"כִּי טוֹב מְאד מַעֲלַת הַצַּדִּיקִים הַגְּנוּזִים, שֶׁהֵן יְכוֹלִין לְקַבֵּל שֶׁפַע וְרב טוֹבָה לְהַמְשִׁיךְ לְהָעוֹלָם, וְאֵינָם שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶם וְאֵינָם מְקַטְרְגִים עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת שֶׁהֵם גְּנוּזִים וְאֵינָם מְפֻרְסָמִים. אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם, כְּשֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַחֲלקֶת, הוּא תּעֶלֶת לָזֶה, כִּי הַמַּחֲלקֶת מְכַסָּה עָלָיו, וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע לְהָעוֹלָם, וְלא יִמְחוּ וִיקַטְרְגוּ עָלָיו... וְזֶה (תְּהִלִּים לז): "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק" - שֶׁהָרָשָׁע שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הוּא רַק צוֹפֶה, הַיְנוּ צִפּוּי וְכִסּוּי עַל הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע כַּנַּ"ל". (ליקוטי מוהר"ן קמא קיד)

הצדיק, נושא תפקיד חשוב בעולם בהיותו הצינור המקשר בין 'שמים וארץ'. ותנועת החיבור היא תנועה דו כיוונית. עליו לרומם את המציאות ולהגביהה אל על, ומאידך עליו לקבל את השפע האלוקי ולהביאו לעולם.

ר' נחמן יוצר חלוקה מעניינת בין הצדיקים הגנוזים לצדיקים המפורסמים. הוא משבח את מעלתם של הצדיקים הגנוזים, בהיותם יכולים לקבל את השפע ולהשפיעו לעולם ללא כל הפרעה. הפרעה, על פי ר' נחמן, היא למקטרגים. כיון שהצדיק נסתר, מסביר ר' נחמן, המקטרגים אינם רואים אותו ואינם יודעים עליו ועל כן אינם יכולים לקטרג.

לא כן הצדיקים המפורסמים, שכמו שהם מפורסמים בעולם, כך גם הם מפורסמים למקטרגים וממילא חשופים הם הרבה יותר לביקורת ולניסיונות להכשילם ולעכבם. המחלוקת עליהם, קובע ר' נחמן, מועילה להם בהיותה מסתירה את פרסומם. היא יוצרת כיסוי ומיסוך, ומאותו הרגע אף הם הופכים ל'צדיקים גנוזים ונסתרים' ומעתה שוב אין הקטרוג מקטרג והם יכולים להשפיע.

המחלוקת מצילה את הצדיקים המפורסמים מפח היוקשים בו עלולים הם ליפול. היא עושה זאת עבורם בשני אופנים: ראשית, היא מצמצמת את מידת פרסומם, מסייגת במעט את שמעו הגדול של אותו הצדיק. שמא אולי כבר אינו צדיק כל כך, ואולי יש דברים בגו, ואין עשן בלי אש וכדומה. שנית, המחלוקת מביאה את הצדיק לפשפש במעשיו ולשאול את עצמו במה חטא? מדוע מגיעה לו סתירת לחי זו? ואולי על ידי כך יגיע להבנה כי הגזים ברצונו להתפרסם, אולי יגיע למסקנה כי רצון זה לא היה נקי לגמרי.

ר' נחמן מודע לחטאת הרובצת לפתחו של הפרסום, והוא חושש מהרגע שבו הפרסום יגיע ליותר מכדי הצורך, מפני שזהו הרגע בו הופך הפרסום מאמצעי למטרה. וכשזה קורה, הקטרוג מתחיל לעבוד. כל גדולתו של הצדיק היא בהיותו צינור. הוא אינו עושה ופועל לעצמו, הוא שליחו של הקב"ה והוא שליחו של עולם, אך ברגע שגדולתו של הצדיק כבר איננה משרתת אך ורק את שליחותו, מתעוררות המניעות.

