chiddush logo

צבא קטן

נכתב על ידי ישראל דן, 13/8/2014

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

1

בס"ד

כתובת האתר של ישיבת "אשרי האיש" ההרצאות של הרב יוסף צ. בן פורת – -

www.emuna.info

שיחתו השבועית של

ראש הישיבה הרב יוסף צ. בן פורת - -

במלחמות ישראל, צבא קטן של צדיקים מנצח צבא גדול של רשעים

פרשת מטות, שנת תשע"ד

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְנֵי יִשְרָאֵל מֵּאֵּת הַמִּדְיָנִּים

אַחַר תֵּאָסֵּף אֶל עַמֶיךָ: וַיְדַבֵּר משֶה אֶל הָעָם לֵּאמֹר הֵּחָלְצוּ מֵּאִּתְכֶם אֲנָשִּים

לַצָבָא וְיִּהְיוּ עַל מִּדְיָן לָתֵּת נִקְמַת ה' בְמִּדְיָן: אֶלֶף לַמַטֶה אלֶף לַמַטֶה לְכֹל

מַטוֹת יִּשְרָאֵּל תִּשְלְחוּ לַצָבָא: וַיִּמָסְרוּ מֵּאַלְפֵּי יִּשְרָאֵּל אֶלֶף לַמַטֶה שְנֵים

עָשָר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא: וַיִּשְלַח אֹתָם משֶה אֶלֶף לַמַטֶה לַצָבָא אֹתָם וְאֶת

פִּינְחָס בֶן אֶלְעָזָר הַכֹהֵּן לַצָבָא וגו' " )במדבר לא, א ו(. -

תמיהות בעניין המלחמה נגד מדין

הפרשנים, ראשונים ואחרונים, הציבו שאלות קשות בהבנת פשט המקראות.

השאלה הראשונה והנוקבת: "נקמה" היא מושג מאוד פסול ביהדות, שהלוא כך

נצטווינו )ויקרא יט, יח( "לֹא תִּקֹם" ואילו בפרשתינו, הנקמה מופיעה כדבר חיובי מאוד

מאוד, כמצוה ציבורית ראשונה במעלה! שאלה שנייה: הקב"ה ציווה את משה

"נְקֹם נִקְמַת בְנֵי יִשְרָאֵל", והנה, בפסוק שלאחר מכן, שינה משה את נוסח המצוה

והוא מצווה את ישראל: "לָתֵּת נִקְמַת ה' ". הרי שיש כאן שינוי מהותי בסיבת

המלחמה. שאלה שלישית: הלוא החטא נעשה על ידי בנות מואב, למה נוקמים

במדין ולא במואב? שאלה רביעית: משה רבינו גייס רק שניים עשר אלף חיילים.

כלומר, כמות אפסית של חיילים, שני אחוז מתוך שש מאות אלף חיילים שעמדו

לרשותו. הקב"ה לא הגביל אותו במספר, אם כן, למה לא לקח יותר חיילים כדי

למנוע סיכון? שאלה חמישית: מה פירוש הביטוי "וַיִּמָסְרוּ מֵּאַלְפֵּי יִּשְרָאֵּל אֶלֶף

לַמַטֶה" מי מסר את מי? ביטוי שאין לו אח ורע במלחמות האחרות. שאלה

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

2

שישית: משה ציווה את העם "הֵּחָלְצוּ מֵּאִּתְכֶם אֲנָשִּים לַצָבָא" פירש"י: "אנשים

צדיקים )המקור תנחומא ג(". והסיבה שרש"י מפרש כך, שאם לא כן, המילה 'אנשים'

מיותרת לחלוטין, שהרי ברור מאליו, שלצבא מגייסים אנשים ולא חיות! ולכן, פירש

כדרכו בקודש, שבאה ההדגשה שהחיילים שיבואו מכל שבט, יהיו בדווקא אנשים

צדיקים, וכבר פירש"י: "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות" )במ' יג, ג(. ונשאלת

השאלה, למה מופיעה כאן ציווי בקשר לרמת הצידקות של האנשים, דבר שלא

הופיע במלחמה הקודמת נגד סיחון ועוג.

