"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ... וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ"

(בראשית כה, כא-כג)

לידת יעקב אבינו ע"ה היתה בנס, כי יצחק ורבקה שניהם עקרים היו, כפי שנאמר בגמרא (מסכת יבמות סד, א). איך אפשר להבין שגם עֵשָׂו ייוולד באותו הנס?

כתב הרי"א חבר ז"ל, בספרו "אור תורה": "מה שנמשל עֵשָׂו לקש (עובדיה א, יח): 'ְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ.. וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ'... שהוא שומר לחיטה... כל מציאותו של עֵשָׂו בעולם הזה שומר לישראל שהם עיקר הפרי ולהיות להם רצועת מרדות... שאין לעֵשָׂו שום מציאות בעולם הזה מאחר שנולד מיצחק ורבקה שעקרים היו, וישראל חיותם בתורה, ועֵשָׂו נברא להיות גדר סביבו לבל יפרוץ את הגדר וכפוסק מן התורה אז ניתן לעֵשָׂו שליטה".

הרי שביאר שגם עֵשָׂו הוצרך להיוולד על ידי נס, כי אין לו מצד עצמו זכות קיום בעולם הזה כלל, וקיומו הוא רק במה שמשרת לישראל שבו תלויה תכלית הבריאה. ושימוש זה יכול להיות בשני אופנים:

א. כ"רצועת מרדות" להענישם כשיעברו ישראל על דברי תורה, כדכתיב בברכת יצחק לעֵשָׂו (בראשית כז, מ): "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (פירש אונקלוס: "וִיהֵי כַּד יִעבְּרוּן בְּנוֹהִי עַל פִּתגָמֵי אוֹרָיתָא וְתַעדֵּי נִירֵיהּ מֵעַל צַורָך", פירש רש"י: כשיעברו ישראל על התורה , ויהא לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ").

ב. ואפשר עוד שהוא ישמש שומר לפרי באופן חיובי, להיות עבד ועזר לישראל, כדכתיב בברכת יצחק לעֵשָׂו (בראשית כז, מ): "וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד" - וזה כאשר ישראל דבוקים בתורה, היינו שבדרגה זו גם כח הרע משועבד לקדושה, והיא בחינת התהפכות הרע לטוב.

מרן אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, מספרו "מכתב מאליהו", חלק רביעי