נשות מלחמה

מי שמשחרר עגונה להינשא לה מחדש כאילו בנה מחדש את אחת מחורבותיה של ירושלים. כך כותב השו"ת ב"ח החדשות (סימן סד) בעניין מקרה של שחרור עגונה.

השו"ת שבות יעקב (א,יד) שגר 1670-1733 מתיר קבלת עדות בשבת באמצעות בית דין מאיש מסוכן כדי לשחרר עגונה, ולא להמתין למוצאי שבת. הסיבה לכך היא שאין שעת הדחק יותר מאשר טיפול במקרי עגונה. "אל תתעצלו עם זה כמו שאי אפשר להתעצל עם פיקוח נפש." בדומה לכך, משווה הבית יוסף (שו"ת בית יוסף, אבן העזר, דיני גוי מסיח לפי תומו, י) את דין שחרור עגונה לדיני נפשות.

מדי שנה התכנסה משפחתו של ר' עובדיה יוסף לטקס אזכרה במלאת שנה לפטירת אמם. שנה אחת, הוא לא בא, בלי להודיע לאף אחד. אחיו של ר' עובדיה, ר' נעים, חיפש אחריו למחרת בבוקר. כשמצא אותו, שאל מדוע פספס את האירוע שהיה לכבוד אמם. הוא השיב כי הוא התבקש למצוא דרך לשחרר עגונה, לאפשר לה להינשא בשנית. הוא נשאר ער כל הלילה בניסיון למצוא דרך לשחרר אותה. לבסוף בארבע לפנות בוקר, הוא מצא דרך! "אין ספק שזה עזר לרומם את נשמתה של אמנו יותר מכל טקס זיכרון!"

לאחר מלחמת העולם הראשונה הקים ר' שלמה דוד כהנא (1869-1953) מחלקה מיוחדת בוורשה לטיפול בבעיות של עגונות מלחמה, והקים לשם כך רשת של לשכות מידע בערים הגדולות באירופה. המידע שנאסף על בעלים נעדרים איפשר נישואים מחדש של אלפי עגונות.

בשנת 2019, התגלה ספר חשבונות המתעד את פעולותיו של בית דין בברגן בלזן לאחר שחרורו. ספר החשבונות, שהכיל למעלה מ-100 עמודים של כתב יד צפוף, היה התיעוד הראשון של עדותם של ניצולי שואה על בני זוגם שנרצחו על ידי הנאצים, במטרה להשתחרר מהיותם עגונות. ספר החשבונות, שכותרתו: "פרוטוקול בית דין של ברגן בלזן" נכתב על חוברת שהייתה שייכת במקור לנאצים. הרבנים תיעדו את שמות הניצולים ואת העדויות על רצח בני זוגם במהלך השואה. שמו של כל ניצול שואה נכתב בדף משלו בספר החשבונות, ולאחר מכן העדות בדבר מות בן זוגו, חתומה על ידי העד/ים. מתחת לעדות כתבו הרבנים את ההיתר לנישואין על סמך עדות זו, והוסיפו את חתימותיהם. לפי הפנקס, בית הדין סיפק 85 היתרים לגברים ולנשים להינשא בשנית. רבני בית הדין היו ר' יואל הלפרין, ר' ישראל אריה זלמנוביץ, ר' ישכר בריש רובין ור' יצחק גליקמן, כולם ניצולי שואה. הרבנים עבדו יחד עם ר' שלמה דוד כהנא, שהיה פעיל ביותר בשחרור עגונות. הוא גיבש "היתר עגונות" בסיסי שניתן להשתמש בו ברוב המקרים ואסף עדויות לשחרור עגונות לאחר השואה. מאוחר יותר אמר שהוא סיפק היתרים לכ-3,000 עגונות לאחר השואה, ואף פעם לא הוכח שהוא טעה בהופעתו של בעל שנחשב נפטר.

ב-1973 הייתה מלחמת יום הכיפורים המפורסמת. בשל התנאים הנוראיים של מלחמת יום הכיפורים, היו יותר מ-960 גופות בלתי מזוהות, חסרות או בלתי ניתנות לשליפה מיידית מאחורי קווי האויב. כתוצאה מכך, אלמנותיהם היו עגונות ולא יכלו להינשא שוב כל עוד גופות בעליהן לא מזוהות. הרב הראשי לצה"ל ר' מרדכי פירון ועוזרו ר' גד נבון ביקשו לר' עובדיה יוסף שמונה לתפקידו כרב ראשי לעמוד בראש בית דין להכרעה בפרשיות העגונה כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים, לשחרר את הצעירות כדי שיוכלו להתחיל חיים חדשים על ידי הוכחה שכל בעל מת (יביע אומר, ח"ו, אבן העזר ג). הוא לקח חופש מכל שאר לוחות הזמנים של הלמידה בשביל זה. בית דין המתמחה הזה נפגש במהלך שנת 1974, כשהוא מסנן את כל התיקים. חלק מהמקרים היו ברורים, וחלקם כללו טיולים בארץ וראיונות חיילים; במקרים רבים הוא הזיל דמעות על התיקים. למרות אתגרים הלכתיים רציניים, שנתיים לאחר מכן שחרר בית הדין של ר' עובדיה את כל עגונות המלחמה.