chiddush logo

מזונות

נכתב על ידי ישראל דן, 14/8/2014

 

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

1

בס"ד

כתובת האתר של ישיבת "אשרי האיש" ההרצאות של הרב יוסף צ. בן פורת – -

www.emuna.info

שיחתו השבועית של

ראש הישיבה הרב יוסף צ. בן פורת - -

ברכת המזון חשיבותה ומעלתה והזלזול שנוהגים בה!

פרשת עקב, שנת תשע"ד

ברכת המזון חיובה מן התורה

"וְאָכַלְתָּ וְשָּבָּעְתָּ וּבֵרַכְתָּ את ה' א לֹ היךָ וגו' " )דברים ח, י(. -

ברכת המזון היא הברכה היחידה שחיובה מן התורה, כפי שפירשו חז"ל

במסכת ברכות )כא, א(:

"אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה שנאמר:

'ואכלת ושבעת וברכת'. מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר:

'כי שם ה' אקרא הבו גדל לא להינו' ". -

והנה, בעוד שביחס להלכה השניה, 'ברכת התורה' נחלקו הדעות בקרב

הפוסקים, אם ההלכה כר"י או לא, הרי שביחס להלכה הראשונה של רבי יהודה, לא

חלק איש מעולם, כמו שכתב הרמב"ם:

"שצונו לברכו יתברך אחר כל אכילה, והוא אומרו ואכלת ושבעת

וברכת את ה' אלקיך, ולשון התוספתא, ברכת המזון מן התורה, שנאמר

ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך" )ספר המצוות, עשה יט(.

ובספר "אהבה" )הל' ברכות פ"א, ה"א( כתב:

"מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר ואכלת

ושבעת וברכת את ה' אלקיך, ואינו חייב מן התורה אלא אם שבע שנאמר

ואכלת ושבעת וברכת, ומדברים סופרים שאפילו אכל כזית מברך

אחריו".

ובמסכת ברכות )מח, ב(: "אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת

הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ בשעה שנכנסו

לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל

ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש, הטוב והמטיב

ביבנה תקנוה, כנגד הרוגי ביתר, דאמר רב מתנא אותו היום שניתנו

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

2

הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו,

והמטיב שנתנו לקבורה".

כתב הרמב"ן בספר "ההשגות" )בספר המצוות שורש א. ומובא בכסף משנה פ"ב מה' תפילה, ה"א(:

"אין מטבע ברכת המזון מן התורה, אבל נצטוינו מן התורה

לברך אחר אכילתנו כל אחד כפי דעתו כענין המובא בגמ' דף מ ע"ב

בנימין רעיא אמר בריך רחמנא מרי' דהאי פיתא, ובאו הנביאים ותקנו

להם נוסח מתוקן הלשון וצח המליצות, ושנינו בו ומלכות בית דוד

משיחך במהרה תחזירנה למקומה ותבנה ירושלים, כי הענין תקון שלמה

ובית דינו והלשון כפי הזמנים יאמר".

ומרן הבית יוסף ז"ל )או"ח סי' קפז( הביא את שאלת הרשב"א ז"ל, הלוא,

שלשת הברכות של בהמ"ז הן מן התורה, אם כן, איך נאמר שיהושע, דוד ושלמה

תקנו זאת? ותירץ, שמהתורה אפשר לומר זאת, באיזה נוסח וסגנון שרוצים. ובאו

משה, יהושע ודוד ותקנו את נוסח הברכה. אי לכך: "ובודאי דקודם כיבוש הארץ

ובנין ירושלים לא היו אומרים כמטבע שאמרו לאחר כבוש ובנין, וכמו שאין אנו

אומרים באותו מטבע שתיקנו דוד ושלמה. שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות

הבית, והם היו מבקשים להעמיד מלכות ולהעמיד בנין הבית ולהמשיך שלות הארץ"

עכ"ל. וכן כתב גם הרא"ש.

ואכן, מרן בשולחנו הטהור כתב:

"אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו מפני

שהיא סיום הברכות דאורייתא דהטוב והמטיב אינה דאורייתא" )קפח, א(.

מעמדה ההלכתי כתפילת העמידה

בהתאם לכך, ברורה גם ההלכה ההבאה:

"לעניין לשאול בברכת המזון מפני היראה או מפני הכבוד, יש מי

שאומר שדינה כתפלה" )שם קפג, ח(.

