חיוב הליכה למנין הוא רק אם יש בודאות עשרה מתפללים, אולם אם הוא מסופק אינו מחויב.
חיוב הליכה למנין הוא רק אם יש בודאות עשרה
מתפללים, אולם אם הוא מסופק אינו מחויב.
הרב שי טחן
כל דברינו דלעיל שיש חיוב הליכה עד שיעור מיל (18 דקות) הוא רק במקום
שיודע שיש שם מנין של מתפללים, אולם מספק אינו חייב לטרוח. ודין זה נלמד מכמה
מקומות. בהלכות נטילת ידים כתב המשנה ברורה (סימן צב ס״ק יז) שהחיוב לילך עד מיל
הוא רק אם בודאי ימצא שם מים אבל בספק לא. ובספר קצות השלחן (סימן יג ס״ב) כתב שכן
הוא לגבי תפלה בעשרה שאינו צריך לחזור אחר מנין בספק, ובבדי השלחן שם (הערה ג’)
למד כן מדין הנטילה.
וכן הביא בספר אשי ישראל (פ״ח הערה עא) בשם הגר״ח קניבסקי.
ונראה ללמוד דבר זה מהא שיסדו הפוסקים שאין חיוב להחמיר בספיקות אלא
אם כן על ידי שיחמיר יפשוט את הספק אולם אם עדיין הספק ישאר בעינו אין חיוב
להחמיר. וכגון מה שכתבו גדולי הדורות שאין חיוב להחמיר לצבוע את ציציותיו בתכלת שמא
זהו התכלת האמור בתורה. ואף אם נימא שהוא ספק אכתי על ידי צביעת חוטיו אין אנו
פושטים את הספק ונשארים אנו באותו ספק שמא זהו התכלת.
