"ותוקח האשה בית פרעה" (בראשית יב, טו)

גילוי עריות הוא אחד מהאיסורים שעליהם נאמר 'יהרג ואל יעבור'. אם כן לכאורה שרה היתה צריכה למות ולא להיבעל ע"י פרעה? שאלה זו נשאלת גם בענין לקיחת שרה ע"י אבימלך (להלן כ, ב).

כמה תשובות לדבר: א) בפועל, ה' מנע מפרעה ומאבימלך לבוא עליה, כך שלא התעוררה השאלה למעשה אם ליהרג או לעבור. ב) תוספות, סנהדרין עד ע"ב (ד"ה והא), כותבים שאישה אינה צריכה למסור את הנפש כדי שלא להיבעל באיסור עריות, מפני שהיא "קרקע עולם" - אינה עושה מעשה. זאת גם במצב שהיא יכולה להתנגד (אלא שיהרגו אותה אם תתנגד), וקל וחומר במצב שאינה יכולה להתנגד. ג) לפני מתן תורה, היו לאבות דין של בני נוח (לפי שיטה אחת, בספר פרשת דרכים), ובן נוח שנאנס לעבור על אחת ממצוותיו רשאי לעבור ואינו חייב למסור נפש (רמב"ם, הלכות מלכים פ"י ה"ב).

אך נשאלת השאלה מדוע הלכו אברהם ושרה למקום שהיתה סכנה שיקחו את שרה? הרי הם ידעו על הסכנה, כפי שרואים מהעובדה שאברהם מכין את שרה מראש ואומר לה "אמרי נא אחותי את". אם כן, יש כאן מעין גילוי ערות מרצון!

נראה שהיה מותר להם ללכת למצרים בגלל סכנת הרעב הכבד ששרר בארץ, והיה מותר להם ללכת לגרר מפני ש"פסקו העוברים ושבים" באזור חברון עקב חורבן סדום ועמורה (כפי שכותב רש"י), וגם כדי להתרחק מלוט לאחר המעשה עם בנותיו.

לכאורה אברהם היה יכול לגרש את שרה, ואז לא היתה עוברת באיסור אם פרעה או אבימלך היה לוקח אותה ובא עליה. אבל גם זה דבר שאינו מוטל על האדם, מפני שאדם אינו חייב לשנות כל כך הרבה את החיים שלו כדי שלא להכניס את עצמו למצב שעלולים לאנוס אותו לעבור בגילוי עריות.