סכנה זו איננה רובצת לפתחו של הצדיק הנסתר. הוא אינו חושש מ'יותר מדי', מכיוון שלו 'אין בכלל'. האופן שבו משפיע הצדיק הנסתר על העולם, שונה בתכלית מאופן השפעתו של הצדיק המפורסם, וכל השפעתו היא בבחינת 'מים שקטים חודרים עמוק'. ר' נחמן יודע כי השפעה אינה נמדדת דווקא ברמת הפרסום ובגרנדיוזיות המלווה את המשפיע, כי לעיתים הנסתר, הפועל במציאות ומתוכה, משפיע יותר מזה הבא מבחוץ.

מאת: הרב איתמר אלדר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון - www.etzion.org.il

ב"ה

הגותו של רבי נחמן מברסלב – הצדיקים הנסתרים והצדיקים המפורסמים

עד עתה, ראינו כי המחלוקת היא תוצאה של חסרון כלשהו, שענינו, כפי שרצינו להסביר הוא הניתוק ממקור הקדושה ומן החיות. כאן המקום לפנות לקטעים אחרים אצל ר' נחמן, שמהם עולה נימה שונה לגבי סיבת המחלוקות בעולם:

"הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר וְכוּ' (תְּהִלִּים קמ"ז). כִּי טוֹב מְאד מַעֲלַת הַצַּדִּיקִים הַגְּנוּזִים, שֶׁהֵן יְכוֹלִין לְקַבֵּל שֶׁפַע וְרב טוֹבָה לְהַמְשִׁיךְ לְהָעוֹלָם, וְאֵינָם שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶם וְאֵינָם מְקַטְרְגִים עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת שֶׁהֵם גְּנוּזִים וְאֵינָם מְפֻרְסָמִים. אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם, כְּשֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַחֲלקֶת, הוּא תּעֶלֶת לָזֶה, כִּי הַמַּחֲלקֶת מְכַסָּה עָלָיו, וְעַל-יְדֵי-זֶה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע לְהָעוֹלָם, וְלא יִמְחוּ וִיקַטְרְגוּ עָלָיו. 'הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים', שָׁמַיִם הוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק, עַל-שֵׁם אֵשׁ וּמַיִם, הַיְנוּ אַהֲבָה וְיִרְאָה, וְעַל-שֵׁם זֶה נִקְרָא הַצַּדִּיק שָׁמַיִם, וְזֶה 'הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים', מִלְּשׁוֹן עֲבִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, שֶׁמְּכַסֶּה אֶת הַצַּדִּיק בְּעָבְיוּת וְקַשְׁיוּת, שֶׁמַּקְשִׁין וְחוֹלְקִין עָלָיו, וְעַל-יְדֵי כִּסּוּי הַמַּחֲלקֶת וְהַקַּשְׁיוּת הָאֵלּוּ: 'הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר', כִּי עַל-יְדֵי-זֶה יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע בְּלִי קִטְרוּג כַּנַּ"ל. וְזֶה (תְּהִלִּים ל"ז): צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וְכוּ', שֶׁהָרָשָׁע שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הוּא רַק צוֹפֶה, הַיְנוּ צִפּוּי וְכִסּוּי עַל הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע כַּנַּ"ל. אַךְ, 'וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ', שֶׁהָרָשָׁע מְבַקֵּשׁ לַעֲקר וּלְהָמִית, חַס וְשָׁלוֹם, אֶת הַצַּדִּיק, ד' לא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדו" (ליקוטי מוהר"ן קמא קיד).

הצדיק, כפי שראינו לעיל, נושא תפקיד חשוב בעולם בהיותו הצינור המקשר בין 'שמים וארץ'. ותנועת החיבור היא תנועה דו כיוונית. עליו לרומם את המציאות ולהגביהה אל על, כפי שראינו לעיל, ומאידך עליו לקבל את השפע האלוקי ולהביאו לעולם. כל מדרגה שהצדיק משיג, כל גילוי, כל השגה, הרי הם שפע אלוקי שהצדיק בכח מעלתו מושך מלמעלה, ואל לו לצדיק לשמור את השפע לעצמו, כי אם להביאו אל תלמידיו וחסידיו. הצדיק צריך לחלוק את החידושים שלו, את ההשגות שלו ואת החוויות הרוחניות שלו, עם הסובבים אותו ובכך להשפיע גם עליהם מאותו השפע לו זכה.

