chiddush logo

רבי נחמן - דין עצמי

22/4/2014

 

"כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ צָרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הֵן צָרוֹת בִּכְלָלִיּוּת אוֹ בִּפְרָטִיּוּת אִי אֶפְשָׁר לְרַקֵּד... וַאֲזַי הָרַגְלִין כְּבֵדִים" (לקוטי מוהר"ן קס"ט)

 

מה יעשה אדם בשעה שיש לו קושי, ולא די - אלא שאין לו כוח ליישם שום פתרון משום שרגליו כבדות?!

בדיוק בשביל בעיות שכאלו בא רבי נחמן לעולם. רופא נפשות ומומחה למצבים שנראים חסרי מוצא – שבמקומות הנמוכים יודע הוא למצוא לנו אור ותקווה. רבי נחמן מספק עצה, שכדרכן של עצות טובות היא פשוטה ומעשית. העצה היא שהאדם יעשה לעצמו משפט. יום יום האדם צריך לשפוט את עצמו ולבדוק האם הוא נהג כראוי או לא. וכיצד משפט עצמי זה עוזר לעניינו? רבי נחמן מסביר:

 

"וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁהָאָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, עַל יְדֵי זֶה מַמְתִּיק וּמְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה... וַאֲזַי יְכוֹלָה הַשִּׂמְחָה לְהִתְפַּשֵּׁט בָּרַגְלַין עַד שֶׁזּוֹכֶה לְרִקּוּדִין" (לקוטי מוהר"ן קס"ט)

 

אם בשמים רואים שאתה עושה כבר דין למטה, אז לא דנים אותך למעלה. שהרי זהו פלא שאומרים לאדם להיות השופט של עצמו – הרי הוא נוגע בדבר?!

רבי נחמן מסביר שטבורו של הקיום, עיקר ההוויה, הוא העובדה שהקב"ה נתן לנו את המנדט, את היכולת והסמכות בכלל להיות בעולם הזה, משם גם הכח לשפוט את עצמנו. באותו מקום שבו נתנה לאדם הבחירה והחירות להיות, שם גם הוטל עליו כובד המשקל של מעשיו, האחריות עליהם, וממילא הסמכות לשפוט אותו.

הקב"ה, אם כן, נתן בידי האדם את המנדט להיות, ובאותו המקום גם נתן לו את המנדט לטעות – וגם את זכות והיכולת לשפוט את עצמו. הקב"ה נתן לנו את המנדט לטעות עד כדי כך, שהוא סבלני לקבל את הטעויות שלנו – משום שכל עוד האדם שופט את עצמו, אפילו אם הוא שופט שלא כראוי, הקב"ה סומך עליו שהוא יעשה את העבודה כמו שצריך. אם יש דין למטה אין דין למעלה, כל עוד יש מישהו ששופט, יש מישהו עם היד על הדופק, אז הקב"ה יודע שיש תקווה ומניח לך. אם האדם שופט את עצמו זה בעצם אומר שהוא נמצא בתהליך, שהוא עובד על עצמו, וממילא יש לו תקווה.

(הרב דן האוזר)

 

ב"ה

 

הגותו של רבי נחמן מברסלב – דין עצמי

 

"כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ צָרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הֵן צָרוֹת בִּכְלָלִיּוּת אוֹ בִּפְרָטִיּוּת אִי אֶפְשָׁר לְרַקֵּד כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִין מוֹסְרִין אוֹתָן לִשְׁלוּחֵי הַדִּין וְהֵם נִקְרָאִים רָצִים (זהַר בְּרֵאשִׁית מ''ג) וְהֵם בְּחִינַת רַגְלִין וַאֲזַי הָרַגְלִין כְּבֵדִים מֵחֲמַת הַדָּמִים שֶׁנִּתְפַּשְּׁטוּ לְשָׁם, הַיְנוּ הַדִּינִין כִּי דָּמִים בְּחִינַת דִּינִים וּכְשֶׁנּוֹלָד הַדִּין אֲזַי יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין" (לקוטי מוהר"ן קס"ט)

רבי נחמן פותח את התורה: "כי כשיש צרות חס ושלום, הן צרות בכלליות או בפרטיות אי אפשר לרקד...".

מה יעשה אדם בשעה שיש לו קושי, ולא די - אלא שאין לו כוח ליישם שום פתרון משום שרגליו כבדות?!

בדיוק בשביל בעיות שכאלו בא רבי נחמן לעולם. רופא נפשות ומומחה למצבים שנראים חסרי מוצא – שבמקומות הנמוכים יודע הוא למצוא לנו אור ותקווה. רבי נחמן מנתח את המצב, ורק לאחר מכן מושיט לנו תרופה ועצה טובה איך להיחלץ ממנו. כביכול מסביר לנו רבי נחמן: 'אתה יודע מדוע כשיש דין וצמצום בחייך רגליך כבידות? מדוע אתה מתקשה לא רק בדין עצמו, אלא גם מתקשה להיחלץ ממנו? אני אסביר לך ותראה את הטוב הגלום במקום הנמוך בו אתה נמצא!'

