"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן... וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו"

(במדבר כז, יח-כ)

בפסוקים אלה, הקב"ה מצווה על משה רבינו להסמיך את יהושע בן נון כמנהיג הבא אחריו, ובכלל זה לתת על יהושע חלק מן ה"הוד" של משה - "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו".

מהמילים "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" מדייקים חז"ל במסכת בבא בתרא (עה, ב), שרק חלק מה"הוד" של משה רבינו עבר ליהושע בן נון, ולא כולו, ובלשון הגמרא: "ונתת מהודך עליו, ולא כל הודך". דהיינו, על אף גדולתו של יהושע בן נון, ירידת הדורות היא בלתי נמנעת, וכפי שממשיכה שם הגמרא: "זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה. אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה".

מדוע נמשל משה רבינו ל"חמה" ויהושע בן נון ל"לבנה" ("פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה")? מובא הסבר על דרך הדרש:

משה רבינו הוא זה שהנחיל לישראל את התורה, ויהושע בן נון הוא זה שהנחיל לבני ישראל את ארץ ישראל.

מתנת ארץ ישראל, שאותה הנחיל לנו יהושע בן נון, אינה תמידית אלא תלוית זמנים ותנאים: לפעמים עם ישראל שוכן בה לבטח, ולפעמים גולה ממנה לתקופות ארוכות - גלות בבל, גלות אדום, ואז שוב חוזר אליה. בכך היא משולה ללבנה, שאינה מאירה לנו בכל תקופה, אלא "נעלמת" ומופיעה במלוא אורה רק בזמנים  מסוימים.

לעומת זאת, התורה, שאותה הנחיל לנו משה רבינו, מלווה אותנו תמיד, בכל עת - בארץ ישראל ובגלות, בעיתות שלום ובעיתות צרה ופורענות. לפיכך, הדימוי הוא לחמה, שזורחת תמיד באופן קבוע, ומעניקה לנו מאורה בכל תקופה ובכל מצב. ומשום כך נאמר במכילתא (שמות יב, מ): "בכל מקום שגלו, שכינה עמהם". התורה מלווה את עם ישראל לכל מקום ובכל מצב. וזהו "פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה".

ולפי זה יש שמסבירים את מה שאנו מבקשים בקידוש לבנה: "והיה אור הלבנה כאור החמה" - בכלל תפילה זו אנו מתפללים שגם אורה של ארץ ישראל - מתנת יהושע בן נון, יחזור ויהיה נצחי ובלתי פוסק, כמו אור התורה.

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/