בס"ד                                             ערש"ק                                                         ט"ו   בסיון   התשע"ד

                  יוסף לי - אור - בפרשה - שלח לך

   " שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו

     תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם   "(יג, ב)

עם ישראל מבקש ממשה רבינו ע"ה לפני כניסתם לארץ הקודש לשלוח אנשים לבודקהּ, וזאת למרות שהשם

יתברך הבטיח להם שהיא טובה. על כן, שלח משה רבינו ע"ה לפני כיבוש הארץ איש אחד מכל שבט לרגל

בארץ כנען ומסר להם בתדריך היציאה דגשים ספציפיים, כמו שנאמר(שם, יח): "את הארץ מה היא ואת העם

היושב עליה, החזק הוא הרפה...הטובה היא אם רעה" וגו', כי נתונים אלו בעצם יוכיחו על איכות הארץ

והאנשים, אומץ לבם וכוננותם לצאת למלחמה. כמו בכל מבצע צבאי צריך שהמודיעין יהיה טוב ואובייקטיבי.

ואכן, נשלחו טובי וחשובי האנשים מכל שבט, כפי שהכתוב מעיד עליהם 'כל נשיא בהם' ועוד שנבחרו ע"פ

ה'. אבל לצערנו הרב, פרשת ריגול זו גרמה כנודע בכייה לדורות!

והאמת היא שהקב"ה לא צריך את הנתונים הללו כי מלוא כל הארץ כבודו אבל העם ביקש והעם קיבל. לכן

פירש רש"י ז"ל: לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה - שלח!. על כן, מובא החילוק במדרש(תנחומא א): בין

המרגלים שיהושע שלח והם: כלב ופנחס שמסרו את נפשם למען עם ישראל, לפיכך היו בגדר שלוחי מצווה

שלא יצאה תקלה תחת ידם, כמו שכתוב (פסחים ח(: "שלוחי מצווה אינם ניזוקים", לעומת השליחים ששלח

משה  שהיו שלוחי רשות, למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא השתתפו עימם בעלילה ובהוצאת הדיבה

על ארץ הקודש. ואפשר אולי שהסכים השם יתברך לבקשתם בשביל להרגילם להנהגה של דרך הטבע היינו

שהאלוקים מולבש בטבע כי כל עוד היו במדבר הייתה ההנהגה מעל הטבע אבל ברגע שנכנסו לארץ ישראל

פסקה ההנהגה העל טבעית לכלל העם.

הרבה שאלות עולות מפרשתנו, ונראה לומר שהעיקריות שבהם: איך המרגלים חטאו והחטיאו עם שלם?

שהרי הכתוב מעיד עליהם שהיו אנשים חשובים ובעלי מעמד וכבוד כנ"ל. וצריך להבין, מה השתנה בעם

ישראל במשך 40 יום מערב ראש חודש תמוז דהיינו כ"ט בסיוון שבו יצאו המרגלים לתור את הארץ עד ט'

באב שחזרו ומסרו למשה והעם את הפרטים. אומנם בתחילת דבריהם אמרו קצת אמת אך בהמשך מסרו

דיווח לקוי לעם, ואף דיברו לשון הרע והוציאו דיבת הארץ, שנאמר(במדבר יג, לב): "ארץ אֹכלת יושביה". ואיך

כמעט עם שלם שראה עין בעין את כל הניסים הגלויים ללא הפסק, עשרת המכות, קריעת ים סוף, מלחמת

עמלק, ענני הכבוד, בארהּ של מרים, המן שהיה לחם אבירים וכו', ובכל זאת מיעט באמונתו בקב"ה והאמין

לדבריהם? שנאמר(שם יד, א): "ותשא כל העדה ויתנו את קולם", ודרשו חז"ל (תנחומא יא): שאילו לא שמעו

למרגלים, לא היו לוקין עמהם, אלא שהשלימו אחריהן, שנאמר: "ותרגנו באהליכם"(דברים א, כז).  

ואפשר לומר אולי שהתשובה לכך שהמרגלים חטאו נעוצה תחילתה בסופה של הפרשה דהיינו במצוות עשה

של ציצית שנאמר(במדבר טו): 'ונתנו על צִיצִת הכנף פתיל תכלת...וראיתם אֹתו...ולא תָתֻרוּ', ודרשו רז"ל(מד"ר

יז, ה): שהתכלת דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד וכו', 'וראיתם אותו' אותו ולא אותה, שאם עשית כן,

כאלו כיסא כבוד אתה רואה שהוא דומה לתכלת וכו' שהמראה מביא לידי זיכרון, זיכרון מביא לידי מעשה.

ומובא בספר החינוך: עניין לאו זה('ולא תתורו'), שלא נייחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם היפך הדעת

שהתורה בנויה עליו, לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות וכפירה, חס ושלום.

