הגמרא בכתובות[1] מספרת על רב שמואל בר יצחק שהיה רוקד לפני הכלה באגודות הדסים. כאשר נפטר קם לפניו עמוד אש-שזה דבר  שעושים רק לאחד או שניים בדור (וזה גם הסימן של הדף: יחיד או זוג). ואמר על כך ר' זירא: השטות הועילה לו-ששיחק ושימח את הכלה.

לעומת הדמות רבת-ההוד הזאת אנחנו מוצאים את דמותו של אלישע בן אבויה המכונה "אחר" שבתוספות בחגיגה[2] כתוב שכאשר נולד אלישע הזמין אבויה אביו את כל גדולי ירושלים ושם אותם בבית אחד ואת ר' אליעזר ור' יהושע בבית אחר. בזמן שכולם רקדו ושרו, ר' אליעזר ור' יהושע אמרו: בזמן שהם עסוקים בשלהם- אנחנו נעסוק בשלנו. התחילו ללמוד תורה ובאה אש והקיפה את הבית. בא אבויה ואמר להם: לשרוף את ביתי באתם? אמרו לו: לא, אלא שהיינו עוסקים בתורה וחוזרים מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כשעת נתינתם מסיני שניתנו באש. אמר אבויה: אם יתקיים הבן הזה- לתורה אני מפרישו. ולפי שלא הייתה כוונתו לשמים לפיכך לא נתקיימו בו.

רואים מכאן שרדיפת הכבוד של אבויה הובילה בדיוק לתוצאה ההפוכה- שלא זכה לכך שלבנו יהיה עמוד אש המקיפו.