ר' נחמן בתורה זו יוצר חלוקה מעניינת בין הצדיקים הגנוזים לצדיקים המפורסמים. הוא משבח את מעלתם של הצדיקים הגנוזים, בהיותם יכולים לקבל את השפע ולהשפיעו לעולם ללא כל הפרעה. הפרעה, על פי ר' נחמן, היא למקטרגים. כיון שהצדיק נסתר, מסביר ר' נחמן בתמימות, ואולי אפילו במעין היתממות המלווה בקריצה אופיינית לו, המקטרגים אינם רואים אותו ואינם יודעים עליו ועל כן אינם יכולים לקטרג.

לא כן הצדיקים המפורסמים, שכמו שהם מפורסמים בעולם, כך גם הם מפורסמים למקטרגים וממילא חשופים הם הרבה יותר לביקורת ולניסיונות להכשילם ולעכבם. המחלוקת עליהם, קובע ר' נחמן, מועילה להם בהיותה מסתירה את פירסומם. היא יוצרת כיסוי ומיסוך ומאותו הרגע אף הם הופכים ל'צדיקים גנוזים ונסתרים' ומעתה שוב אין הקטרוג מקטרג והם יכולים להשפיע.

לשם הבנת הדברים נוסיף לדיוננו את התורה, אליה מפנה ר' נתן בסוף התורה הקודמת, שהיא דומה אך מוסיפה מספר פרטים חשובים להבנה:

"הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר (תְּהִלִּים קמ"ז). הִנֵּה יָדוּעַ, כִּי הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָבוֹא לָעוֹלָם אֶלָּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ יָדַיִם בַּמֶּה לְקַבְּלָם, דְּהַיְנוּ אַהֲבָה וְיִרְאָה, כִּי הֵם הַיָּדַיִם לְקַבֵּל בָּהֶם כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַבְּרָכוֹת. וְצָרִיךְ הַצַּדִּיק כָּזֶה לִגְנז הָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה, כְּדֵי שֶׁלּא יְקַטְרְגוּ הַמְקַטְרְגִים עָלָיו, וְיִגְזְלוּ מִמֶּנּוּ הַהַשְׁפָּעוֹת. וְזֶהוּ 'הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים', הַיְנוּ אֵשׁ וּמַיִם. הַיְנוּ, כְּשֶׁהַצַּדִּיק יָכוֹל לְכַסּוֹת שָׁמַיִם, הַיְנוּ אֵשׁ וּמַיִם, הַיְנוּ הָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ, אֲזַי, 'הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר', הַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ כָּל הַבְּרָכוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָטָר. אַךְ כְּשֶׁהַצַּדִּיק הוּא מְפֻרְסָם גָּדוֹל, אֲזַי הַמְקַטְרְגִים יוֹדְעִים וּמַשְׁגִּיחִים עָלָיו הֵיטֵב, וְאֵינָם מַנִּיחִים לוֹ לְהוֹרִיד הַשֶּׁפַע, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בְּלֵב צַדִּיק אַחֵר לְהַחַזִיק עָלָיו בְּמַחֲלקֶת כְּדֵי לְכַסּוֹתוֹ, וְשֶׁיּוּכַל לְהוֹרִיד הַשֶּׁפַע. וְזֶהוּ 'מַחֲלקֶת שֶׁהוּא לְשֵׁם שָׁמַיִם', הַיְנוּ לְשֵׁם צַדִּיק, שֶׁהוּא מְכֻנֶּה בְּשֵׁם שָׁמַיִם, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַהֲבָה וְיִרְאָה הַיְנוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, הָאַהֲבָה וְיִרְאָה, וּכְדֵי לְהָכִין מָטָר, שֶהוּא בְּחִינַת הַשְׁפָּעוֹת וּבְרָכוֹת" (ליקוטי מוהר"ן קמא פח).

