מדוע נסמכה שבת לשמיטה?

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר (כג, יב)

מדוע נסמכה שבת לשמיטה?

כתוב בפסיקתא זוטרתא: "למה נאמר שבת בענין שביעית? שלא תסתרס שבת בראשית ממקומה, לכך נאמר 'וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת', אף על פי שהשביעית קרויה שבת, שבת בראשית לא נעקרה ממקומה, כיוצא בו נאמר שבת במועדים, שאף על פי שנקראו המועדים שבת, שבת בראשית לא נעקרה ממקומה".

הדר זקנים כתב: "שלא תאמר מאחר שהיא שמיטה לא אשמור שבת. כי כל השנה אסור במלאכה. לכך נאמר 'וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת'".

צרור המור ביאר שלאחר שהתייחסה התורה לשמיטה שחלה בשנה השביעית, כתבה אודות השבת שחלה ביום השביעי, מאחר שיש להם מאפיינים דומים, ובהם שהשבת שקולה כנגד כל המצוות.

רש"ר הירש מסביר שכשם ששנת השמיטה, שבת הארץ קובעת את מעמד האומה בארצה, כך יום השבת קובע את מעמד האדם בעולם. בקיום מצוות השבת מכריז האדם ומודיע, שהעולם והאדם של הקב"ה, שבראם. ביום השביעי מושך האדם את ידו מלמשול בכל יצור בעולם, וברגש של כניעה משעבד את עצמו ואת עולמו לבורא עולם.

תורה תמימה מבאר שתכלית השביתה ביום השביעי ובשנה השביעית זהה, שניהם באים להורות שביתה ממלאכה, המורה על חידוש העולם.