ומצאנו תשובה לחלק מן השאלות בספר אור החיים הקדוש )במדבר לא, ג(:

"ואומרו לתת נקמת ה' גם זה מההתחכמות להשגת הנקמה שצוה -

אותם שתהיה כוונת הנקמה לקנאת ה' אשר גרמו ביטול מצותיו ורצונו

יתברך, ולא להתנקם על המסובב מהחטא שמתו כמה מישראל, כי

לכשתהיה הכוונה על זה אין במעשה מצוה להסתייע באמצעותה להנקם

מאויב".

נקמה היא מידה רעה ומגונה ונאסרה בכל אופן שהוא

כפי שהתבאר בפרשה הקודמת, הרי יחודו של פנחס היה בכך, שהצליח

להתעלות לקנא 'בלתי לה' לבדו' ולא לשום הרגשה או אידיאה אחרת. דרגה זו היא

על אנושית ולכן, זכה לכל אותן מתנות נפלאות מאת הבורא. גם כאן, במלחמה כנגד

מדיין, היה אסור שתהיה בלב הלוחם, שום הרגשה של נקמה הנובעת מהמידות

הרעות של האדם, מאחר וזו מידה פסולה בתכלית. לימדנו האוה"ח, שהרגשת נקם

היא מידה פסולה בתכלית בין אם זו נקמה אישית של אדם כנגד אדם, או בין אם זו

נקמה ציבורית ואפילו נקמה לאומית. אף נקמה שבאה על גרימת מגפה גדולה בעם

ישראל, גם היא פסולה. אי לכך, היו צריכים הלוחמים לייחד את הלב לנקמת ה'

בלבד. ואמנם, כבר כתב הרמח"ל במסילת ישרים )פי"א(:

"גם השנאה והנקימה קשה מאד לשימלט ממנה לב הותל אשר

לבני האדם, כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול,

והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. על כן לשיהיה בכחו

לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מדותיו, ולא ישנא מי שהעיר בו

השנאה, ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להנקם, ולא יטור לו וגו'.

והוא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המדות הללו, לא אל שוכני

בתי חומר אשר בעפר יסודם. אמנם גזרת מלך היא, והמקראות גלויים

באר היטב, אינם צריכים פירוש, )ויקרא יט(: לא תשנא את אחיך בלבבך,

לא תקום ולא תטור את בני עמך )שם(".

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

3

כדי שיוכל אדם להתגבר על רגש הנקמה הנמצא בליבו, צריך הוא לעלות

לדרגה של מלאך. ולכן, במלחמה זו ציווה משה רבינו לקחת רק 'אנשים' צדיקים,

כלומר, שיהא ליבם זך ונקי לעבודת ה'. וכל מחשבתם תהא לקיים את ציווי הכתוב

)במדבר כה, יז יח( "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִּים וְהִּכִּיתֶם אוֹתָם: כִּי צֹרֲרִּים הֵּם לָכֶם בְנִּכְלֵּיהֶם אֲשֶר -

נִּכְלוּ לָכֶם עַל דְבַר פְעוֹר וְעַל דְבַר כָזְבִּי בַת נְשִּיא מִּדְיָן אֲחֹתָם וגו' " וכלשונו של האו"ח

שם. "ואמר כי צוררים וגו', הכוונה בזה לומר תנאי הוא הדבר שהשנאה ואיבות

שתהיה לכם, לא על שסבבו נפילה בישראל, שאם כן נאבדה הכוונה של תיקון

החטא, אלא כי צוררים הם וגו' על דבר פעור אשר החטיאו אתכם בעבודה זרה, ועל

דבר כזבי וגו' שגרמו לכם להכשל בזנות".

הרי לנו, שאפילו דבר כל כך חשוב כמו "נִּקְמַת דַם עֲבָדֶיךָ הַ שפוּךְ" )תהלים עט, י(

ששפכו הגויים, גם זה אסור לצרף למחשבת הנקמה.

