"כן בנות צלפחד דוברות", שיעור לדורות – לפרשת פנחס

בפרשתנו, כותבת התורה פרשיה ייחודית אודות חמש נשים עלומות, בנות למשפחה אחת במדבר, שהטביעו חותם לדורות והפכו לסמל, לערכים ולחכמה. גדולתן מתבטאת בעומק תכונותיהן ובאומץ הרוח שהפגינו. חז"ל משבחים את בנות צלפחד ומעניקים להן שלושה כתרים: חכמה, דרשנות וצדקות. על שלוש מעלות אלו נעמוד במאמרנו, תוך לימוד ממידותיהן של בנות צלפחד.

חכמניות, דרשניות, צדקניות

חז"ל אומרים: "תנא, בנות צלפחד: חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן. חכמניות הן, שלפי שעה דברו... מיד 'ויקרב משה את משפטן לפני ה''. דרשניות הן, שהיו אומרות: אילו היה [לו] בן לא דברנו... צדקניות הן, שלא נישאו אלא להגון להן.

תני רבי אליעזר בן יעקב, אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה. איני, והא אמר רב חסדא: ניסת פחותה מבת עשרים יולדת עד ששים בת עשרים יולדת עד ארבעים בת ארבעים שוב אינה יולדת, אלא מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס כיוכבד..." (בבא בתרא דף קיט ע"ב). מה משמעות 3 תכונות אלו?

חכמה - עין שראתה מה שלא ראה משה

משה רבנו ישב ודרש בהלכות ייבום. באותה שעה בחרו בנות צלפחד להציג את שאלתן, כפי שדרשו חז"ל: "חכמניות הן, שלפי שעה דברו, דאמר רבי שמואל בר רב יצחק: מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין, שנאמר 'כי ישבו אחים יחדו' (דברים כה, ה) אמרו לו: אם כבן אנו חשובין, תנה לנו נחלה כבן. אם לאו - תתייבם אמנו".

בנות צלופחד הציבו בפני משה שאלה אשר טרם התבררה. שאלה זו הצריכה הכרעה אלוקית, כפי שכתוב: 'ויקרב משה את משפטן לפני ה''. וכתב על כך רש"י: "מגיד שראתה עינן, מה שלא ראתה עינו של משה". חכמתן לא היתה רק פקחות מעשית, אלא ראיה חודרת אל שורשי הסוגיה. עד שהעיד הקב"ה, באמרו למשה: "כן בנות צלפחד דוברות". עדות יוצאת דופן לאמת ולתבונה שבדבריהן, כפי שביאר תרגום אונקלוס: "יאות בנת צלפחד ממללן", אמירת אמת, נקיה מכל מניע אישי. לא רבים זכו שקב"ה העיד כך על דבריהם.

דרשנות – שליטה במקורות ובדינים

בנות צלפחד נמנות על הדור שנולד במדבר, שלא הכיר את השעבוד במצרים. הן כמהות להתיישב בארץ המובטחת, ודואגות דאגת אמת, שלא יאבד שם אביהן מנחלה בארץ ישראל. בנות צלופחד מכירות בדין הפשוט, שבן קודם לבת, כפי שדרשו חז"ל שאמרו: "אילו היה לאבינו בן, לא היינו מדברות". מוכח מכאן שהן למדו והבינו היטב את פרטי ההלכה. דרשנות אינה ידיעה שטחית, אלא הבנה עמוקה של ההלכה.

צדקות – מניע טהור ודבקות במטרה

בניגוד לדור המדבר שחטא בדיבת הארץ וסירב להיכנס אליה, בנות צלפחד היו צדקניות והתאוו להתיישב בארץ המובטחת. הן ביקשו נחלה בארץ ישראל גם כשזו עדיין לא נראתה באופק. אהבתן לארץ ישראל מקורה בייחוסן ליוסף, שחיבב את הארץ וביקש להעלות אליה את עצמותיו. הן גם לא ערערו על עקרון קדימת הבן, אלא ביקשו פתרון למקרה של אב שנפטר, ללא בנים זכרים.

בהתייחס להקשר של רצף המאורעות שקדמו – המתאוננים, המרגלים, קורח ועוד, אופן פנייתן של בנות צלפחד שונה, ומעיד על צדקות ועדינות הנפש. הן לא באו בטענות סרק, אלא הציגו בעיה אמיתית – "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ". והעלו שאלה ובקשה: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן". לאחר ששטחו את שאלתן, הוסיפו לבסוף את בקשתן: "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ". הן אף הציעו פתרון הלכתי, לפיו יוכלו לרשת את אביהן וכך תהיה לו נחלה והמשכיות בארץ ישראל.

בראיה ראשונה ניתן היה לחשוש שפנייתן למשה רבינו היתה עוד חוליה בשרשרת אירועים שהמשותף לכולן – קריאת תיגר על הנהגתו. למרות זאת, מעידה התורה שלאורך כל הדרך בנות צלפחד פעלו והתנהלו, בנימוס ובחכמה. דמויותיהן מהוות דוגמא לטיעון נכון וצודק, שנובע מיראת שמים ורצון כנה ואמיתי, שמקורו בחינוך טהור – צאצאי יוסף, ומניעיו אמיתיים.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – [email protected]

מעוניינים ברעיונות יפים לפרשת פנחס, שיעשירו את שולחן השבת? מוזמנים להיכנס לקישור

https://did.li/QZxx5

לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת פנחס, בקישור https://shaalti.co.il/?p=15304

מעוניינים לשדרג את שולחן שבת?

עלון 'חויה בשולחן שבת' לפרשת פנחס יסייע לכם, בקישור https://shaalti.co.il/?p=15298

לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, שלחו את המילה 'רעיון', למייל [email protected]