פרשת וישב-מידה כנגד מידה - כיצד?

מאת: אהובה קליין

הפרשה פותחת בישיבתו של יעקב בארץ מגורי אביו- כנאמר:

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן־שְׁבַע ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת־בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת־בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־דִּבָּתָם רָעָה, אֶל־אֲבִיהֶם.  וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת־יוֹסֵף  מִכָּל־בָּנָיו—כִּי־בֶן־ זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.  וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי־אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל־אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. [בראשית ל"ז, א'- ה']

בהמשך התורה מתארת: כיצד הקנאה  והשנאה   של האחים מתגברת  -כלפי יוסף כאשר הוא נישלח אליהם על ידי אביו.

נאמר :"וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.  וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל ־אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.  וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה־יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו"[להלן [ ל"ז, י"ח]

ולבסוף הם מוכרים אותו לישמעאלים- ויוסף מורד מצרימה.

ציורי תנ"ך/ מכירת יוסף לישמעאלים/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה (c)

השאלות הן:

א] מדוע יעקב אהב כל כך את יוסף – וכיצד הגיבו האחים?

ב] כיצד הורד יוסף למצרים ומדוע?

תשובות.

יעקב אוהב את יוסף ומנגד קנאת האחים מתגברת .

יעקב אהב במיוחד את יוסף: לפי שהיה בן זקונים שלו:

כנאמר: "וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת־ יוֹסֵף מִכָּל־ בָּנָיו—כִּי־בֶן ־זְקֻנִים הוּא"

על פי רש"י: כמה פירושים:

א] בן זקונים- שיוסף נולד לעת זקנתו.

ב]  לפי אונקלוס: יוסף היה בן חכים כל מה שיעקב למד אצל שם ועבר - יעקב מסר לו  בלימוד. גם זה עורר קנאה אצל האחים.

ג] יעקב היה  זיו איקונין שהיה דומה לאביו יעקב.

ובהמשך כתוב:"...; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים". 

"אמר רבי חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים, שהרי בשביל משקל שני סלעים של מילת [צמר נקי צח] לכותונת  הפסים שעשה  יעקב ליוסף - יותר משאר בניו- נתקנאו בו אחיו- ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים"

[מסכת שבת ו', ב']

תגובת האחים - הייתה קנאה ואפילו שנאה ליוסף!

יוסף נמכר ומורד למצרים.

אגדת חז"ל מתארת : יוסף מילא את בקשת אביו – יעקב- והלך לחפש את אחיו רועי הצאן, אך הוא שם לב - כי תעה בדרך והנה בא לקראתו המלאך גבריאל. שאל אותו יוסף: "אולי ראית כאן את האחים שלי רועים עם צאנם? ענה לו המלאך: "כן ראיתי ושמעתי אותם שהם מתכוונים ללכת לדותן "הלך יוסף לדותן והנה הוא רואה כי אחיו יושבים וסועדים ומשוחחים ביניהם- הם דיברו על גאוות יוסף ואהבת אביהם אותו.

אמר שמעון: "הבה נטכס עצה מה  לעשות ליוסף האהוב על אבא והמלשין עלינו תמיד" יהודה נעמד ואמר:" יוסף מדבר כך לפני אבא -היות ורוצה לזכות בברכתו ולרשת את כל רכושו ושמתי לב שאבא כועס עלינו בגללו.

ענה שמעון: "אילו היה בא לכאן עכשיו הייתי קורע אותו לגזרים".

אמר יששכר: "גם אני שונא אותו, אבל פוחד אני מפתרון חלומותיו"

ענה לו שמעון: החלומות של יוסף הם תוצאות של מחשבותיו במשך היום, כמו אדם רעב שחולם בלילה שהוא אוכל, כך יוסף חושב כל היום על רצונו למשול בנו, לכן הוא חולם בלילה שכולנו משתחווים לו"

לפתע יוסף הופיע, שמעון שמח מאד ואמר: "הנה מסר אותו ה' בידנו". יוסף לא חשב כי אחיו מדברים עליו והוא שמח לפגוש אותם. מיד פנו אחיו זה לזה ואמרו: "בואו נהרוג אותו ונשליך את גופתו אל הבור". באותו רגע נשמע קול בשמים קורא: "לא ימות יוסף, כי יחיה וכל חלומותיו יתגשמו!"

כששמע זאת ראובן אמר לאחיו: "אחיי אל תשפכו דם ואל תשליכו אותו אל הבור שבמדבר" חשב בליבו: אני האח הבכור- האחריות היא עליי,, אם ישמעו לי האחים ולא יהרגו אותו, אבוא מאוחר יותר אל הבור ואוציא אותו משם ואחזיר אותו לבית אבא.

בזכות מחשבה טובה זו - ציווה הקב"ה את יהושע בן-נון כשבחר את ערי המקלט, לבחור ערים  אלו לראשונה מנחלת ראובן,

 אך רעיון זה לא מצא חן בעיני האחים ,מיד התנפלו האחים על יוסף ואמרו לו: מה שחשבת לעשות לנו - נעשה  עכשיו לך" הפשיטו מעליו את כותונת הפסים ויוסף אמר להם: "מה  עשיתי לכם שאתם כך נוהגים בי"? אך ראובן ביקש מהאחים שלא יכו אותו ,אלא ישליכוהו לבור. שהיה מלא עקרבים ונחשים, נבהל יוסף וצעק אל ה'  וה' ברחמיו הרבים אסף את הנחשים והעקרבים לפינות הבור וכך יוסף ניצל.

