הגמרא במגילה[1] מספרת שאחשוורוש ביקש מחכמי ישראל עצה מה לעשות עם ושתי שחטאה נגדו.

חכמי ישראל חוששים ובצדק שאחשוורוש יתנקם בהם בכל אופן: אם הם ייעצו לו לסלוח לה-הוא יאמר שהם מזלזלים במלכות. אם הם ייעצו לו להעניש אותה- אחרי שיתפכח וירגע הוא יזכור מה עשה בגללם ויעניש אותם (ובאמת מובא במדרש שיום אחרי שהתפכח הרג את כל החכמים שאמרו לו להרוג את ושתי).

לכן חכמי ישראל התחכמו ואמרו לו שני דברים:

1.מיום שחרב בית המקדש נטלה עצה ממנו ואין אנו יכולים לדון דיני נפשות.

בזאת הם סוגרים חשבון עם אחשוורוש. בעצם הם אומרים לו: שמע, אנחנו מנסים לבנות את בית המקדש ואתה מונע זאת מאיתנו- בידך לבנות את בית המקדש וכך תחזור לנו החכמה ונוכל לעזור לך (סימנך בית יעזור-סימן של לבנון פויכטונגר).

ובגמרתנו דף יא' עמוד א' כתוב על אחשוורוש שהוא שווה לנבוכדנצאר: "הוא החריב- הוא ביקש להחריב".

2. לך אצל עמון ומואב שלא גלו ממקומם וחכמתם משומרת ויש בידם לעזור לך.

בזאת הם סוגרים חשבון עם עמון ומואב שהיו שותפים מלאים לחורבן הבית כמבואר בסנהדרין[2] שנבוכדנצאר פחד לבוא לכבוש את ירושלים מחמת מה שקרה לכובשים הקודמים שניסו. עמון ומואב שלחו לו שליחים ועודדו אותו להגיע ועל כן הגמרא שם קוראת להם "שכינים רעים".

וכן בגמרא ביומא[3] מסופר שנכרים נכנסו להיכל והוציאו את הכרובים החוצה. ובמדרש איכה רבה[4] כתוב שאלה היו עמון ומואב.

אז עכשיו חכמי ישראל שולחים את אחשוורוש שיבקש עצה מעמון ומואב כך שכל עצה שייעצו לו הוא יתנקם בהם.

מוצאים אנו כמה נקודות דמיון נוספות בין בני עמון לעמלק:

בני עמון שכנעו את נבוכדנצר לבוא לפגוע בישראל-כמו שהמן עשה אצל אחשוורוש.

את עמלק יכולים לנצח רק בני רחל- וכך מצאנו אצל בני עמון ששאול משבט בנימין ניצח את נחש העמוני ביבש גלעד וכן יפתח משבט מנשה ניצח את בני עמון שבאו לפגוע בישראל.

על בני עמון חל האיסור לידבק בישראל ולבוא בקהל- כמו שאמו של עמלק, תמנע, נדחתה מלידבק באבות הקדושים ונדבקה באליפז.

אפשר לומר שהנקודה האחרונה היא הגורמת לשנאה המרובה שלהם כלפי ישראל- כמו שמצאנו ביבש גלעד שנחש העמוני ביקש לעקור כל עין ימין של ישראל- המפרשים במקום אומרים שרצו למחוק את האיסור של בני עמון לבוא בקהל.

כמו כן מצאנו בגמרא[5] על אותו האיש יש"ו(=ימח שמו וזכרו) שהיה תלמידו של יהושע בן פרחיה ודחאו- וממנו יצאו הנוצרים שהתנגדו לישראל לאורך כל הדורות.

יש הסוברים שהיינו צריכים לקבל את אותם רשעים לתוכנו- ועל ידי כך היינו חוסכים לעם ישראל צרות רבות וחסרונן. אך אני לכשעצמי בדעתי הענייה סבור שאם אותם גדולי עולם ראו לנכון להרחיק אותם- הם ודאי לקחו בחשבון את החיסרון שהם יכלו לגרום והגיעו למסקנה שאף על פי כן- היה נכון להרחיק את אותם רשעים- ואפשר לומר שסברתם היא שאם הם יהיו בתוכנו- יגרמו לנו צרות רבות עוד יותר- ראה מה קרה עם הערב רב שמשה קיבל אותם לעם ישראל ועד היום אנו סובלים מהשפעתם הרעה וד"ל.