בס"ד                                             ערש"ק                                                 ר"ח   א'   בסיון   התשע"ד

                  יוסף לי - אור - בפרשה - נשֹא

   " נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם   " (ד, כב)

שבט לוי לא היה בכלל המפקד שפקדו משה ואהרן את בני ישראל במדבר אלא שנערך להם מפקד בנפרד.

והטעם לזה שהם נבחרו להחליף את הבכורות לשרת בעבודת הקודש פנימה כי לא היו שותפים למעשה

העגל כמו שדרשו חז"ל(תנחומא כו): יצאו ישראל ממצרים באו למדבר, עשו אותו מעשה, חוץ משבטו של לוי

וכו' ושבטו של לוי שנתנו נפשם על קדושת השם, לכך נאמר למשה ולאהרן: אל תכריתו וכו'. מפקד הלויים

היה מבן חודש ומעלה ומנה כ"ב(=22) אלף לויים, כאשר מתוכם נעשה מפקד פנימי לאלה שהגיעו לכלל

עבודה, דהיינו רק מי שבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים כי בגיל זה אדם נמצא בשיא כוחו ואילו

בגיל חמישים תש כוחו, כמו שכתוב(אבות ה, כא): 'בן שלושים לכוח - בן חמשים לעצה'. וסך הלויים שהגיעו

לכלל עבודת משא הם רק 8,580, והכוונה בזה היא שלמד את עבודתו כראוי תוך חמש שנים בטרם הגיע

לגיל שלושים, כמו שדרשו חז"ל: כל שאינו רואה סימן ברכה במשנתו בתוך חמש שנים שוב אינו רואה(מד"ר

פר"ו, ג:). ואפשר אולי מכאן לתת עצה לחיים באופן כללי, כלומר, מי שבוחר ללמוד מקצוע כזה או אחר, אם

תוך חמש שנים אינו מתמקצע בעבודתו כראוי שיעשה חושבים מחדש האם המקצוע שבחר מתאים לו.

ידוע, מה שאנחנו אומרים כל בוקר בקורבנות: 'כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם' והם

בעצם ג' מחנות שישנם בעמו וצאן מרעיתו: מחנה כהונה, מחנה לויה ומחנה ישראל. ובציווי ה' יתברך

חולק שבט לוי ביד משה רבינו ע"ה לג' מחנות פנימיות לעבודת משא אוהל מועד ע"פ בניו של לוי בן

יעקב אבינו ע"ה והם: גרשון, קהת ומררי. כאשר לכל איש במשפחה הייתה הגדרת תפקיד משלו ואסור

היה לו לעשות תפקיד של מישהו אחר שלא שייך למשפחתו, ואפילו בתוך משפחתו היה לכל אחד תפקיד

משלו, שנאמר(במדבר ד, יט): "איש איש על עבדֹּתו ואל משאו", היינו עבודת בני קהת היו מנושאי ארון

הקודש וכליו, עבודת בני גרשון הייתה באוהל מועד והם נשאו את יריעות המשכן, ולעומתם בני מררי

עבודתם הייתה נשיאת האדנים ומ"ח(=48) קרשי המשכן.

ואף על פי שגרשון הוא הבכור נמנו בני קהת לפניו בסוף הפרשה הקודמת, כי הם היו מחשובי בני לוי

מב' טעמים האחד שיצא מהם אהרן הכהן וזרעו אחריו אשר נקראים גם מחנה כהונה, ולכן עבודתם היא

בקודש הקודשים, והשני שבני משפחות הקהתי היו מנושאי ארון הקודש שבו הייתה שוכנת התורה ולכן

גם היו נקראים מחנה כהונה מחנה השכינה, היינו בזכות התורה. ולכן, תפקיד הכוהנים הוא גם ללמד

את העם תורה, כמו שכתוב(מלאכי ב, ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". וע"פ זה אפשר

לתת הסבר למה נבדלו ונספרו בני הקהתי בפרשה הקודמת ואילו בני גרשון ומררי בפרשתנו כי בעצם

רצה הכתוב להבדיל בין מחנה הכהונה שהוא קודש קודשים לביו מחנה הלוויה שהוא קודש.

העולה מהאמור לעיל, שיש דרגות בעבודת ה'. היינו הגבוהה ביותר הם הכוהנים בעבודתם אחריהם

הלווים בדוכנם, כאשר בתוך הלווים הראשונים במעלה הם בני קהת בגלל שנשאו את ארון הקודש כנ"ל,

לאחר מכן בני גרשון, ובני מררי שעבודתם אומנם הייתה בקודש אבל הכי פחותה במעלה כי הייתה קשה

ביותר שהרי לא פשוט היה להרים את מ"ח קרשי המשכן שהיו כבדים מאוד, ולבסוף ישראל במעמדם.

ולכאורה, הדבר יוצר כביכול איזה שהוא הבדל מעמדות בעבודת ה', מה שיכול לגרום למחלוקת כמו

שהיה עם קרח ועדתו שחלקו על הכהונה בפני משה ואהרן. אלא שחיי לדעת  שזהו רצון השם יתברך

כי הנגלות לנו ולבנינו והנסתרות לה', היינו הקב"ה מייעד תפקיד לכל אחד לפי עבודת השם שמתאימה

דווקא בשבילו ולא בעבור מישהו אחר, ולכן, אסור לעורר מחלוקת או להתרעם על כך חלילה וחס.