יהודים לא נקמו באויביהם, לא בעבר ולא בהווה

הרה"ק מצאנז זצ"ל, בעל "שפע חיים", שעבר את המאורעות הנוראים של

השואה, שבה רצחו הנאצים את אשתו ותשעת ילדיו והוא ניצל בניסי ניסים, אמר

באחד משיעוריו:

"בשנות המלחמה, כשהיינו משועבדים במחנות וסבלנו קשות

מידי הרשעים ימ"ש שהכו בנו בלי רחמנות וללא הפסק, היו שחשבו

לעצמם שמיד בסיום המלחמה, כשיצאו מהמחנות, יהרגו כל גוי שיראו

לנגד עיניהם, בפרט הגויים הגרמנים. במציאות לא שמעתי על שום

יהודי שהלך והרג גוי שפגש בדרכו. יהודי לא מסוגל לשפוך דם, גם לא

לפגוע ולהציק לאחר, כי זה נגד טבעם ומהותם של בני ישראל רחמנים

בני רחמנים" )דרשות חורש"י תשמ"ב, תולדות, עמ' סט(.

ראינו בעבר הרחוק והקרוב ובהווה, איך שבני כל עם ולשון נוהגים לנקום

באלה שפגעו בהם. לא רק בני אפריקה ואסיה הפראיים מבצעים מעשי טבח וביזה

בשונאיהם, גם עמי המערב הרסו את ערי גרמניה באופן שיטתי, רחוב אחר רחוב,

בית אחר בית, בסוף מלחמת העולם השניה, והרגו מיליוני אזרחים גרמניים, בשעה

שהם לא סיכנו את צבאות בנות הברית. ולא עוד, אלא, שהגדיל חיל האוויר הבריטי,

שהפציץ ללא רחם את ערי גרמניה בפצצות "נאפלם", שהן נשק נורא ואיום. הן

מכילות זפת רותחת בחום עצום, הנדבקת לגוף האדם והופכת אותו ללפיד בוער!

והוא מת ביסורים נוראים. זאת, כנקמה על ההרס שעשו המטוסים והרקטות

הגרמניות בלונדון בתקופת "הבליץ". אבל היהודים לא נקמו לא בגרמנים ששרפו

אותנו ולא בערבים שהרגו אותנו. ידוע, שכשכבשה ישראל את העיר חברון במלחמת

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

4

ששת הימים בשנת תשכ"ז, היו בטוחים ערביי העיר שהיהודים ינקמו בהם על

הטבח האכזרי והנורא שביצעו בשנת תרפ"ט ) 3909 ( ויעשו בהם שפטים או לפחות

באותן משפחות, והן מוכרות, שארגנו ועשו את הטבח,ואף אם לא יהיה זה 'לינץ'

נקמת דם, כמיטב המסורת הערבית, הרי שללא צל של ספק, יעמידו את אותם

פורעים שעדיין חיים למשפט ויגזרו את דינם למוות, או לפחות למאסר עולם. הם

הופתעו ונדהמו ואני חייב לציין שגם השתאיתי שלא עשו להם מאומה, לא נקמו – –

בהם ולא נטרו להם על מעשיהם הנפשעים והאכזריים. מפני, שיהודי לא נוקם אף

באויביו!!

לוחמי ישראל צריכים להיות טהורים וקדושים

הלוחמים שנבחרו הפעם, היו צריכים להיות נקיים הן מן החטא שנכשלו בו

רבים, זנות עם בנות מואב. נקיותם הייתה חייבת להיות הן במעשה, הן בדיבור והן

במחשבה. מכיוון, שאדם שנגוע בחטא מסוים, אומרת ההלכה, שאיננו רשאי

להוכיח ולהטיף מוסר לזולתו, כשנכשל באותו חטא ועוון. ואם כך, על אחת כמה

וכמה, שאינו רשאי לצאת ולהילחם, להשמיד ולהרוג, את אותם שחטאו בחטא זהה!

ואם בכל אופן יעשה מעשה פסול זה, הרי, שיתעורר עליו קטרוג גדול שעלול לפגוע

בו אישית, כבומרנג. דהיינו, שהוא עלול להיפגע ואולי אף להיהרג במלחמה כזאת.

כמו כן, במלחמה דנן, אסור שהלוחם יהיה נגוע ברגשי נקם ושנאה, אישיים, כלפי

הגויים שפגעו בעמו ובמשפחתו!.

