"וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב... וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי... וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר"

(שמות כח, ג-ו)

את פרשות תרומה-תצוה, בהן מתואר בהרחבה רבה כל הציווי על המשכן וכליו, יוצא ברוב השנים לקרוא בסמיכות לחג הפורים.

בפרשת תצוה אנו קוראים על בגדי אהרון הכהן העשויים: "זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר", ולעומת זאת במגילת אסתר אנו קוראים על כל הפאר במשתה שעשה אחשוורוש: (אסתר א, ג-ז): "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו... בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ... אַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף... וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב... וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ".

חז"ל לימדו אותנו שאין לראות בסמיכות אירועים דבר מקרי וכי התורה באה ללמד אותנו בכך משהו. נראה לומר כי התורה רוצה ללמדנו שאותו הדבר עצמו: זהב, כסף, יהלומים וכד', יכול מחד לשמש בקדושה, עד לדרגת כלי לכהן גדול המתהדר בבגדי פאר וזהב בעבודת הקודש שהוא עושה, ומאידך לשמש בטומאה כגון כל המשתאות המתוארים בעושר רב במגילה. הזהב עצמו אינו רע או טוב, השימוש בו והדרך בה משתמשים בו הם העושים את כל ההבדל.

וכך נאמר בספר יצירה (ו, ה): "גם כל חפץ זה לעומת זה ברא האלוקים, טוב לעומת רע... טוב גנוז לצדיקים ורע לרשעים".

דומה כי עיקרון השימוש הדו כיווני בכל דבר, יכול דורנו להבין טוב יותר מן הדורות הקודמים: במחשב זה שבו נכתבים דברי תורה אלו, גלומות אפשרויות עצומות של לימוד תורה, ידע, חוכמה, עשייה חברתית ועוד דברים טובים. אולם מאידך, מחשב זה על כל יכולותיו ועל האינטרנט שבו, יכול גם להביא להסתאבות ולטומאות אין קץ, לחורבנן ולפירודן של משפחות רבות, להתמכרות למסך ועוד היד נטויה.

מה יכול להציל אותנו מסם המוות החבוי בכל דבר ודבר בבריאה?

דומה כי שתי תובנות יכולות לעזור לנו בהתמודדות הקשה:

א. הפנמת הידיעה החשובה כי הכל תלוי בי. לאדם ניתנה הבחירה החופשית לבחור בטוב או ברע. וכמובן שניצחונו של האדם הוא כאשר הוא בוחר בטוב.

ב. אומר לנו הנביא חגי (ב, ח): "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְ-בָאוֹת". באמת שום דבר אינו שלנו ואין אנו עתידים ליטול איתנו דבר אל הקבר. כתב מרן אליהו אליעזר דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו, חלק שלישי, עמ' 291):

"הרגשת הבעלות - בדמיון יסודה, כי אין לאדם שום חיבור ממשי למה שחוץ ממנו, ורק מה שקנה בתוך עצמו ונפשו הוא באמת שלו. לכן כל שאיפתו צריכה להיות בתוך עצמיותו, ושם ירכז כל מבוקשו".

הרב שמעון ביטון, מהספר: "בין אדם לפרשה"