טירדא דמצוה בכונס את הבתולה

כונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב.

רבי שלמה שטנצל זצ"ל

מבואר בהמשך הגמ' דבבתולה טריד טירדא דמצוה ובאלמנה לא טריד, וברש"י לעיל (יא. ד"ה ובלכתך) כתב דטריד שמחשב על עסק בתולים, וכ"ה ברש"י בסוכה (כה. ד"ה ובלכתך) דטריד במחשבת בעילה ואינו עושה מעשה מצוה בידים. וכ"ה ברמב"ם בהל' קריאת שמע (פ"ד ה"א) שחתן טריד לפי שאין דעתו פנויה שמא לא ימצא לה בתולים.

ויש להקשות מה המצוה יש בזה, הרי המצוה היא עצם הבעילה, ואין כל מצוה במציאת הבתולים ולבעול בתולה דוקא, ולמה נחשב לטירדא דמצוה. ואף אם הוא טרוד מ"מ אין הטירדא מעצם המצוה, ויש לדמותו לכונס את האלמנה ובבת אחת טבעה גם ספינתו בים, דודאי שאינו נחשב לטירדא דמצוה כיון שהוא טרוד מענין אחר שאינו שייך למצוה. ונראה דהטירדא של חתן אינו בעצם מציאות הבתולים, אלא טריד שמא יטה ולא ימצא את הבתולים, וא"כ הוה טירדא באופן של קיום המצוה ולכך נחשב טירדא דמצוה. ואילו בכונס את האלמנה והוא טרוד מחמת ספינתו שטבעה בים, אין הטירדא שייכת למעשה המצוה ולכך חייב בק"ש.

אמנם רבינו יונה (ט: מדה"ר) מפרש דהחתן טרוד לחשוב מחשבות לעשות מצוה מפני שמתירא שלא יעשה מעשה כרות שפכה. ומשמע דס"ל דמה שטריד בבתולים אינו נחשב לטירדא דמצוה, ולכך כתב ששהוא ירא מלהנזק בגופו להיות כרות שפכה מחמת הבתולים. משא"כ באלמנה שאין לה בתולים אין חשש שייעשה כרות שפכה.

תוס' ד"ה אהלים לנחלים, פי' הקונטרס דכתיב כנחלים נטיו כאהלים נטע, ולי נראה דאהלים דהאי קרא לאו לשון אהל אלא לשון בשמים, אלא נראה מדסמיך מה טובו אוהליך לכנחלים נטיו.

ברש"י עה"ת מפרש את הפסוק שם בפירושא קמא כמ"ש התוס', דאהלים לשון מור ואהלות, ועוד כתב לשון אחר כאהלים נטע ה' שהוא כשמים המתוחין כאהל.

תוס' ד"ה וחותם, אף על גב דמדאורייתא הם יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה הואיל וטרודים במלאכת בעל הבית.

יש להקשות דאף דעצם הברכה הוא מדאורייתא מ"מ הנוסח הוא מדרבנן, ולמה נחשב כעוקר דבר מן התורה במה שכולל הברכה השלישית בשניה. (ועי' בבית יוסף או"ח קצא, וע"ע במגן אברהם קצד, ג).