איך עושים את זה? רבי נחמן מספק פה עצה:

"וּלְהַמְתִּיק הַדִּין הוּא עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם דָּן אֶת עַצְמוֹ דְּהַיְנוּ עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶה יָדִין וְיִשְׁפּט בְּעַצְמוֹ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר אִם כָּך רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וִיתַקְּנֵם כָּרָאוּי עַל פִּי דִּין וּמִשְׁפָּט הַתּוֹרָה..." (לקוטי מוהר"ן קס"ט)

ובכן, רבי נחמן מביא לנו עצה, שכדרכן של עצות טובות היא פשוטה ומעשית. העצה היא שהאדם יעשה לעצמו משפט. נבאר את הדברים: אצל רבי נחמן חלק מהותי מההתבודדות זה משפט, כפי שמאריך להסביר בתורה ט"ו בליקוטי מוהר"ן. יום יום האדם צריך לשפוט את עצמו ולבדוק האם הוא נהג כראוי או לא. וכיצד משפט עצמי זה עוזר לעניינו? רבי נחמן מסביר:

"וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁהָאָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, עַל יְדֵי זֶה מַמְתִּיק וּמְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה וְאָז כְּשֶׁנִּמְתָּק הַדִּין אֲזַי יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין וַאֲזַי יְכוֹלָה הַשִּׂמְחָה לְהִתְפַּשֵּׁט בָּרַגְלַין עַד שֶׁזּוֹכֶה לְרִקּוּדִין" (לקוטי מוהר"ן קס"ט)

ענין זה ידוע, והוא גם מוזכר בתורה ט"ו, שאם בשמים רואים שאתה עושה כבר דין למטה, אז לא דנים אותך למעלה. שהרי זהו פלא שאומרים לאדם להיות השופט של עצמו – הרי הוא נוגע בדבר?!

רבי נחמן מסביר שטבורו של הקיום, עיקר ההוויה, הוא העובדה שהקב"ה נתן לנו את המנדט, את היכולת והסמכות בכלל להיות בעולם הזה, משם גם הכח לשפוט את עצמנו. באותו מקום שבו נתנה לאדם הבחירה והחירות להיות, שם גם הוטל עליו כובד המשקל של מעשיו, האחריות עליהם, וממילא הסמכות לשפוט אותו. ענין זה נכון בוודאי בטרם האדם מבצע את מעשיו אך מתברר עתה שלא מאוחר מידי לעשות זאת גם אחרי כן, לאחר מעשה. הקב"ה שחרר אותו גם לשפוט את מעשיו ולתקנם. החירות לא רק שלא תמה לאחר מעשה אלא אף מתרוממת ועולה היא בהצהירה שאין האדם כבול אפילו לא במעשי עצמו. משעה שעומד הוא מול עצמו ומול א-לוהיו בלבד, אין הוא יכול להונות את עצמו והוא מוכרח שדבריו יהיו מתקבלים על הדעת.

עתה יכולים אנו להבין את החידוש לגבי השופט את עצמו של רבי נחמן. השופט את עצמו ניחן במידת האמת וביכולת לאמר: טעיתי!

אמנם, צריך להיזהר שהשפיטה העצמית לא תיהפך למעין הלקאה עצמית, צריך לא רק להיות מסוגל לומר שטעיתי, אלא גם לעשות זאת ברחמים. בנקודה זו מידת האמת, עמה אנו מבצעים את השפיטה, היא מידה מאוד דקה – מצד אחד לומר שטעיתי אך גם לא ליפול מזה, ומצד שני לדעת איפה אני כן צודק. גם לעמוד על שלך אבל גם להודות בטעות. זוהי מידה של יעקב, מידת האמת ("תתן אמת ליעקב") שהולכת וחופשת עד חדרי בטן, שיודעת איפה הטעויות והפגמים שבי, אך במקביל יודעת שלה הבכורה.

הקב"ה, אם כן, נתן בידי האדם את המנדט להיות, ובאותו המקום גם נתן לו את המנדט לטעות – וגם את זכות והיכולת לשפוט את עצמו. הקב"ה נתן לנו את המנדט לטעות עד כדי כך, שהוא סבלני לקבל את הטעויות שלנו – משום שכל עוד האדם שופט את עצמו, אפילו אם הוא שופט שלא כראוי, הקב"ה סומך עליו שהוא יעשה את העבודה כמו שצריך. אם יש דין למטה אין דין למעלה, כל עוד יש מישהו ששופט, יש מישהו עם היד על הדופק, אז הקב"ה יודע שיש תקווה ומניח לך. אם האדם שופט את עצמו זה בעצם אומר שהוא נמצא בתהליך, שהוא עובד על עצמו, וממילא יש לו תקווה.

 

מאת: הרב דן האוזר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון

http://www.etzion.org.il/vbm/search_results.php?subject=ליקוטי+מוהר''ן&koteret=ליקוטי+מוהר''ן

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה