"וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל... לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה"

(ויקרא טז, ז-י)

על פי המשנה המתארת את שני השעירים (יומא סב, א): "שניהם שווין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד", הרש"ר הירש דורש ששני השעירים מתארים שתי דמויות, שבתחילת דרכן הן זהות בתכלית, אך על סף המקדש דרכיהן נפרדות: "שניהם עומדים כאחד ובשווה 'לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד'. שניהם עומדים בפני אותה הכרעה, באפשרויות שוות של הכרעה - בין לה' ובין 'לעזאזל'. שניהם יכולים להיות כך או אחרת.. ומכאן ואילך דרכיהם נפרדות בתכלית הפירוד. האחד למקדש - מקום שהשכינה שורה בו, והשני לעזאזל - מפנה עורף למקדש.. ויסיים אותם בשממת המדבר".

כל אחד מאיתנו הוא בבחינת "שְּׂעִיר". לכל אחד נתונה הבחירה, או להיות "שְּׂעִיר לה' " - לחיות תחת מרות ה' בחירות מוסרית ולהכפיף את תאוותיו ורצונותיו לתורתו. או לאידך גיסא להיות "שְּׂעִיר לַעֲזָאזֵל" - לסור מעל ה' ולהתמכר ללא מגן לחושניות, לא להתנגד לגירויים הפנימיים והחיצוניים המפתים אותו, אף שה' נתן לו את האפשרות והאמצעים לכך:

"מושג החירות כולל מאליו את האפשרות להתנגד לרצון ה'. אל יעלה על הדעת שהכושר לחטוא ופיתויי החושניות הם רק תוצאה מהשחתת האדם. שכן טול מן האדם את הכושר לחטוא ואת הפיתוי המגרה של החושניות - וכבר חדל האדם להיות ראוי לשם זה. כי כל מעלת האדם מותנה בכושרו לחטוא, וכל כבוד האדם הוא ביכולת שניתנה לו להמרות את רצון ה' ".

הקב"ה ברא את האדם בצלמו ואצל עליו מרוחו כדי שבכוח החירות שניתנה לו יהיה לו הכוח לשלוט ולשעבד את רצונו לחוקיו. וזכות זו נותנת לו את הכוח להשתלט על תאוותיו ולהתקרב לה':

"כך הועמדנו כולנו בפני ההכרעה בין ה' לבין עזאזל. כולנו עומדים בפתח המקדש כדי לבחור בין ה' לבין כוח החושניות.. יכולים אנחנו לבחור בה', נרכז את כל כוח ההתנגדות שניתן לנו כדי לסרב לכל הבא לעקרנו מייעודנו.. נבטל את חיי הבהמות של החושניות.. בכל עת יכול כל אדם להיות לה' או לעזאזל. ואין ערך להכרעתו לה' אלא אם כן יכול היה באותה שעה גם לפנות לעזאזל.. שאלמלא הוא, לא יכול להיות בן חופשי ועבד לה'. שלא ניתנה החושניות  לאדם למען תשלוט בו, אלא למען ימשול בה הוא.. (בראשית ד,ז): 'וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ' ".

הרב זאב צבי נבנצל נוה, מהספר: "פרשת השבוע לאור הרש"ר הירש"