"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כא, א)

בגמרא (סנהדרין ז, ב) מובאת הדרשה הבאה: "דרש בר קפרא: מנא הא מילתא דאמרו רבנן: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין? דכתיב "לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת", וסמיך ליה "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים".

רש"י שם פירש את משמעות המילה "מְתוּנִים" כך: "רגילין בהמתנה, כדי לעיין בה יפה קודם שתחתכוהו". רוצה לומר - יש לעיין בדין היטב לפני שמגיעים לפסק דין.

בתחילת מסכת אבות מובא שאחד משלושת הדברים שאמרו אנשי כנסת הגדולה הוא (אבות א, א): "הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין..". בר קפרא שואל בדרשתו מניין הדבר הזה שאמרו חכמים "הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין".

תשובתו של בר קפרא היא שההוראה "הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין" מבוססת על הסמיכות בין סוף פרשת יתרו לתחילת פרשת משפטים.

פרשת יתרו מסתיימת בפסוק (שמות כ, כב): "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו", ופרשת משפטים פותחת בפסוק: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם".

האיסור לעלות במעלות לפי דרשת בר קפרא פירושו הוא שאין לעלות "בחזקה ובמרוצה" (לשון רש"י על הגמרא שם), ומכאן למדו שגם בענייני המשפטים אין להתנהל "בחזקה ובמרוצה" אלא במתינות.

ה"תורה תמימה", הרב ברוך הלוי אפשטיין זצ"ל, מציע פירוש נוסף לדרשתו של בר קפרא. נעיין בדבריו:

"דמי שאינו מתון בדין לעיין ולסבור, סימן הוא ליהירות וגסות הרוח, שסומך על עצמו ודעתו במושכל ראשון יותר מדאי ואינו חושש שמא טועה הוא, וזה מרומז בלשון "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת" - במעלות הרוח, ומייחס זה לדינים בסמיכות לפרשת משפטים".

על פי פירושו של ה"תורה תמימה", בר קפרא דורש את האיסור לעלות במעלות בנוגע למעלות הרוח, ומהסמיכות לענייני המשפטים הוא מבין שאין לעלות במעלות הרוח בעניינים אלה.

אדם שאינו מתון בדין הוא עולה במעלות הרוח, דהיינו שהוא נוהג ביהירות ובגסות הרוח וסומך על עצמו ודעתו "במושכל ראשון" בלי לעיין היטב. אדם זה אינו חושש שהוא טועה, אדרבה הוא בטוח בדעתו ולכן אינו נוהג במתינות בדין לעיין ולסבור.

כנגד זה הזהירו חכמים "הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין" - אל תעלו במעלות הרוח בענייני המשפטים אלא עיינו היטב ורק לאחר מכן תפסקו את הדין.

הרב כרמיאל כהן שליט"א, מהאתר: "ישיבת ברכת משה – מעלה אדומים"