יוסף היה צועק מהבור אל אחיו ודיבר על ליבם שיוציאו אותו משם-אך הם התרחקו מהבור כדי לא לשמוע ,אף הם רצו להורגו!

אבל יהודה הזהיר אותם: "לא כדאי לכם להרוג אותו- כי הקב"ה יכעס מאד על .עבירה זו. אתם כרגע סועדים, מיטיבים את ליבכם ומברכים את ה' אחרי הסעודה, האם רוצים  אתם שה' ישמע את ברכתכם כשידכם מלאות דם"? אמרו לו: האחים:" אם יחזור יוסף אל אביו ויספר את אשר קרה, יקלל אותנו אבא - כמו שקילל נח את כנען בן חם"

והנה בעוד יוסף צועק מהבור אל אחיו ,הגיע אורחת גמלים לידם, ניגשו האחים אל הישמעאלים והציעו את יוסף למכרו להם.

אמר להם הקב"ה: אתם מכרתם את אחיכם בזמן אכילה ושתיה, לכן גם אתם תמכרו בזמן אכילה ושתיה"

ומתי זה קרה? בזמן מרדכי ואסתר כשהמלך אחשוורוש והמן ישבו לאכול. שילם המן כסף רב למלך ובתמורה קיבל רשות להרוג ולהשמיד את היהודים. ובנוסף אמר ה': "אתם מכרתם את אחיכם לעבד, אני גוזר עליכם שכול שנה תזכירו את עבדות שלכם ותאמרו בפסח: "עבדים היינו לפרעה במצרים".

והנה הגיעה  אורחת ישמעאלים, האחים החליטו למכור את יוסף להם, במחשבה שכך יוכלו להיפטר ממנו לעולם - כי יהיה רחוק מכולם. אך ברגע האחרון הישמעאלים התחרטו  על התוכנית, לכן האחים השיבו את יוסף חזרה לבור. ראובן התרחק באותו זמן ואמר לאחיו: כי הוא הולך אל בית אבא כי היום תורו לשרת את האבא ולכן ממהר הביתה. באותו זמן הוא הלך והסתתר מעיניהם  מאחורי הר, והתפלל לה': "אנא ה' תן רגשות של רחמים בליבם  של אחיי- שלא יעשו שום רע ליוסף, עזור לי להוציאו מהבור ולהשיבו  לשלום אל בית אבא- כדי שלא יחסר שבט מיעקב" באותו זמן הגיעו המדיינים והם ניגשו לבור שמעליו ריחפו ציפורים –אותם שלח ה' שיגנו על יוסף מקרני השמש. המדיינים חשבו כי יש מים בבור ולכן התקרבו לשם ולהפתעתם גילו את יוסף יפה התואר, הם הוציאו אותו מן הבור כדי לקחתו, האחים התנגדו  ואיימו עליהם שהם יהרגו אותם. מיד המדיינים שלפו את חרבם ואיימו להרוג  את האחים ,לפתע שמעון קפץ עליהם וצעק כך שמרוב פחד הם נפלו על הארץ. אמר להם: "אני שמעון אשר החרבתי את שכם אם לא תשיבו לי את יוסף אהרוג אתכם ובשרכם יהיה מאכל לעוף השמים".

לבסוף המדיינים אמרו לאחים: אמרתם לנו שהוא עבדכם והוא מרד בכם- ולכן נקנה אותו הוא נראה חלש לכן נשלם עבורו עשרים שקלים. ואכן יוסף נמכר למדיינים- כאשר המדיינים התרחקו משם- לפתע התחילו לחשוש שמא הנער הוא גנוב והאחים ירדפו אחריהם ויהרגו אותם ובאותו זמן הגיעה אורחת ישמעאלים וקנו את יוסף מהמדיינים בסכום של עשרים שקל- הישמעאלים הובילו באמצעות גמליהם בשמים וכך כל הדרך למצרים יוסף-דבק בו הריח והחייה את נפשו.

ניתן לראות בפרשה זו את העניין של מידה כנגד מידה. הרי נאמר: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־ דִּיבָּתָם רָעָה, אֶל־ אֲבִיהֶם".

על פי רש"י : כל מה שנראה רע בעיני יוסף סיפר לאביו. כגון: שאחיו אוכלים אבר מן החי, ושהיו מזלזלים בבני השפחות והיו חשודים על העריות.- אך כל השבטים היו קדושים על פי הזוהר הקדוש – אין בשמות- השבטים את האותיות" ח', ט' – לומר: שלא חטאו. אך יוסף שרצה שאחיו יתקנו את מעשיהם לא בדק לעומק אם אכן חטאו, ועל כל המקרים לקה- מידה כנגד מידה. כגון: על אבר מן החי- ששחטו אחיו גדי עיזים והטבילו כותנתו בדם, ועל עניין הזלזול בבני השפחות- נמכר יוסף לעבד ועל עניין העריות נתקל באשת פוטיפר במצרים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, יש להסיק- כי כל הירידה למצרים הייתה צפויה מראש כפי שהבטיח ה' עוד לאברהם.

 עם זאת ניתן ללמוד: כי כל אחד חייב להיות בעל יראת שמים ולהבין: כי ה' צופה בו בכל מקום וגם זוכר את מעשיו, לכן כל אדם -חייב להיות  זהיר בדיבורו ובמעשיו-  לבל תצא תקלה ממנו -- כדברי שלמה המלך:

"שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".[משלי כ"א, כ"ג]