וזה שכתוב 'וְיָתֻרוּ' דייקא לא וירגלו כמובא בהפטרת של הפרשה שיהושע בן נון שלח 'שנים אנשים מרגלים'

וכו', הלא הם כלב ופנחס כנ"ל שהתחפשו לקדרין בשוק כפי שמתואר במדרש והיו צווחים, מי רוצה לקנות? כי

לא שמו על לבם כבודם אלא רק כבוד ה' יתברך וצאן מרעיתו כי שהיה זיכרון לנגד עיניהם. לעומת השבטים   

שתרו את הארץ היינו הלכו אחר הרהורי לבם לפי ראות עיניהם בארץ הקודש, כלומר שראו את כל הענקים

וכו'. ומכיוון שהלכו אחרי הרהורי לבם לא שמו לנגדם את האלוקים באו לידי חטא. ואפשר שזה נרמז במילה

ו'יתרו' שללא ו' החיבור וכולל האותיות עולה כמניין 'כתר' וזה על מנת לרמוז לכך שפגעו בכתר שהוא בחינת

כבוד, כמו שכתוב(תהילים קמה): "כבוד מלכותך" וגו'. וזה כבוד המלכות של הקב"ה היא בחינת ארץ ישראל,

כמו שכתוב,(ישעיהו, ו,ג): "מלא כל הארץ כבודו". וזה בחינת ציצית כי 'צִיצִית'(=620) עולה בגימטרייה כמניין

'כתר'(= 620 כי ע"פ הזוה"ק חיריק = 10) היינו לא ראו לנגד עינם את כיסא הכבוד שדומה לתכלת של הציצית כנ"ל,

וע"י כך לא זכרו שהם צריכים למעט בכבודם ולהרבות בכבוד המקום, שכן הרהורי לבם היו הגורם שמא

יאבדו את מעמדם וכבודם שהרי ידעו כי בבוא העת שייכנסו לא בטוח שהיו נשארים נשיאי העדה, כידוע.

וההסבר יושלם ע"פ המשנה באבות(פ"ד, כא): "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". מה

פירוש מוציאים את האדם מן העולם? רצה לומר שאדם שאחוז באחת מהמידות האלו בסופו של דבר היא

תשתלט עליו ותתפשט בגופו עד לחוסר שליטה ואיבוד הדעת עד שלא רק שיאבד את חלקו בעולם הזה

אלא גם בבא. וזה בדיוק מה שקרה למרגלים שלא בחרו להיות שלוחי מצווה אלא שלוחי רשות שזה מלשון

שרירות, היינו הלכו אחר תאוות לבם ואחזו בכיסא הכבוד של עצמם. וזה שאמרו חז"ל(סנהדרין קח): שאין

למרגלים חלק לעולם הבא כי חשבו בדעתם היפך דעת התורה מה שהביא אותם בסופו של דבר עד כדי

מינות וכפירה, רחמנא ליצלן. אשרי האיש שבורח מן הכבוד וגם אם בא אליו הכבוד לא יחזיק טובה לעצמו

אלא לבוראו.

ובכל זאת, נשאר לנו להבין, איך כמעט עם שלם נחלש באמונתו בה' יתברך והאמין לדברי המרגלים על דיבת

הארץ וע"י כך נכנסו לייאוש, כמו שדרשו רז"ל(מד"ר פט"ז, כ): על כך שבכו בליל ט' באב, אמר להם הקב"ה,

אתם בכיתם בכייה של חינם לפניי אני אקבע לכם בכייה לדורות! וכו'.  ולענ"ד, נראה להסביר שהמרגלים

נפלו בעצת היצר הרע שהוא בחינת עמלק הרוחני שכל תפקידו לערער את האמונה שלנו בקב"ה כי 'עמלק'

(=240) בגימטרייה 'ספק'(=240), והצליחו אפילו להכניס את הספק הזה בעם. והעניין הוא כאשר נכנס הספק

באדם מתחילים השאלות, מה יהיה על הפרנסה? מה אם הבריאות? איך יהיה אם וכאשר? העיקר שלא נזכור

לנגד עיננו את ה' יתברך, חלילה. לכן, אנחנו מיד שקמים בבוקר המצווה הראשונה היא שמתעטפים בציצית

וכן שמים טלית קטנה עלינו במהלך כל היום. וזה בשביל שנזכור תמיד את כבוד מלכותו בעולם כנ"ל, וע"י

כך נרחיק מעלינו את עמלק שהוא בחינת ספק. ואפשר אולי שזה הספק באמונת ה' יתברך השפיע גם על

העם כנ"ל בגלל שהתאוו לתאוות הבשר והיו כמתאוננים, כמו שכתוב(במדבר יא, יח): "התקדשו למחר ואכלתם

בשר" ופירש רש"י ז"ל: הזמינו עצמם לפורענות, היינו שבגלל תאוות הבשר שעוד הייתה בשיניהם גם לאחר

שלושים יום עוד בזמן שהמרגלים הלכו לתור את הארץ. וזה בחינת(דברים לב, טו): "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" וגו',

כי בהיכנס החומריות תיפלט הרוחניות ותיחלש האמונה. מכאן, שעלינו ללמוד מוסר לעצמנו שחייבים אנחנו

להודות בלי הפסקה לה' יתברך שעה שעה, דקה דקה, רגע ורגע, על כל החסדים האין סופיים שאנחנו רואים

ולא רואים, וההפך הוא הנכון, היינו ננגן בלבנו מזמור לתודה לה' וע"י כך נקרב את הגאולה, אכי"ר.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ציצית - שמירה לניאוף, ועל ידי זה ניצולין מעצות הנחש, שם דברי עצות רעות של הרחוקים מעבודת ה' שהם

מונעים הרבה מלהתקרב אל האמת, וזוכין לקבל עצות הצדיקים והנלווים אליהם שהם בחינת תיקון הברית,

ועל ידי זוכין לאמת, ואמונה, ותפילה, וארץ ישראל, וניסים, וע"י זה תבוא הגאולה מהרה, ויזכה לפרנסה, ולהבין

היטב בכל מקום שילמד. על כן צריך להיזהר מאוד במצוות ציצית, ולכוון בשעת עטיפת הציצית הקדושים וברכתן

שיזכה לכל זה על ידי מצווה הקדושה הזאת(סימן ציצית, אות א)

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                            ולע"נ הרה"ג יעקב יוסף בן מרגלית, תנצב"ה