תורה זו מגדירה באופן יותר מדוייק את טיב פירסומו, או אי פירסומו, של הצדיק. וממילא היא עוזרת להבין כיצד המחלוקת מסתירה את פירסומו, שהרי, לכאורה, כשאדם הוא מושא למחלוקת הרי הוא מפורסם יותר. אלא שהמחלוקת היא בחינת עבים המכסים את השמים, והשמים הם בחינת אש ומים, שהם בחינת האהבה והיראה שיש לצדיק.

פירסומו של הצדיק, אם כן, הוא במעלתו הרוחנית, בגודלן של אהבת האלוקים ויראת השמים שיש לו. בעוד שאצל הצדיק הגנוז, נסתרות האהבה והיראה, וממילא מה שנסתר וגנוז הוא צדיקותו.

המקטרגים - למען הצדיק

ננסה להעמיק בטענתו של ר' נחמן כי את הצדיק הנסתר המקטרגים אינם רואים, שהרי כהרגלו של ר' נחמן, הצגת הדברים בצורתם הטכנית היא רק לבוש לרעיון העמוק הניצב מאחוריהם. לשם כך, נרתום לדיוננו תורה שלישית, שבה אומר ר' נחמן את אותם הדברים, ושוב נגלה שדברים מסויימים העניים במקום אחד, עשירים במקום אחר:

"לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ" וְכוּ' (תְּהִלִּים ל"ז). פֵּרוּשׁ: מַה שֶּׁרְשָׁעִים עוֹשִׂים יִסּוּרִים לְצַדִּיקִים וְרוֹדְפִים אֶת הַצַּדִּיקִים, זֶה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּתְבוֹנֵן הַצַּדִּיק וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו. נִמְצָא, שֶׁהָרָשָׁע הוּא כְּמוֹ צוֹפֶה, כְּשׁוֹמֵר הָעִיר שֶׁנִּקְרָא צוֹפֶה, כֵּן הָרָשָׁע הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַצַּדִּיק מִלִּפּל בְּגַשְׁמִיּוּת. פֵּרוּשׁ אַחֵר, מְעַט הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ עַל צַדִּיקִים הִיא טוֹבָה לָהֶם, כִּי הַמַּחֲלקֶת הִיא כְּמוֹ מִכְסֶה לָהֶם, שֶׁלּא יִתְגַּלּוּ וְיִתְפַּרְסְמוּ בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי הַצּרֶךְ. וְזֶה פֵּרוּשׁ: "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק", צוֹפֶה לְשׁוֹן מִכְסֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת כ"ה): 'וְצִפִּיתָ אוֹתוֹ זָהָב'. אֲבָל אֵלּוּ הָרְשָׁעִים מַרְבִּים בְּמַחֲלקֶת, מַרְבִּים בְּמִכְסֶה, עַד שֶׁאֵין כּחַ בַּצַּדִּיקִים לִסְבּל מַחֲלָקְתָּם וְשִׂנְאָתָם שֶׁל הָרְשָׁעִים. וְזֶהוּ: 'וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ' כְּמוֹ שֶׁמְּכַסִּין אֶת אָדָם מֵראשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַנְשִׁים, כֵּן אֵלּוּ הָרְשָׁעִים, הֵן מְכַסִּין וּמַרְבִּים בְּצִפּוּיִים בְּמַחֲלקֶת וּמְבַקְשִׁין לַהֲמִיתוֹ, אֲבָל 'וַד' לא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ' " (ליקוטי מוהר"ן קמא רח).

תפקידה של המחלוקת, על פי דברים אלו היא כדי להביא את הצדיק שיתבונן ויפשפש במעשיו. אך על מה יש לו לצדיק לפשפש? כאן כבר רומז לנו ר' נחמן במילים בודדות. אולם, מילים אלו אינן מופיעות במקומות האחרים: 'כי המחלוקת היא כמו מכסה להם שלא יתגלו ויתפרסמו ביותר מכדי הצורך'.

ר' נחמן מודע לחטאת הרובצת לפתחו של הפרסום, והוא חושש מהרגע שבו הפרסום יגיע ליותר מכדי הצורך, מפני שזהו הרגע בו הופך הפרסום מאמצעי למטרה. וכשזה קורה, הקטרוג מתחיל לעבוד.

