"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת".

מתוך שלל המלאכות שנאסרו בשבת, התורה בוחרת דווקא להזכיר את האיסור להבעיר אש. מדוע?

במוצאי שבת אנו מדליקים נר של הבדלה ומברכים "בורא מאורי האש". לפי חכמים, במוצאי שבת ניתנה באדם דעת והקיש שתי אבנים זו בזו והוציא את האש הראשונה. גילוי האש, דבר שהוא לא גלוי בטבע, הוא תוצאה של הדעת, הבינה והַשֶׂכֶל שהקב"ה נטע באדם, שאיתו יש לו את היכולת לפתח ולמצוא את הכוחות הסמויים שבמציאות.

אבל בשבת - חפשו תפקיד אחר לשֶׂכֶל, לא כל הַשֶׂכֶל האנושי צריך להיות משועבד לפיתוח הטכנולוגי הקיימת במציאות. זה חשוב, אבל זה לא יכול להיות חזות הכל.

בשבת, קחו את הכישרון השכלי, את היכולת להבין, להסיק מסקנות ולחקור, ותסיטו את כולו אליכם - אל הנפש פנימה.

בעומק העניין, חילול שבת איננו פגיעה ב"שבת" - חילול שבת הוא חילול החיים שלנו. כשאדם מחלל שבת, הרי הוא פוגם בגילוי תודעת הקודש שבו, בהיותו חלק מיישות רוחנית, פנימית.

כל סטייה מכך היא "פספוס", חטא - החטאה של המטרה. רוצה התורה לומר לנו - אל תחלל את עצמך. אל תהפוך אותך לחול, יש בך קודש. שמור עליו!

(הרב אליעזר קשתיאל)