אלא איפכא מסתברא, היינו ראוי וכדאי שכל איש ואיש יהיה שלם עם התפקיד שממנו הוא עובד את ה',

על דרך שאמרו חז"ל(אבות פ"ו, ו): התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים - ואחד מהם - הוא המכיר

את מקומו, ופירשו רז"ל: שיכיר את ערכו ומדרגתו ויתרצה בחלקו וישפיל עצמו בפני הגדולים ממנו מילי

דאבות ומדרש דוד), כי בסופו של דבר כולם שקולים לפני המקום בחיבה (מד"ר פר"ו, י:). ואפילו עם עבודתו

קשה יותר משל מישהו אחר כדוגמת בני מררי כנ"ל, אל יסתכל על זה כך, שהרי אמרו חז"ל(אבות ה, כג):

כי לפום צערא אגרא! אלא יראה ויבין שזה רצון השם יתברך, ואתה צריך לעבוד את ה' יתברך בדיוק

מהמקום ששם הוא מניח אותך. ואדרבא, יש ללמוד מהלווים שהיו באים לדוכנם  'לעבוד עבודת עבודה'

היינו בשירה וזימרה, וזאת על מנת להקל על עבודת הכוהנים ושלהם.

וזה שנאמר 'נשא' מלשון התנשאות שבאה ע"י שירה, כמו שדרשו חז"ל(מד"ר פר"ו, י): אין יישאו אלא לשון

שירה, שנאמר: "שאו זמרה ותנו תוף כינור נעים עם נבל". כי ע"י שירה וניגון זוכים להתרוממות הנפש

כי ברגע שהנפש שמועת שירה וניגוני קודש היא מתפשטת ורוצה לעבוד את בוראהּ, ומזה היא מקבלת

חיוּת בעבודת ה' יתברך וע"י כך יגבר ויתעלה החשק לעבודתו הבורא. יהי רצון שנעבוד את הקב"ה

בניגון ובשמחה וע"י כך נזכה לראות כוהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם, ונקבל כל פעם

מחדש בשמחה ובאהבה את תורתנו, ובפרט ביום הקדוש הזה חג מתן תורתנו הקדושה.

ראש חודש סיון(השנה יוצא יום שישי הקרוב) - עת רצון לומר את תפילת השל"ה הקדוש זיע"א(רבי

ישעיהו הלוי הורביץ בעל הספר "שני לוחות הברית"). בתפילה זו מתפללים ההורים ומבקשים על עצמם

ועל זרעם שיהיו כשרים ושלמים בעלי יראת שמים, בעלי מידות טובות, עוסקים בתורה, וכן  שילכו בדרכי

ישרים ושתהיה להם הצלחה בכל צרכיהם וזיווגיהם וכו'. רצ"ב תפילת השל"ה הקדוש, ברכה והצלחה!

סגולה לערב שבועות - מאת הגאון רבי חיים פלאג'י זיע"א: "יפריש צ"א(=91) פרוטות וישלים ב' פעמים

ב"ן(52*2=  104 - דהיינו עוד 13 פרוטות) וייתן לתלמיד עני ועניו והוא סגולה לחשוכי בנים ומקרב הגאולה"

חג השבועות – חג מתן תורתנו הקדושה שניתנה לאחר שבעה שבועות שבם סופרים כל יום את העומר

היינו תשעה וארבעים ימים עד ו' בסיון שקבלנו את התורה במעמד הר סיני. עיקר העבודה בימי הספירה

היא לעבוד על מידותינו כי כאשר המידות מתוקנות אנחנו הופכים להיות כלים טהורים ומתוקנים לקבל

התורה. ודע, שכפי ההכנה של הכלי כך זוכים לדעת גדול יותר להכיר את מלך מלכי המלכים – הקב"ה.

כי כתוב בספרים הקדושים שביום החמישים שהוא בחינת שער הנו"ן כל אחד זוכה לפי הכנתו לקבל את

האור האלוקי שייקבע כמה הוא יעלה במעלות הקדושה והטהרה וע"י כך יתעלה ברוחניות דהיינו, בזכות

זה יזכה לחידושי תורה, הבנה טובה ומהירה של התורה ודברי חז"ל וכן על זה הדרך. מנהג טוב הוא

להתקבץ בלילה זאת ללימוד תורה כפי שסדרו חז"ל. וכן כתוב בזוהר הקדוש: כל אלו שמתקנים התיקון

בלילה הזאת ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות, והקב"ה מברך אותם בשבעים

ברכות וכתרים של עולם העליון. רצ"ב קובץ מאמרים לחג השבועות.

טבילת המקווה בשבועות הוא חסד עליון, ורחמים גדולים, ודעת נפלא מאוד; כי שבועות הוא שכל דק

ועליון וגבוה מאוד, שהוא חסדים ורחמים גדולים מאוד, כי הרחמים הם כפי הדעת, כמו שמבואר במקום

אחר. אשרי הזוכה לקבל קדושת שבועות, בפרט המקווה של שבועות, שהיא מקווה של שער החמישים,

שמשם נמשך הקדושה והטהרה על ישראל אז(סימן מועדי ה'-ספירה ושבועות, אות ד).

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ניגון וכלי שיר יש להם כוח גדול להמשיך את האדם להשם יתברך; על כן טוב לאדם להרגיל את עצמו

להחיות את עצמו בכל פעם ע"י איזה ניגון, לשמח את נפשו ולדבק את עצמו להשם יתברך ע"י זה, בפרט

בשבת ויום טוב וחתונה של מצווה(סימן נגינה, אות יא).

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                            ולע"נ הרה"ג יעקב יוסף בן מרגלית, תנצב"ה