כל גדולתו של הצדיק היא בהיותו צינור. הוא אינו עושה ופועל לעצמו, הוא שליחו של הקב"ה והוא שליחו של עולם, אך ברגע שגדולתו של הצדיק כבר איננה משרתת אך ורק את שליחותו, מתעוררות המניעות. כפי שראינו, כנגד כבוד שמים אין קיטרוגים, אולם, כנגד כבוד בשר ודם יש מניעות ויש קיטרוגים. הצדיק מבקש להתעלות ולטפס במעלות הקדושה, ושערי שמים נפתחים בפניו, מכיוון שהוא נושא באמתחתו את נשמותיהם של כלל ישראל. למעלה מזה! פרסום גדולתו הוא זה המאפשר לו לשאת את נשמותיהם של כל ישראל השמימה, אולם ברגע שדפיקתו על פתחי שמים איננה נקיה לגמרי, עלולים שומרי הסף להסס אם לפתוח.

סכנה זו איננה רובצת לפתחו של הצדיק הנסתר. הוא אינו חושש מ'יותר מדי', מכיון שלו 'אין בכלל'. האופן שבו משפיע הצדיק הנסתר על העולם, שונה בתכלית מאופן השפעתו של הצדיק המפורסם, וכל השפעתו היא בבחינת 'מים שקטים חודרים עמוק'. ר' נחמן יודע כי השפעה אינה נמדדת דווקא ברמת הפרסום ובגרנדיוזיות המלווה את המשפיע, כי לעיתים הנסתר, הפועל במציאות ומתוכה, משפיע יותר מזה הבא מבחוץ, עם כל עוצמתו הרבה.

כאן באה המחלוקת ומצילה את הצדיקים המפורסמים מפח היוקשים בו עלולים הם ליפול. נדמה לי, כי היא עושה זאת עבורם בשני אופנים. ראשית, היא מצמצמת את מידת פרסומם, מסייגת במעט את שמעו הגדול של אותו הצדיק. שמא אולי כבר אינו צדיק כל כך, ואולי יש דברים בגו, ואין עשן בלי אש וכדומה.

אך נדמה לי כי העיקר הוא בנקודה השניה. המחלוקת מביאה את הצדיק לפשפש במעשיו ולשאול את עצמו במה חטא? מדוע מגיעה לו סתירת לחי זו? ואולי על ידי כך יגיע להבנה כי הגזים ברצונו להתפרסם, אולי יגיע למסקנה כי רצון זה לא היה נקי לגמרי (יש לשים לב שבתורה הקודמת, ר' נחמן דורש את הביטוי 'צופה רשע לצדיק' מלשון ציפוי, כלומר מכסה על הצדיק מפני המקטרגים. בתורה זו, אמנם מגיע ר' נחמן גם לדרשה זו, אולם הוא דורש את המילה 'צופה' באופן נוסף: 'כשומר העיר שנקרא צופה, כן הרשע הוא שומר את הצדיק מליפול בגשמיות', ומיד אחר כך הוא מביא 'פירוש אחר' את הדרשה השניה. הרשע, אם כן, מונע את הצדיק מלשקוע בשאננות העלולה להפילו לגשמיות). אולי אף יותר מזה! אולי המחלוקת תבטל את רצון הפרסום שלו ועל ידי כך תפנה מקום, כפי שראינו לעיל, לרצונו של הקב"ה שהצדיק יתפרסם.

ר' נחמן רואה בשתי הצורות של המחלוקת את יד ד' המכוונת. כך הוא אומר לגבי מחלוקת הרשעים על הצדיק: 'מה שרשעים עושים יסורים לצדיקים ורודפים את הצדיקים, זה סיבה מאת השם יתברך כדי...'. וכן הוא אומר במחלוקת הצדיקים על הצדיק: 'והקב"ה נותן בלב צדיק אחר להחזיק עליו במחלוקת כדי...'.

מאת: הרב איתמר אלדר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון www.etzion.org.il