"וְאֵ?לֶּה תּוֹלְדֹ?ת יִצְחָ?ק בֶּן־אַבְרָהָ?ם אַבְרָהָ?ם הוֹלִ?יד אֶת־יִצְחָֽק׃" (בראשית כה יט).
על הכפילות כאמור נדרש : כי זו דרכה של התורה לומר או לרמז, שיצחק היה דומה מאד לאברהם להדוף כל מיני מלעיזים שאמרו חלילה נתעברה שרה מאבימלך...
אבל כלל גדול לנו שמקום שהתורה ביכרה לומר או להדגיש עובדה מסויימת בצורה שאינה מפורשת והמזקיקה לימוד נוסף סימן הוא כי היא שולחת אותנו
לפרד"ס העמוק.
לדרוש את כל הרמות והאיכויות של ה"פרדס".
והנה מוצע בזה הרמז הנוסף הבא:
ראשית חובה לשאול . מדוע חיכה יצחק עשרים שנה להצטרף לאשתו בעתירה לבנים. הרי מה שאירע התקבלות עתירת יצחק אירע רק לאחר עשרים שנה.
המילה "לנוכח" אשתו מספרת את זה הסיפור : היא הרי קרוב לוודאי עתרה והתפללה עשרים שנה ולא נענתה .רק שגם יצחק עמד לנוכח שרה וצירף עתירתו נאמר " ויעתר ה' ליצחק..." .
ולא בכדי כי העתירה היא דווקא לתפילת יצחק
וזו כאמור אירעה רק לאחר עשרים שנה.
הנה כי כן, הדגש הנוסף אברהם הוליד את יצחק בא להסביר מדוע התמהמה יצחק בעתירתו עשרים שנה.
ללמד שמה שעבר על יצחק בשניים :
בעקדה ובגירוש ישמעאל והגר .
"הוליד" לבסוף ,אצל יצחק את אותה הטראומה של :
לפחד מלהביא ילדים לעולם.
מי ש"הוליד" טראומות אלה אצל יצחק היה - אברהם
הוא יצחק "נשבר" או התגבר ,משעשרים שנה התפללה מולו לנכחו
והתחננה וחיכתה כי יצרף סוף סוף גם את עתירתו גם הוא.
ודבר זה אירע כאמור רק לאחר עשרים שנה.
שהקב"ה לא רצה להביא את המשך האבות ,ללא השלמה נפשית מלאה מצד יצחק ......
אגב הטראומה כאמור של יצחק, התבטאה גם כלפי ה'.
בכך שמהות האלוהות אצל יצחק נתפשה כ"פחד" .
שכך כונה האלוהים גם בפי יעקב : "פחד יצחק"..
רק על רקע האמור:
אפשר גם להבין את גישתו ודרכו של יצחק בקשר לאותם הבנים .
יצחק שחווה את דחיית ישמעאל אחיו , גמר אומר : שאצלו הבן באחר .
לא ידחה .משרבקה נטתה לאהוב יותר את יעקב .
הוא אחז באהבתו לעשיו הדחוי משהו.
לכן הביטוי שגרם ליצחק לאהוב את עשיו כי "צייד בפיו".
יש וחובה להבינו גם במובן הבא :.
שעשיו התלונן בפני יצחק ולא פעם ,כי הוא חש שהוא בכעין "מצוד" ,כאילו דוחקים בו ואותו לפינה - ומבקשים לבטלו.....
משה אהרון.