך בשטר לכאו' מספיק שבשעת המכירה יאמר המוכר או הקונה^[10] שהוא מוכר לו גם את החוב שבשטר. ולכאו' על פי דברי רשב"ם אכן נראה להלכה שמועיל דבר זה וכל מה שהזכירו בגמרא שלנו שטר  הוא לנוחיות בעלמא אבל נראה ברור שהקניין חל גם ללא שטר על ידי אמירת "איהו וכל שעבודיה".

ואמנם לא כן דברי המשנה למלך (מכירה ו,יא^[11]). המל"מ כותב שלדעת רשב"ם אמירה בעל פה לא מהני אבל יש לציין שהמשנה למלך לומד בדברי הרשב"ם שמטרת השטר היא לא רק לגלות את דעתו מה הדבר הנקנה אלא גם להיות שותף במעשה הקניין אבל כפי שביארנו על פי מה שמשמע מדברי רשב"ם נראה שדעתו לא כן ומטרת השטר היא רק גילוי מה קונים ולכן נראה שתועיל אמירה בעל פה.

ו. מסירה קודמת לכתיבת השטר או להיפך

כפי שהזכרנו הריטב"א מביא מחלוקת האם יש להקדים את מסירת השטר לכתיבת השטר או שאפשר לכתוב את השטר ואח"כ לבצע את המסירה. הריטב"א עצמו סובר שהמסירה צריכה להיות קודם הכתיבה כיוון שהכתיבה נגררת אחר המסירה.

את שיטת החולקים על הריטב"א אפשר לפרש בתרתי או שהם סוברים כשיטת הרשב"ם שמטרת השטר היא רק לגלות מה מתבצע במכירה ולכן גילוי דעת זה נצרך לפני מעשה הקניין של המסירה כדי שיברר מה עומדים להקנות במסירה או שנבאר אותו כפי שיטת הרא"ש שהזכרנו לעיל שהעיקר הוא מעשה כתיבת השטר החדש והמסירה היא צדדית אלא שנראה שלפי ביאור זה ע"פ הרא"ש אין הכרח להקדים דווקא את הכתיבה אלא שאפשר גם להקדים את הכתיבה.

ז. הגדרת 'מילי'

בהגדרת מילי בסוגיה שלנו נפלה מחלוקת בין הראשונים. רשב"ם פירש:

"מילי נינהו. דברים הוא מוכר ולא ממון ממש הלכך מעשה בידים דהיינו מסירה הוא עיקר קנייתן אבל שטר אחר לא מהני דמילי במילי לא מיקנו שטר לא יקנה בשטר"

לפי רשב"ם ה'מילי' הוא החוב שבשטר שאותו אי אפשר להקנות. רשב"ם גורס אותיות נקנות במסירה, לפי גירסה זו יוצא שרב אשי לא מסביר מדוע אותיות נקנות במסירה אלא מדוע  לא יכול להיות שיש כאן מילי כי אם היה כאן מילי לא היה מועיל כלום^[12].

לעומת רשב"ם מסביר התוס' (ד"ה אותיות) אחרת:

"ואור''י דמסירת השטר קרוי מילי דקאמר ליה קני לך שטר זה דהיינו מילי בעלמא אבל כשכותב שטר בשמו על השעבוד אין לך מעשה גדול מזה"

לדעת התוס' המילי כאן הוא לא החוב כי לעניין החוב אפשר לכתוב שטר וזה יקנה  את השעבוד אלא המילי הוא מסירת השטר בלי כתיבה נוספת. כיוון שהחוב הוא בין המלווה ללווה ואין שום קשר בינו לבין אותו אדם שרוצה לקנות את השטר לגביו דבר זה הוא מילי בעלמא, דבר שלא חל כאילו אמר לו בעל פה עכשיו הוא חייב לך שזה דבר חסר משמעות. היעב"ץ מסביר שביאור ר"י הוא לשיטתו (בתוד"ה אמר) שגורס "אין אותיות נקנות במסירה" כלומר, רב אשי אומר שמסירת השטר לבדה הרי היא מילי היא לא באמת יכולה להעביר את החוב לקונה ולכן דרוש בנוסף גם שטר.