"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו"

(ויקרא כא, א)

הפרשה פותחת בפסוק: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם..."

ושואלים המפרשים, מדוע הכפילות של "אֱמֹר" "וְאָמַרְתָּ"? לכאורה היה מספיק רק "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים"?

אומרים על כך חז"ל במדרש (ויקרא רבה כו, ה): "כך העליונים שאין יצר הרע מצוי בהם - אמירה אחת דיה להם.. אבל התחתונים שיש בהם יצר הרע - הלוואי לשתי אמירות יעמדו".

מסביר הרב יהודה עמיטל זצ"ל את דברי המדרש, שחז"ל מלמדים אותנו את אופן החינוך - את הצורך בשתי אמירות, לא ככפל לשון בלבד, אלא כבעלות מטרה שונה.

כאשר מעוניינים לחנך את האדם ולעצב את דמותו לא די בהשמעת ידיעות ומושגים חדשים בלבד. שכן, לכל אדם יש השקפות, דעות ומערכת מושגים משלו, וכאשר הוא שומע מחשבות ודעות חדשות, אשר אינן תואמות את אלו שלו, הרי שלעיתים שמיעתו תהיה פיזית בלבד ולא יפנים את הדברים, ולעיתים ינתב את הדברים ששמע לתוך מערכת המושגים שלו.

השפעה על אדם או בניית אישיותו מצריכות אמירה ראשונה. לא אמירה של הקניית ידיעות מסוימות ומוגדרות. יש צורך באמירה אשר תפתח את הלב, אמירה אשר תחדור לאדם ותשפיע עליו לפתוח את סגור ליבו, שיהיה מוכן לשמוע ולקבל, לקלוט ולאמץ את הדברים הנשמעים.

אמירה זו אינה נמדדת ואין לה שיעור מדויק. יכול אדם לשמוע עד בלי די, וייתכן שאם ינסה אז לבחון מה קלט עד כה, יראה שלכאורה אין בידו מאומה, והוא אינו יכול לומר בוודאות מה קלט ומה חרות על ליבו, אך למרות זאת כולו נכון לשמוע וצמא לקבל.

בחסידות היו זרמים שהתייחסו רבות לאותה "אמירה ראשונית", לפתיחת הלב. כעין אותו סיפור על חסיד, אשר חזר מהרבי שלו וסיפר לידידו, שדבריו של הרבי היו יוצאים מן הכלל, וכולו היה התפעלות מהדברים ששמע. כששאלו ידידו מה אמר הרבי, השיב: וכי מי יכול להבין את הרבי?! אמנם לא ידע אותו חסיד מה שמע ולא הבין מאומה, אך ליבו היה פתוח לשמוע.

רק לאחר שהצליחה האמירה הראשונה, יש מקום לאמירה השנייה, ללימוד הידיעות. רק אז, לאחר שהן באות ללב פתוח ולאוזן קשבת וצמאה, הן נקלטות. או אז, אוסף לו האדם לא רק גודש ידיעות, אלא חודרים הדברים לכל יישותו, בונים אותו ומפתחים את אישיותו. אם זוכה האדם לשמוע ולקלוט את הדברים באופן שחדרו לתוכו ולאישיותו, הרי שמכאן ואילך יפרצו הדברים גם ממנו והלאה, להשפיע על זולתו וסביבתו.

דברים היוצאים מהלב, ייכנסו בוודאי לליבותיהם של אחרים, המחכים אף הם לקלוט ולהיבנות. הרוצה לחנך ולהשפיע, הרוצה להתחנך ולהיות מושפע, צריך לדעת את יסוד שתי האמירות, ואין צורך לחפש כבר מתחילה את ההישגים ולבדוק את כמות הידע שנקלט.

הרב יהודה עמיטל זצ"ל, מהאתר: וורטס - https://www.vorts.co.il/ (מהאתר: ישיבת הר עציון - https://www.etzion.org.il/)