הרי לנו הלכה למעשה, שברכת המזון מעמדה ההלכתי זהה, לתפילת

העמידה שמונה עשרה! ובספר "כף החיים" )שם, ס"ק מה( כתב, שאין להפסיק בה

אפילו לקדושה, ברכו, ואמן יהא שמיה רבה. למרות, שמרן החזו"א זצ"ל כתב

בספרו )אורח חיים סי' כח, סק"ג(, ש"אפשר" שקדושה, ברכו ואמן, אפשר להתיר בין

הפרקים, אבל על כל פנים לגבי יתר הדברים, מעמדה ממש כשמונה עשרה. ואין לו

לאדם לרמוז בידו או בעיניו, או שום הפסק ותנועה באמצע הברכה.

הבה נקרא את דברי מרן )שם, ט(, שאין חולק עליהם!

"צריך לישב בשעה שמברך בין אם היה הולך בביתו כשאכל או

עומד או מיסב כשמגיע לברך צריך לישב כדי שיוכל לכוין יותר וגם לא

יהא מיסב שהוא דרך גאוה אלא ישב באימה: הגה, נראה לי דלאו דוקא

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

3

המברך אלא ה"ה כל המסובין לא ישבו בקלות ראש אלא באימה מיהו

אם לא עשה כן אפילו בירך מהלך בדיעבד יצא )רמב"ם פ"ד(".

ובסי' קצא ס"ג הוסיף: "אסור לעשות מלאכה בעודו מברך".

ובמשנה ברורה פירש את טעם הדבר )קצא, ה(:

"אסור לעשות מלאכה וכו' מפני שנראה כמברך בדרך עראי -

ומקרה. ואפילו תשמיש קל אסור לעשות ואין צריך לומר, שלא יעסוק

בדבר שצריך לשום לבו אליו. וכתב הט"ז שיש ליזהר שלא לעיין אפילו

בדברי תורה בשעה שמברך בהמ"ז כי זה מורה על היות הבהמ"ז אצלו

רק על צד המקרה וההזדמן. ולאו דוקא בבהמ"ז ה"ה כשעוסק בתפלה

או באיזו ברכה אחרת וזה נכלל במאמר תורתנו ואם תלכו עמי קרי

דהיינו שלא יהיו המצות אצלנו על צד המקרה וההזדמנות בעלמא".

ידועים דבריו של הרה"ק הרבי ר' בער ממזריץ' זצ"ל, שברכת המזון צריכה

כוונה יותר מן התפילה, מפני שתפילה היא דרבנן וברכת המזון היא דאורייתא.

במציאות מזלזלים בברכת המזון!

הבאנו הפעם, בצורה מפורטת, את המקורות למן המקרא, המופיע בפרשתנו,

ועד לדברי הזקן שבכהונה, פוסק דורנו הסבא קדישא ב"משנה ברורה". כדי

להמחיש לעצמנו עד כמה הדברים פשוטים וברורים, עד כמה הם חשובים

ומוסכמים! אולם, בשעה שאנו מתבוננים בצורה שבה אנו מברכים את "ברכת

המזון", הרי שתוקפת אותנו חלישות הדעת, מן המרחק הגדול אשר בין המצוי לבין

הרצוי. כשאנו נמצאים בציבור אף של אנשים יראים ושלמים, יכולים אנו לראות,

אדם הממלמל בפיו את "ברכת המזון", אולם, ידיו מחטטות אחר דבר מה הנמצא

בכיסו, עיניו פוזלות לכיוון אחר, לעיתים, הוא אף מאותת לפלוני שימתין לו,

לאלמוני שישב על המקום, למלצר שלא ישכח לתת לו את המנה האחרונה וכיוצ"ב.

בתקופתנו 'המתקדמת', מצוי מאוד, שבפיו מברך האדם בהמ"ז, ואילו אוזנו צמודה

למכשיר הטלפון הנייד, ועוד כהנה וכהנה תופעות המוכרות לכולנו.

נשאלת השאלה, האם זו הדרך בה נעבוד את בוראנו, ובה נודה לו על שסיפק

את צרכנו? דומה, שמתקיימים בנו דבריו של הרמח"ל ז"ל, בהקדמה לספרו "מסילת

ישרים":

"הַחִבּוּר הַ זה לֹא חִבַּרְתִי לְלַמֵד לִבְנֵי הָּאָדָּם את אֲ שר לֹא יָּדָּעוּ, אֶלָּא

לְהַזְכִּירָּם אֶת הַיָּדוּ ע לָּהֶם כְבָּר, וּמְפֻרְסָּם אצְלָּם פִרְסוּם גָּדוֹל. כִי לֹא תִמְצָּא

בְּרֹב דְבָּרַי אלָּא דְבָּרִים שרֹב בְּנֵי הָּאָדָּם יוֹדְעִים אוֹתָּם וְלֹא מִסְתַפְקִים בָּּ הם

כְלָּל, אלָּא שֶכְפִּי רֹב פִּרְסוּמָּם וּכְ נ גד מַה שאֲמִתָּתָּם גְלוּיָּה לַכֹל, כ ךְ הַהֶעְלֵם

מֵהֶם מָּצוּי מְאֹד וְהַשִּכְחָּה רַבָּה".

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

4

והנה, אחד מהמיוחדים והמפורסמים שבין גולי ספרד, הלוא הוא רבי יוסף

יעבץ ז"ל )נפטר ה'תר"ס 3826 (, אשר נודע בכינויו "החסיד יעבץ", שכתב ספרים רבים

וחיזק והשריש בקרב ישראל את יסודות האמונה, ומאוד מאוד, היו דבריו חביבים

על מרן המשגיח זצ"ל בעל "אור יחזקאל". כתב באחד מספריו, אודות התייחסותם

של בני אדם לברכת המזון בפרט ולברכות הנהנים בכלל:

"אומר דרך הלצה כי יש מצות עשה ומצות לא תעשה שיש להם

מזל קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם לעשותם בשמחה ובטוב

לבב... כמצות פורים וביעור חמץ ובשרבחלב וכיוצא בהם. ויש שאין

להם מזל, כברכת המזון שהכל מקיימים ואכלת ושבעת ואין הכל

מקיימין וברכת את ה' א להיך. ורבו האוכלים למעדנים בשובה ונחת -

וברכו בקול נמוך ובשפה חלושה ברכה נחוצה, רצוצה בלי כונה ובלי

דקדוק באמרותיה ואין צריך לומר באותיותיה בעודה בכפה יבלעוה.

ואם יהיו שלשה שאכלו כאחד האחד יברך על הדרך והנזכר והשנים

יעמדו בטלים כנגדו ישאו ויתנו בדברי הבאי בפיהם לא יברכו ולא

ישמעו הברכות ולא יענו עליהם אמן. ומהם יחשבו שיצאו ידי ברכת

המזון במה שענו על ברכת זמון ברוך שאכלנו משלו. וכשהם עשרה או

יותר אז יוסיפו לחטוא, וכרובם כן ירבה ביניהם הדבור בדברי הבאי. גם

הנשים שהן פטורות מקריאת שמע וחייבות בברכת המזון, רובן ככלן

תקיימנה בכל מאמצי כוחן, מצות ואכלת ושבעת לא כן תעשנה מצות

וברכת. ולא זו בלבד כי גם ברכת הנהנים בכללה, לא זכתה לשם, עם

היות כי תמיד כל היום אנחנו רואים מבני עמינו אשר בשם ישראל

כשרים יכוּנוּ, ולא יחושו לברך על המים או על הפירות אשר יאכלו

וישתו, לא לפניהם ולא לאחריהם. וכמה מהנשים הכשרות המדקדקות

לפי דעתן במצות ומשכימות לבתי כנסיות וגומלות חסדים טובים ולא

תגמולנה לנפשן טובת ברכת הנהנים" )חסדי ה', עמ' פב(.

ובספר "דגל מחנה יהודה" תמה אף הוא מדוע מזלזלין בברכת המזון ואין

מקיימין מצוות עשה זו כתיקונה, ואפילו יראים המתפללים בהתלהבות גדולה אין

נזהרים בזה.

עצות לחיזוק הכוונה

הבה נלך בדרכו של הרמח"ל ז"ל, אשר בכל אחד מפרקי ספרו מס"י, לאחר

שהוא מאבחן את הבעיה, הוא מציע דרך שתרפא את הנגע.

אמר שלמה הע"ה, החכם באדם: "אִם לֹא תֵדְעִי לָּךְ הַ יפָּה בַּנָּשִים צְאִי לָּךְ

בְּעִקְבֵי הַצֹאן וּרְעִי את גְדִיֹתַיִךְ עַל מִשְכְנוֹת הָּרֹעִים" )שיה"ש א, ח(, ופירש"י: "התבונני

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

5

בדרכי אבותיך הראשוני' שקבלו תורתי ושמרו משמרתי ומצותי ולכי בדרכיהם"!

אף אנחנו נתבונן בעצות שנתנו לנו 'מעתיקי השמועה' מדור דור.

העצה הראשונה הלוא היא בדברי מרן בשו"ע, לברך בקול:

"צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו ואם לא השמיע

לאזניו יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו" )או"ח קפה, ב(.

וכדאי לציין, מ"ש ב"שערי תשובה" )שם, סק"א( בשם ספר "חרדים", שרוב

הפוסקים הסכימו שאם לא השמיע לאזניו לא יצא. והוא לא כמו שפסק מרן.

ובמשנה ברורה הוסיף )סק"ג(:

"ויש שכתבו ]א"ר בשם ר"ח[ דטוב לעולם לברך בקול רם כי הקול

מעורר הכונה ובפרט אם הוא שבת או ראש חודש לא ישכח על ידי זה

להזכיר מעין המאורע".

וז"ל ספר "חרדים": "מצות עשה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר ואכלת

ושבעת וברכת את ה' אלקיך )דברים ח, י(, וצריך שיברך ברכת המזון בנחת ובקול רם

ובשמחת הלב, כדכתיב )רות ג, ז(: 'ויאכל בעז וישת ויטב לבו', ופירשו שבירך ברכת

המזון. ויכוין בארבע ברכות כנגד אותיות שבשם הגדול, ויכוין שישפיע שפע ברכות

לד' עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה".

למדנו אפוא, עצה שניה, והיא לברך מתוך שמחה.

ובספר "ניצוצי אורות" להחיד"א )על הזוה"ק ח"ב, דף ריח, א( הביא סגולה

לפרנסה לברך ברהמ"ז בקול ובשמחה, והביא רמז ממש"כ )משלי י, כב( 'ברכת ה' היא

תעשיר', היינו ברהמ"ז שהוא מדאורייתא היא תעשיר, אך ולא יוסיף עצב עמה".

ובמדרש תלפיות )ענף ברהמ"ז( כתב: "יכוין מאד בברהמ"ז ובדקדוק מילותיה

שלא יבלעם, ואל יברך אלא מתוך הסידור וכו' כי הכתב מעורר הכוונה וכו' ".

הרי לנו העצה השלישית, לברך מתוך סידור.

מעשה בקבוצת אברכים, בני עליה, מירושלים, שעלו למעונו של רשכבה"ג

ראש ישיבת פוניבז' מרן הגרא"מ שך זצ"ל. הם היו עטופי דאגה בעקבות אסונות

רבים, שאירעו באותה תקופה, לת"ח צעירים, שחלו במחלות קשות והסתלקו מן

העולם בקיצור שנים. הם ביקשו, אפוא, לשמוע דברי חיזוק ועידוד, ולקבל עצה

טובה במה כדאי להתחזק, כדי להעביר את רוע הגזרה.

ראש הישיבה זצ"ל אמר להם, שכדאי שיקבלו עליהם ועל זרעם, לברך

"ברכת המזון" מתוך סידור, בכדי לחזק בכך את הכוונה. שהלוא, אמרו חז"ל )ברכות

ו, ב( על הפסוק "כְרֻם זֻלוּת לִבְנֵי אָדָּם" )תהלים יב, ט(, "אלו דברים שעומדים ברומו של

עולם ובני אדם מזלזלין בהן", וברהמ"ז הוא דבר שמזולזל אצל הרבה בני האדם,

ולכן חובה להתחזק בכך. רה"י זצ"ל העיד על עצמו, כי הוא משתדל לברך תמיד

ברכת המזון מתוך הסידור.

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

6

ידוע ומפורסם, שכשבאו למרן רה"י זצ"ל, רבים שלא זכו להיפקד בזרע של

קיימא, היה מייעץ להם, לקבל על עצמם לברך ברכת המזון מתוך הסידור, ואכן

רבים שהחלו בהנהגה זו, זכו לישועה מהירה. גם בהלוויית הרה"ג ר' יונה יוסף

ארנטרוי זצ"ל, כשנשא מרן זצ"ל הספד, קרא לציבור להתחזק בדברים 'שאדם דש

בעקביו', ובייחוד שם דגש על עניין זה, לברך ברכת המזון מתוך הסידור.

על רבינו מופת הדור, גאון הגאונים רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל מסופר,

שאשה של"ע הייתה משכלת את בניה, באה לפניו, וביקשה, ברכה, עצה ותושיה.

אמר לה הרב מבריסק זצ"ל, שתקבל על עצמה לברך ברכת המזון מתוך הסידור.

כשמילאה האשה את עצתו, זכתה להיוושע! )"עמוד אש", תולדות מהרי"ל דיסקין, עמ' קסא(

האדמו"ר מקוצק זצ"ל אמר, שבברכת המזון אחת כהלכה, אפשר להיפך

לאדם ירא שמים! שהרי אברהם אע"ה, היה מכניס אנשים תחת כנפי השכינה, מכוח

ברכת המזון )ספר "אמת מקצק תצמח", אות סח(.