זאת הסיבה, שמשה רבינו בקש מכל שבט רק אלף לוחמים, ובלבד, שיהיו

צדיקים ונקיים. )אוה"ח שם לא, ג(:

"לזה נתחכם ולא רצה לבחור אנשים על ידי הזולת כי מי יודע

האנשים אשר לא חשבו מחשבות און ולא טעו במכשול אומה זו, ויעץ

ואמר להם שיחלצו מהעדה, פירוש הם מעצמן, כל מי שיודע עצמו שהוא

בר לבב ונקי כפים ימסר לחשבון האלף למטה וגו'. שאמר להם שצריכין

שיהיו החלוצים נקיים מהחטא וגו'. ולזה אין להם לחוש למכשול, כיון

שהיוצאים לצבא צדיקים, ועוד להם שיקראו חסידים, כיון שבא לידם

עון זה וניצולו ממנו, כאומרם ז"ל )זוהר ח"ג קצה:( שלזה יקרא חסיד,

באמצעות כן תהיה הנקמה באין מיחוש, ולזה לא רצה שיצאו כל ישראל

לצבא, כי בדרך זה יש מיחוש מניעת הנקמה, ואדרבה להיפך כנזכר וגו'.

ואמר הכתוב: 'וַיִּמָסְרוּ מֵּאַלְפֵּי יִּשְרָאֵּל' )במדבר לא, ה(, פירוש כל מי

שהיה יודע בעצמו שעומד בצדקו מסר עצמו לדבר, עד שבאו לכלל

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

5

האלף, והגם שהיו בישראל כהנה וכהנה מהצדיקים, נתחכם ה' כדי שלא

לבייש הנשארים שלא יהיו ניכרים".

הרי לנו, תשובה לשאלה החמישית: לפי פרשנותו של רבינו חיים בן עטר ז"ל,

אותם צדיקים מסרו את עצמם למלחמה, מתוך שידעו את טוהר ליבם וכנות

כוונתם.

אולם, יש פרשנים שפירשו זאתבאופן הפוך. מאחר והצדיקים האמיתיים

רואים את עצמם, לעולם, במקרה הטוב ביותר כ'בינוניים', ובדרך כלל מחשיבים את

עצמם כרחוקים מן השלימות, לכן, היו צריכים אחרים להמליץ עליהם ואף למוסרם

בכוח לידי משה רבינו, לכן כתוב " וַיִּמָסְרוּ".

בכדי שלא יהיו נפגעים, יש לגייס צדיקים גדולים שמתכוונים לקדש שם שמים!

כתב הרמב"ם )הל' מלכים ז, טו(: "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על

מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה

וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו,

אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה... וכל הנלחם בכל לבו

בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק

ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם

ויזכה לחיי העולם הבא וגו' ".

אנו רואים, בדבריו של ה"הנשר הגדול" דברים גדולים ומדהימים. עוד לא

נמצא אדם, ולא חברת ביטוח, שמוכנים לתת "ביטוח חיים" לחיילים היוצאים

לשדה קרב. הפתגם אומר "מלחמה יודעים איך היא מתחילה, לעולם לא יודעים -

איך היא מסתיימת"! והנה, כאן לפנינו, הרמב"ם שכל מילה וכל אות ספורים

ומדודים אצלו, כפי שמתבטאים ראשונים ואחרונים "לשונו הזהב" הווי אומר, – –

כשם שבשקילת הזהב מדייקים באופן המירבי, ואין שקילתו כזו של ירקות ופירות,

כך שקל רבינו משה ז"ל כל מילה וכל אות! והנה כאן, דבריו ברור מיללו, "וכל

הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא

נזק ולא תגיעהו רעה". הרמב"ם מבטיח לאותו לוחם, שכל כוונתו היא "לקדש את

ה' בלבד" לא רק חיי עולם הבא, אלא, אף שלא יינזק, אף באופן הקל ביותר

במלחמה.

ואכן, גם במלחמת עמלק משה רבינו שלח את תלמידו יהושע לבחור חיילים

ו הנחה אותו: )שמות יז, ט( "בְחַר לָנוּ אֲנָשִים וְצֵּא הִּלָחֵּם בַעֲמָלֵּק" ופירש"י: "גבורים

ויראי חטא שתהא זכותן מסייעתן".

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

6

יש לפנינו תשובה לשאלה הרביעית: לא כמות החיילים קובעת את הניצחון

במלחמה, אלא, איכותם הרוחנית! אם הלוחמים יהיו צדיקים, קדושים וטהורים,

הרי שללא ספק הם ינצחו במלחמה ואיש מהם לא יפגע. לכן, משה רבינו גייס רק

שני אחוז מן הצבא, אבל כולם "אנשים" ואכן, הבטחתו של הרמב"ם התקיימה,

כפי שאמרו מפקדי הצבא )לא, מט( "וַיֹאמְרוּ אֶל משֶה עֲבָדֶיךָ נָשְאוּ אֶת רֹאש אַנְשֵּי

הַמִּלְחָמָה אֲשֶר בְיָדֵּנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶנּוּ אִיש". והלוא, הדבר הוא פלא פלאים! האם

היה אי פעם בתולדות המלחמות, שצבא כלשהו, חזר ממלחמה ללא שום נפגע?

על פי תפישת התורה, צריך צבא 'קטן אבל צדיק'!

הבה ונעשה חשבון מה היה גודלו של צבא מדין. מספרם של הילדות עד גיל

שלש הגיע ל"שנים ושלשים אלף" )לא, לה(. הווי אומר, שמספר הילדים גם הוא היה

זהה. כלומר, יוצא שמספר הילדים בכל שנתון היה, קרוב לאחד עשר אלף. אם חיוב

הגיוס לצבא מדין באותה תקופה, היה מגיל עשרים עד גיל שישים, כפי שהיה

במחנה ישראל, הרי, שעלינו לכפול ארבעים שנתונים בעשרת אלפים חיילים לכל

שנתון, נקבל תוצאה: צבא מדין מנה לפחות ארבע מאות אלף חיילים! על פי

המקובל, בתורת הלחימה, כוח תוקף חייב להיות גדול יותר מן הכוח המתגונן, ביחס

של שמונה לאחד. יש אסטרטגים שאף טוענים, שהיחס צריך להיות עשר לאחד.

יוצא אפוא, שגם אם משה רבינו היה מגייס את כל הצבא שעמד לרשותו, שש מאות

אלף חיילים, והיה זוכה לניצחון, גם אז, היה זה הישג כביר. שכן, צבא מדין היה

גדול, חזק, בעל מסורת צבאית ארוכת שנים, יושב מבוצר בעריו ובמצודותיו. בעוד

שבצבא ישראל שירתו אנשים שישבו ארבעים שנה באוהלים, כל היום עסקו בלימוד

תורה, לא עסקו בשום עבודה, היו חסרי ניסיון קרבי, חסרי נשק מקצועי, כך שהם

היו נחותים במיומנותם הצבאית מזו של מדין.

והנה משה, לא חישב את כל החישובים האסטרטגים הנ"ל. שהלוא, למדנו

בדברי הנביא )זכריה ד, ו( "לֹא בְחַיִּל וְלֹא בְכֹחַ כִי אִם בְרוּחִי אָמַר ה' צְבָא וֹת". ורוח ה' -

היא זו השוכנת בליבו של האדם והיא הקובעת את תוצאות הקרב. ולכן, בחר משה

מספר מועט של אנשים צדיקים והניצחון הושג בצורה הטובה ביותר. גם יהושע

במלחמות שניהל בארץ ישראל, לא הפעיל מעולם, יותר מאשר שלשים אלף חיילים,

למרות שעמדו לרשותו שש מאות אלף אנשי חיל. כיוון שאצל המאמין, המלחמה -

היא רק 'השתדלות' כדי שהניצחון יושג 'בדרך הטבע' ולא בדרך נס. אולם, לאמיתו

של דבר, זה הנס הגדול ביותר, שצבא של צדיקים וקדושים מנצח צבאות עצומים

אשר בהם לוחמים רבים.

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

7

בספר שופטים מסופר: "וַיַעֲשוּ בְנֵּי יִּשְרָאֵּל הָרַע בְעֵּינֵּי ה' וַיִּתְנֵּם ה' בְיַד מִּדְיָן

שֶבַע שָנִּים" )ו, א(, שלשה עמים, מדין, עמלק ובני קדם התעמרו בישראל וחמסו את

כל יבוליהם ובהמתם. "כִּי הֵּם וּמִּקְנֵּיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵּיהֶם וּבָאוּ כְדֵּי אַרְבֶה לָרֹב וְלָהֶם

וְלִּגְמַלֵּיהֶם אֵּין מִּסְפָר וַיָבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַחֲתָהּ" )ה(. כשהגיעו לשפל המדרגה זעקו אל ה',

מיד שלח ה' נביא אל גדעון וציווה אותו: "לֵּךְ בְכֹחֲךָ זֶה וְהוֹ שעְתָ אֶת יִּשְרָאֵּל מִּכַף

מִּדְיָן הֲלֹא שְלַחְתִּיךָ" )יד(. כשנודע שגדעון הולך לצאת למלחמה, אספו כל עמי

הסביבה את צבאותיהם: "וְכָל מִּדְיָן וַעֲמָלֵּק וּבְנֵּי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָו וַיַעַבְרוּ וַיַחֲנוּ

בְעֵּמֶק יִּזְרְעֶאל" )לג(. גדעון החל לגייס צבא ונאספו אליו שלושים ושתיים אלף

חיילים.

גדעון צווה לקחת רק שלוש מאות לוחמים כנגד צבא של שלושה עמים

הקב"ה אומר לגדעון: "רַב הָעָם אֲשֶר אִּתָךְ מִּתִּתִּי אֶת מִּדְיָן בְיָדָם פֶן יִתְפָאֵר

עָלַי יִשְרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִיעָה לִי" )ז, ב(. כלומר, שלאחר הניצחון לא יכירו ויודו

ישראל, שהקב"ה הוא זה שהושיע אותם בדרך נס, אלא יתפארו "כֹחִּי וְעֹצֶם יָדִּי עָשָה

לִּי אֶת הַחַיִּל הַזֶה" )דברים ח, יז(, לכן, עליו להודיע שהוא משחרר מן הקרב את כל החפץ

בכך. שני שליש מן החיילים חזרו לבתיהם ונשארו לו בסך הכל, רק עשרת אלפים

חיילים. אבל הקב"ה, היודע את נפש האדם, אמר לגדעון, שגם מספר זה רב מידי.

הוא מצווה על גדעון להוריד אותם למים, ושם יורה לו מי מהחיילים ילך להילחם

ומי ישוב לביתו.

"הוֹרֵּד אוֹתָם אֶל הַמַיִּם וְאֶצְרְפֶנוּ לְךָ שָם וְהָיָה אֲשֶר אֹמַר אֵּ ליךָ זֶה יֵּלֵּךְ

אִּתָךְ הוּא יֵּלֵּךְ אִּתָךְ וְכֹל אֲשֶר אֹמַר אֵּלֶיךָ זֶה לֹא יֵּלֵּךְ עִּמָךְ הוּא לֹא יֵּלֵּךְ" )ד(.

סינון האנשים יעשה על ידי האופן בו הם ישתו את המים, ועל פי האופן בו

ישתו, יתברר מי הם עובדי ה' האמיתיים שלא עבדו עבודה זרה. רק עליהם לצאת

לקרב ורק דרכם תהיה התשועה!

"כֹל אֲשֶר יָלֹק בִּלְשוֹנוֹ מִּן הַמַיִּם כַאֲשֶר יָלֹק הַכֶלֶב תַצִּיג אוֹתוֹ לְבָד

וְכֹל אֲשֶר יִּכְרַע עַל בִּרְכָיו לִּשְתוֹת: וַיְהִּי מִּסְפַר הַמֲלַקְקִּים בְיָדָם אֶל פִּיהֶם

שְלֹש מֵּאוֹת אִּיש וְכֹל יֶתֶר הָעָם כרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם לִּשְתוֹת מָיִּם" )ה ו(. -

נחלקו המפרשים כיצד הוכח מצורת שתיית המים, מי הם הצדיקים ומי אלה

שאינם צדיקים. ברם, מה שברור, שהיה כאן מיון של האנשים הצדיקים ביותר

מתוך ציבור המתגייסים. יוצא, שבסופו של דבר, מתוך שלושים ושניים אלף

מגויסים התקבלו ל'יחידה המובחרת' רק שלוש מאות איש. הווי אומר, פחות

מאחוז אחד. יודגש, את המבחן של גדעון שנעשה על פי ה', עבר אחוז נמוךבהרבה

אשרי האיש, רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851

www.emuna.info : אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טל

8

מאלה שעוברים את מבחני המיון והסינון 'לקורס טייס', 'לשייטת שלוש עשרה',

'לסיירת מטכ"ל' היחידות המובחרות ביותר בצה"ל.

אז, אומר השי"ת לגדעון: "בִשְלֹש מֵאוֹת הָאִיש הַמְלַקְקִים אוֹשִיעַ אֶתְכֶם

וְנָתַתִּי אֶת מִּדְיָן בְיָדֶךָ וְכָל הָעָם יֵּלְכוּ אִּיש לִּמְקֹמ ו" )ז(.

למרות, שהצבא של מדין, עמלק ובני קדם היה רב מאוד: "נֹפְלִּים בָעֵּמֶק

כָאַרְבֶה לָרֹב וְלִּגְמַלֵּיהֶם אֵּין מִּסְפָר כַחוֹל שֶעַל שְפַת הַיָם לָרֹב" )יב(, יצא גדעון למלחמה

נגדם רק עם שלוש מאות איש, אותם חילק לשלוש קבוצות, כשבכל קבוצה מאה

איש. הניצחון של גדעון בקרב הושג במהירות רבה: "וישם ה' אֵּת חֶרֶב אִיש בְרֵעֵהוּ

וּבְכָל הַמַחֲנֶה וַיָנָס הַמַחֲנֶה" )כב(. הקב"ה הכניס פחד, פאניקה ובהלה בקרב צבא

האויב ואז, הם הרגו זה את זה ב'אש ידידותית'!

רואים אנו, שהשי"ת דרש באופן חד משמעי להוריד את כמות החיילים -

למספר סמלי ביותר, זאת כדי להראות, ש"ה' אִּיש מִּלְחָמָה ה' שְמ ו" )שמות טו, ג(.

ומכאן, שלא רק בחיי היום יום, שונה אורח חייו של עם ישראל מזה של

הגויים, אלא, אף בעידן מלחמה, שונה הוא בתכלית.

איזה נס של ניצחון הופך לחג ואיזה לא הופך לחג

זה למעשה התרחיש שהיה בתקופת החשמונאים, שצדיקים מעטים ניצחו

את הרבים. "י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות" )רש"י דברים לג, יא(, ונצחום

בצורה מופלאה ביותר, אחר כך נוצר מניצחון זה חג החנוכה. הסיבה לעשיית חג

החנוכה היא, מפני שהנס גרם לריבוי כבוד שמים בצורה עצומה. מפני

שהחשמונאים לא תלו את ניצחונם בכוחם ובעוז רוחם, אלא שחינכו את העם שכל

הניצחון הוא רק יד ה' בלבד! כפי שעשה דוד המלך, שגם הוא נחל ניצחונות גדולים

וגירש את כל הגויים מהארץ. איך הוא ראה את הדבר וכיצד הציג אותו בפני העם:

"הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְעוֹתַי לַמִּלְחָמָה" )תהלים קמד, א( ועוד פסוקים.

רואים מכאן, שהמטרה של נס היא כדי להרבות כבוד שמים. אם התוצאה

תהיה הפוכה, וככל שהנס יהיה גדול יותר, הניצחון מהיר יותר יקבלו החיילים

ומנהיגיהם גאווה ויהירות ויתפארו, שהם עשו זאת, הרי שפוחת רצון ה' לעשות את

הנס. מפני, שלא רק שכבוד שמים אינו מתרבה, אלא הכפירה מתנשאת וגוברת. לא

רק שאין האנשים מכירים טובה לשי"ת, אלא שהם הופכים לכפויי טובה. יוצא,

שהנס הוא בחינה של "וְלִּפְנֵּי עִּוֵּּר לֹא תִּתֵּן מִּכְשֹל" )ויקרא יט, יד(, הוא מכשיל את כלל

ישראל בכפיות טובה!

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה