נקלע למקום שמתנגנים בו ניגוני עבודה זרה כנהוג בתקופת חגי הנוצרים אין צריך לעזוב את המקום או לאטום את אזניו שאין איסור לשמוע אותם, ומהיות טוב ימנע מלהנות מהם שמכוער הדבר.

הרב שי טחן

שולחן ערוך (יו״ד סימן קמב סעיף טו): "אסור לשמוע כלי שיר של אלילים או להסתכל בנוי אלילים כיון שנהנה בראיה". וכוונתו לאסור רק כלי שיר המתנגנים במיוחד עבור העבודה זרה, ולא שירים המתנגנים לענג את שומעם ולהשרות אוירת חג. ודבר זה נלמד מדברי השלטי גיבורים, שכתב בפירוש שהאיסור הוא בניגון לפני העבודה זרה, וז״ל: "אם היה רואה נויי העבודה זרה או שהיה שומע נגינות הכומרים המנגנים לפני העבודה זרה, אם אינו מתכוון להנות שאינו חפץ בהנאה זו ואינו צריך לה מותר, ואם היה מתכוון להנות אסור, שאף הקול והמראה אף על פי שאין בהם ממש, אסור ליהנות בהם".

והגר״מ פינשטיין (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סימן קיא) כתב: "ובדבר לשמוע הניגונים שמנגנין לעבודה זרה ודאי אסור, דהא המנגן לעבודה זרה אף לאלו שאין דרכן בכך עובר בלאו שהוא דרך כבוד, כמו מנשק וכדומה בסנהדרין (דף ס"ג), ואיפסק ברמב"ם (פ"ג ה"ו), שכן כל כיוצא בדברי כבוד האלו. ובהיתה דרך עבודתו חייב מיתה, ואם כן ודאי אסור להתכוין לשמוע, ואם מכלי שיר יש בזה איסור הנאה אם הכלי שיר מיוחדים לזמר לעכו"ם, ואף אם אין בקול איסור דאורייתא דאין בו ממש, מכל מקום אסור מדרבנן (עיין בפסחים דף כ"ו), ובר"ה (דף כ"ח) משמע דאסור מדאורייתא עיי"ש. ואם רק ניגון מאנשים שמזמרין לעכו"ם לא נמצא שיהיה אה"נ, אבל ודאי אסור להתכוין לשמוע כדי ליהנות או כדי להתבונן בעבודתם. אך לשמוע הניגון הזה מפי אנשים כאלו שאין מתכוונים לעבודה זרה אלא לזמר בעלמא, אף שאין בזה איסור אם הוא בלא המלים שמשבחין להבליהם, מכל מקום מכוער הדבר. ואם מזמרין בהמלים של שבחי ההבל אסור אף באין מתכוונים לע"ז. ואם הכלי שיר אין מיוחדים לע"ז והמנגנים הם אנשים שאין מתכוונים לע"ז ליכא גם כן איסור".

ולכן בנגינות הנשמעים ברמקולים ולא על ידי תזמורת חיה אין זה בכלל האיסור, ורק מכוער הדבר. וכתב הרמ״א שדבר שאינו מתכוין מותר.