בספר "כלי מחזיק ברכה" לרבינו ישראל נג'ארה זצ"ל, בענין ברכת המזון

כתב: "וכבר ראיתי בזמנינו זה חכם גדול ומופלג בעושר ובזקנה וגדול בחסידות

מוהר"ר מרדכי מסנית ז"ל עברו אל ביתו שלשה חכמים גדולים לדבר מצוה ומכללם

הרב אבא מארי ז"ל, והיה יושב על ברכיו ופניו כלפי מעלה וידיו פרושות ומברך

בהמ"ז, ומעוצם כוונתו לא שת לבו אל החכמים אשר באו אל ביתו ולא הרגיש אם

נכנס אדם. ואחר שסיים הברכה ואמר ברכה אחרונה על היין, קם על רגליו ואמר

בואכם לשלום, אל תשיתו עלי חטאת תמחלו לי שהייתי מדבר עם קוני לנוכח ממלל

עם ממלל" )הובא במדרש תלפיות, אות ב, ענף ברכת המזון(.

לשם מה ברכת המזון?

והנה, רבים שואלים, 'התינוקות שנשבו' ופורקי העול למיניהם בפה מלא, -

ורבים מהעוטים לבוש חרדי, שואלים בליבם, מאחר ומתביישים הם לשאול בפיהם:

"לשם מה באה ברכת המזון? וכי צריך הקב"ה שבני אדם ישבחו וירוממו אותו?!" -

את התשובה לשאלה זאת, נמצא אצל אחד מגדולי רבותינו הראשונים, ששמו נעלם

מאתנו, באשר מחמת גודל ענוותנותו, לא ציין את שמו על יצירתו המונומנטאלית.

ספר החינוך כתב לבאר את טעם מצוות "ברכת המזון". בתחילה, הדגיש

רבינו:

"כִי כְבָּר הֻגַד לִי וְשָּמַעְתִי מִפִי חֲכָּמִים, כִי יֵש בַּדְבָּרִים אֵ לה, יְסוֹדוֹת

חֲזָּקִים וְסוֹדוֹת נִּפְלָּאִּים, יוֹ דיעוּם חַכְמֵי הַתוֹרָּה לְתַלְמִידֵי הם כְשֶהֵם

נְבוֹנִּים וּכְשֵרִּים וּבְכָּל מַעֲשֵיהֶם נָּאִּים, אֲבָּל רֹב חפְצִי לְהַשִיג בָּּ זה קְצָּת

טַעַם יַשִיאֵנִי לְדַבֵּר בּוֹ, וְאוּלַי הָּיְתָּה טוֹבָּה הַשְתִיקָּה, אֲבָּל הָּאַהֲבָּה תְקַלְקֵל

הַשוּרָּה".

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

7

כבדרך אגב, לימד אותנו רבינו הגדול ז"ל, שאת סודות התורה, אין ללמד לכל

אדם, ואף לא לתלמידי ישיבה או אברכי כולל, מן השורה, אלא אך ורק לאותם

שכבר תקנו את מידותיהם, מדקדקים במצוותיהם ומלאים חכמה ובינה. ולא כמו

אותם המצויים בימינו, שלצערנו ולמורת רוח חכמי דורנו, מלמדים את סודות

התורה אף למחללישבת ומגלי עריות בפרהסיא, והתורה חוגרת שק ומייללת על

חורבנה והשפלתה!

" שעִנְיַן הַבְּרָּכָּה שאָנוּ אוֹמְרִים לְפָּנָּיו אֵי ננוּ, רַק הַזְכָּרָּה לְעוֹרֵר

נַפְשֵנוּ בְּדִבְרֵי פִינוּ כִי הוּא הַמְבֹרָּךְ, וּמְבֹרָּךְ יִכְלֹל כָּל הַטּוֹבוֹת, וּמִתוֹךְ

הַהִתְעוֹרְרוּת הַטּוֹב הַ זה בְּנַפְשֵינוּ וְיִחוּד מַחְשָּבְתֵינוּ לְהוֹדוֹת אֵלָּיו שכָּל

הַטּוֹבוֹת כְלוּלוֹת בּוֹ וְהוּא הַ מ לךְ עֲלֵי הם לְשָּלְחָּם עַל כָּל אֲ שר יַחְפֹץ, אָנוּ

זוֹכִים בַּמַעֲ שה הַטּוֹב הַ זה לְהַמְשִּיךְ עָּלֵינוּ מִּבִּרְכוֹתָּיו, וְאַחַר הַזְכָּרָּה

וְהוֹדָּאָה זוֹ לְפָּנָּיו, אָנוּ מְבַקְשִים מִ מנוּ מַה שאָנוּ צְרִיכִים דַעַת, אוֹ סְלִיחָּה

לַעֲוֹנוֹתֵינוּ, אוֹ רְפוּאָה, אוֹ עֹ שר וְכָּל דָּבָּר. וְכֵן אַחַר הַבַּקָּשָּה מִ מנוּ, אָנוּ

ח וזְרִין וּמוֹדִים אֵלָּיו בָּּ זה לוֹמַר, כִי מִ מנוּ יָּבוֹא אֵלֵינוּ, וְ זהוּ פְתִיחָּה וַחֲתִימָּה

של הַבְּרָּכוֹת, פן נֵחָּשֵב כְ ע בד שנָּטַל פְרָּס מֵרַבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ בְּלֹא רְשוּת

כְמִתְגַנֵב. וְנִמְצָּא לְפִי הַנָּחַת טַעַם זה, שיִ ה יה בָּרוּךְ תֹאַר, כְלוֹמַר, הוֹדָּאָה

עָּלָּיו כִי הוּא כוֹלֵל כָּל הַבְּרָּכוֹת" )מצוה תל(.

נבאר את דבריו באופן השווה לכל נפש. כשהקב"ה ציווה אותנו לברך "ברכת

המזון", לא לצורכו של הבוי"ת נעשה הדבר, שכן "וְדִבְרֵי בן אָדָּם וְכָּל מַעֲשֵהוּ אִם

טוֹב וְאִם רָּע לֹא יוֹסִיף וְלֹא יִגְרָּע", שהרי כבודו מלא עולם. אלא, שרצה לזכות את

ישראל, לפיכך לימד אותנו ללכת בדרך האמת, ולהכיר שכל שיש לנו, ממנו ית' הוא.

וכל שנותן לנו ולעולם כולו, ממידת טובו וחסדו הוא. כמ"ש: "וְרַחֲמָּיו עַל כָּל מַעֲשָּיו"

)תהלים קמה, ט(. וכל בר דעת רואה זאת, שהרי השי"ת "נוֹתֵן ל חם לְכָּל בָּּשָּר"! )ברה"ז(. -

ובכך שאנו מזכירים את מידת החסד, אנו מושכים אותה וממשיכים אותה כלפינו,

ובכך ראויים אנו לקבל חסד עוד ועוד.

לעומת זאת, האדם שמקבל מהקב"ה את הכל, ובראש וראשונה את מזונו,

ואינו מודה לו, הרי שהוא כפוי טובה מן הדרגה הראשונה! כמו שזעק הנביא:

"יָּדַע שוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָּלָּיו יִשְרָּאֵל לֹא יָּדַע עַמִי לֹא

הִתְבּוֹנָּן" )ישעיה א, ג(. ופירש הרד"ק: "והנה אלה הבהמות אף על פי שהם

בהמות מכירים המטיב להם, וישראל שהם עמי שקניתים מבית עבדים,

הם לא ידעו כי אני המטיב להם, ונתתי להם ארץ נחלה וגרשתיגוים

מפניהם. שאם הכירו זה לא עזבוני ולא עבדו אלהים אחרים במקומי".

וכדי לסבר את אוזננו, הבה נתבונן באופן שבו נוהג אדם בן תרבות. הנה מגיע -

'הדוד' ונותן לילד ממתק. אנו מצפים, שהילד יאמר 'תודה'. באם אכן, נהג כך, כולנו

מחייכים ונהנים, שהרי לפנינו 'ילד חכם', תרבותי ומנומס. אבל, באם לא אמר את

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

8

אותה מילה מיוחלת, אנו נעיר לו, שכחת לומר 'תודה'! אם הילד, יעמוד בסירובו,

ולא יסכים לומר אותה מילה של נימוס, לנותן הממתק, אזי, נאמר לו, אם לא תאמר

עכשיו תודה, בפעם הבאה, 'הדוד' לא יתן לך 'סוכריה'! לעיתים, גם 'איום' זה לא

עוזר, והפעוט ממשיך לעמוד בסירובו ואינו מסכים לומר 'תודה'. אנו נעבור על כך -

לסדר היום, ונקווה, שמה שלא יעשה 'השכל' יעשה 'הזמן', ובעתיד, יבין שצריך

לומר תודה.

אולם, מה יהיה אם אותו ילד, יפצה את פיו ויתריס כלפי 'הדוד': "בשביל מה

אתה צריך שאני אגיד לך 'תודה', מה זה יוסיף לך, מה זה יתן לך"? ולהוריו יפנה:

"למה אתם דורשים ממני לומר 'תודה' לדוד הזה"? מה הוא נתן לי? בס"ה סוכריה!

האם נגדיר התנהגות זאת, כ'גאונות', 'פקחות', 'ילד מבריק', או שמא, נגדיר זאת

בצורה הרבה יותר בוטה: 'ילד חוצפן'! מה שברור, שאותו ילד גרם בושה להוריו,

ומאותו 'דוד' לא יקבל יותר שום ממתק!

אולם, אותו ילד שאומר בצורה יפה ומנומסת, למי שמעניק לו דבר מה

'תודה', סביר מאוד, שגם בעתיד יזכה לקבל שוב ושוב מתנות 'מהדוד'.

ברוח זאת נבין את המסורת שקיבל בעל "ספר החינוך" מרבותיו:

"כָּךְ מְקֻבָּל אֲנִּי מֵרַבוֹתַי, יִּשְמְרֵם אֵל, שֶכֹל הַזָּהִּיר בְבִּרְכַת הַמָּזוֹן

מְזוֹנוֹתָּיו מְצוּיִּין לוֹ בְכָּבוֹד כָּל יָּמָּיו".

מה שברור לכל אחד מאתנו ביחס לילדים, למה לא ברור לנו גם ביחס לבורא

כל עולמים, אשר חסדיו מלווים אותנו למן היותנו ברחם אמנו, ועד לרגע זה. כפי

שהאריך לבאר ולפרט בספר "חובת הלבבות" בשער הבחינה.

הברכות אמצעי לחיזוק האמונה בהשגחה פרטית

עמוד האמונה של ימינו, מרן מו"ר רבי יחזקאל זצ"ל, המשגיח דמיר

ופוניבז', עמד על כך בהרבה משיחותיו, שהיו חודרות אל נבכי נשמתו של האדם

ונוברות בעומק מידותיו ומאבקי יצריו, וכך כותב הוא:

יסוד עבודת האדם בעולם היא להשריש בליבו, שכל מציאותו בעולם היא מן

הבורא, אין מי שדואג לו יותר ממנו ית', וכל מאמציו הגשמיים לא יקרבו אותו

למצב טוב יותר, וכל גורלו ועתידו יבוא אך ורק כתוצאה מעבודת ה'!

אולם, למרות שכולנו מאמינים בכך, רחוקיםאנו מאוד מלהרגיש כך. למה?

"קושי העבודה בהשרשת יסודות אלו, שבכח טבעי האדם מונח

הכפירה ביסוד זה, והמחשבה שהאדם בעצמו הוא 'הפועל והעושה

ומלבדו לא יעשה מאומה, מוטבעת היא בלב האדם. וכן הי' הסבא ז"ל

מעורר במה שנאמר בפסוק "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את

החיל הזה" )דברים ח, יז( לא נאמר פן תאמר בלבבך, אלא ואמרת בלבבך! כי

כח וטבע הוא באדם שיאמר 'כוחי ועוצם ידי', ולכן "ואמרת" בודאי

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

9

תאמר כן. וטבע ידוע שקשה מאוד לעקור, ועוד יש להוסיף שהרי מדותיו

של האדם גורמות להיפוך האמונה. כי מדת הגאוה הרי טמונה ומושרשת

בקרבו. ובעל הגאוה נוטה לומר שהכל נעשה על ידו ובאמצעותו. וקשה

הוא לבעל הגאוה לומר שאין בכוחו מאומה והכל הוא מעשי השי"ת, כן

הסביבה משפיעה על האדם שהרי העולם כולו אינו חי על פי יסודות אלו,

וכן האדם בעצמו גדל מנעוריו על מחשבת כוחי ועוצם ידי וידיעה זו

הושרשה עמוק בלבו, וא"כ מנין תבוא לו האמונה בכוח השי"ת אם לא

ישים כל מאמצי נפשו להגביר בקרבו יסודות אלו.

אך נתן לנו השי"ת עצות רבות להשריש את עיקרי האמונה

בהשגחה, רק שאין אנו מנצלים את העצות כלל, הנה כל ברכות הנהנין

הרי ניתנו רק למטרה זו בלבד, "שהכל נהיה בדברו" להאמין כפשוטו

שהכל נעשה רק ע"י דברו. וכן התעוררתי היום בעת ברכת המזון שכולה

חיזוק אמונה והשגחה, ורק אנו בהרגלינו עוברים ואומרים ללא תשומת

לב, נתבונן נא בפירוש המלות ונתעורר "הזן את העולם כולו בטובו בחן

ובחסד וברחמים הוא נותן לחם לכל בשר" "ומכין מזון לכל בריותיו

אשר ברא", כן כל התפילה כולה מטרתה אחת, להעמיק בלב האדם

יסוד זה שאין האדם עושה לעצמו כלום ורק צריך לעזרת השי"ת" )"אור

יחזקאל", אלול, עמ' סו(.

וכך בוחן מרן זצ"ל את ברכת המזון, מנקודת מבט של הכרת הטוב: -

"ברכת המזון ברכה ראשונה הכרת הטוב על המזון שהכין לנו.

וברכה שניה הודאה מכוח הכרת הטוב על הטבת ארץ ישראל" )מידות, עמ'

שכז(.

מידת האמת של מרן זצ"ל הייתה מיוחדת מאוד. וכבר העיד עליו מרן החזון

איש זצ"ל, 'שר' חצ'קל ממשמש את האמונה באצבעותיו'. וכך אמר באחת

מהשיחות, ביחס לתפיסה שכדי להיקרא 'מאמין', מספיק להאמין שיש בורא לעולם.

"עיקר הצלחתנו בעבודה, להבין ולידע שאין שום מציאות קיום

בעולם מלבד יחודו יתברך, וכל הסיבות הם כדי להגיע למטרה אחת

ויחידה זו. ומחוורים הדברים שנתבארו שההכרה בבורא עולם איננה

עדיין תכלית האמונה השלימה, שאף כשהוא מאמין אך עדיין יש אצלו

מקום לסיבות, שוב אין זה יחוד השלם שפירושו ביטול הרע והכרת

אפסיות והבלי הסיבות.

הנה היום בברכי ברכת המזון נתעוררתי, שאנו אומרים 'הזן את

העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים הוא נותן לחם לכל בשר', האם

באמת מכירים אנו ומבינים אמת זו שהקב"ה נותן לחם לכל בשר?!

ומבלעדי רצונו יתברך אין שום אפשרות להשיג לחם! 'ומכין מזון לכל

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

11

בריותיו אשר ברא', שרק הכנת המזון על ידו נותנת מזון לאדם וכנאמר

'פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון', וכל שאינו מאמין במציאות הבורא

יתברך שמו. שכל שאינו מאמין ומבטל את הרע דהיינו השקר הנמצא

בעולם שכאילו והסיבות גורמות ונותנות משהו, אינו נקרא בכלל

המאמין השלם"! )אמונה, עמ' סה(.

"ולדוגמא נראה נא, היאך אנו מברכים ברכת המזון שאנחנו

אומרים מלים במרוצה ללא מחשבה והתבוננות, ובודאי שאין לזה קשר

למצוה הנדרשת מאתנו. ורק כאשר יתבונן ויוציא הדברים מפיו מתוך

התבוננות בכל דיבור היוצא מפיו, יקנה לעצמו הרגשת מתיקות בדברים

הנאמרים ויקבל בהם טעם" )תורה ודעת, עמ' עג(.

הזכרנו מספר מובאות, מתוך מאות, הנמצאות בתמלול של שיחותיו

הקדושות, בסדרת הספרים הנקראת "אור יחזקאל", שמאירים את העולם כולו

ומסלקים את החושך המכסה ארץ, אשר מהווה מסתור לכל סוגי הכפירה והתהייה!

לאור הדברים הנ"ל, נבין את התשובה לשאלה שהצבנו בראשית המאמר,

למה ברכת המזון כל כך מזולזלת.

ברם, ידועים ומפורסמים דבריו של רבינו הרמב"ן ז"ל, "כל הקדוש מחברו

חרב הימנו"! דווקא בגלל קדושתה, עוצמתה מעלתה של אותה מצוה נפלאה, והשכר

הכרוך בצידה בעולם הזה ובעולם הבא, מתערב השטן להפריע לנו לקיימה כהלכה.

הבה, נתחזק כולנו בשבת זו, שבה נקרא כולנו בתורה הק' את הציווי האלוקי:

"וְאָכַלְתָּ וְשָּבָּעְתָּ וּבֵרַכְ ת", והבא לטהר מסייעים אותו.

סיכום: ברכת המזון חיובה מן התורה. מעמדה ההלכתי כתפילת – –

העמידה. במציאות מזלזלים בברכת המזון! עצות לחיזוק הכוונה. לשם

מה ברכת המזון? הברכות אמצעי לחיזוק האמונה בהשגחה פרטית

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה