תולדות חייו של הרב רחמים דיעי ז'ל (2 תגובות לחידוש זה)
הרב רחמים ז"ל נולד בטוניס בעיר מדנין ביום חמישי ב' אלול תרע"ה (1915), להורים הרב פריג'ה ופלילה דיעי ז'ל, הוא למד בכותב בתור ילד, ואחרי זה למד לרבנות וקיבל הסמכה בגיל צעיר יחסית.
משך כהונתו כרב בבג'ה היתה מעל עשרים שנה.
בר מצווה של דוד יוסף בבג'א
(בתמונה רואים את הרב רחמים, הבן יוסף ולאליהו הבת פלורנס בעלה חיים והילדים אברהם, מרים ובלי)
דאגה למניין
אבא הקפיד מאוד ללכת למניין בכל ימות השנה, בגשם ובשלג.
מצאתנו בספר *** שגם בבג'ה הוא דאג שיתקיים מניין גם בימי החול:
בשנת 1958 עלינו לישראל, ואבי התקבל לכהן כרב במושב דלתון בצפון הארץ ליד צפת, במושב הוא כיהן שלושים שנה.
חגיגת הכתרת הרב והכנסת ספר תורה במושב דלתון
חגיגה רבת רושם נערכה ברח" ביון במושב דלתון של הפועל-המזרחי בגליל העליון לכבוד הכנסת ספר תורה יחד עם הכתרת הרב של המושב
השתתפו מאות מתושבי המקום ומישובי הפועל האזרחי הסמוכים; כרם ־בן ־זמרה, עלמא ומירון ואורחים רבים! מיתר הישובים בסביבה, רבנים, ח"כ הרב א זוארץ, נציגי הממשלה, הסוכנות היהודית והתנועה.
התהלוכה עם ספר התורה יצאה, מביתו של החבר המנדב חיים מבורך והקיפה את כל המושב בלווי תזמורת "מירון" בשירה וריקודים בניצוחו של י. גלילי יצאו נכבדי המקום כדי לקבל את ספר התורה החדש, ההתלהבות הגיעה לשיאה. עם הכנסת ספר התורה לבית הכנסת. עם תום טכס הכנסת ספר התורה התקיימה מסיבת הכתרת הרב ליד שולחנות ערוכים בכיבוד נאה, שהוכן על ידי אנשי המקום. הרב גץ ממושב כרם־ בן זמרה פתח וניהל את המסיבה. שילב בדבריו דברי תורה לכב' הרב החדש, שהוא ידידו ומכירו עוד מחו''ל, הגדול־ בתורה וביראת שמים. הרב חי גביזון מארגון עולי לוב (חברי המושב הם מעולי לוב) בירר את הרב והמושב בשם הארגון וקרא לחברי המושב שידעו לכבד את הרב ולקבל תורה. מפיו.
הרב אושפיזאי הביא את ברכת "חבר הרבנים" של התנועה בהביעו את שמחתו לחבר החדש שנוסף־ לחבר הרבנים. ח"כ הרב פ. זוארץ בירך את החברים. שהוא עוד מכירם מחו"ל והביע את שמחתו לקבלת הרב ואת תקותו. שחברי המושב יקבלו השפעת הרב וידעו לפאר את תנועת "תורה ועבודה".
מר דוד גרובר. מנהל ההבל. הביא את ברכת הסוכנות היהודית, י, זק בירך בשם אגוד המושבים של הפועל המזרחי והודיע שהובטח התקציב לבנין בית הכנסת מפואר של קבע במקום.
הרב רחמים דעי הודה נרגשות לחברים ופנה לחברי המושב לשמור על האחות והשלום ולקבוע עתים לתורה. ולקיים את בית הכנסת כמרכז לתורה ולתפילה ולהשראה רוחנית. נתקבלו ברכות מהרב הראשי ו־ ראשל"צ הגר"י נסים, משר הדתות הגרי"מ טולידאנו, ממד י. בן־ששון ומראשי התנועה.
בשירת "התקוה'' נסתיימה המסיבה.
כשהגענו למושב דלתון שכל התושבים הם מטיריפולי, המנטליות היתה מאוד שונה, ובהתחלה היה קצת קשה לזרום איתם, רובם היו קשיי יום שהיו עובדים קשה ולא היה להם זמן ללמוד הלכות וכו' ולקבל דברים שהם לא למדו, ולא רגילים אליהם,
אבל במשך הזמן הציבור קיבל את הרב מעל המשוער, וכל מילה של הרב רחמים היתה קדושה,
מתוך בטאון -אדרים תשכ"ה -בטאון חבר הרבנים ליד המזרחי והפועל המזרחי:
להלן מספר דוגמאות:
1.כשהגענו לדלתון, לקראת פסח הרבה נשים היו מכינות מצות עבודת יד, אבי לא הסכים וביקש ודרש להפסיק מיד, ולא להכין מצות עבודת יד ורק לקנות, ולמה מכוון שזה לא פשוט, ויש הקפדה בהלכה בלהכין מצות, במיוחד לנשים שבדרך כלל לא לא למדו את ההלכות על בוריין, ולא להאמין מאז הנשים הפסיקו ולא הכינו את המצות.
לפני כמה ימים פגשתי מישהו מדלתון,והוא סיפר לי שאמא שלו רצתה השנה להכין מצות, הכינה את הפרינה, הכינה כלים חדשים וכל מה שצריך דיברה עם שכנה שתכין איתה עד כאן הכל היה בסדר, לפני שהן התחילו הגיעה האבא ושואל מה אתן עושות? מצות עבודת יד, מה הזדעזדע האבא, הרי הרב רחמים אסר זאת איך אתן מעיזות להמיר את פיו, גם אם זה היה לפני 50 שנה הרב אמר לא זה לא.
ואני אומר לכן אם תכינו את המצות, אני לא אשב איתכם בפסח, האמא נבהלה מהנחרצות בדברי בעלה אספה את כל הציוד וויתרה על הרעיון.
2.עוד עניין שאבי הנהיג במושב, שנשים לא ילכו להלוויות לא עליכם, כשאבי נפטר לא יכלונו לעמוד בזה ורצינו ללוות אותו לדרכו האחרונה, אנשי המושב עצרו אותנו ואמרו לא, אתן לא הולכות ללוויה, כי אבא שלכם אמר נשים לא הולכות, אנחנו מקפידים לכבד את ההנהגה שלו, וקל וחומר אתן הבנות, כמובן שעצרנו ולא המשכנו ללכת עם כל הכאב.
3.אני זוכרת בתור ילדה לפני פסח, היו מגיעות משאיות עמוסות סחורה לפסח, אבי היה מבקש לראות תעודת כשרות, ומהיכן הגיעה הסחורה, וכשמשהו היה לא כשורה, פשוט ביקש מהנהג לעשות פרסה ולחזור כלעומת שבא, היתה מבוכה איך עד שהוא הגיע, לא נעים, וכל מיני אמירות כאלה, אבל לא עזר לאף אחד המשאית חזרה עם הסחורה, שכנראה לא היתה תעודה כשרות כמו שצריך, או משהו לא כשורה.
זה חלק קטן מאוד מהדוגמאות שאני זוכרת, ויש עוד עשרות דוגמאות שאנשי דלתון לא מפסקים לספר עליהם.
עדות של מאיר מעתוק ממושב דלתון על הרב:
על תמונה זו כתב בפייסבוק: עמוס יואל מנחם
רגישות מיוחדת
עוד משהו חשוב שאני מאוד רוצה להדגיש וכל זה זכור לי מילדותי, אבי היה רגיש מאוד, אף על פי שמבחינה חיצונית הוא היה גבוה וחסון,אבל בפנים היתה לו רגישות ורחמנות מיוחדת, ואיך אני יודעת זאת למשל אבי לעולם לא ישב סנדק ולא יכל להחזיק תינוק לברית, כי הוא לא יכל לראות אותו סובל.
הרב רחמים דעי מברך בברית מילה (מהדקה 3:20)
אימי ז'ל סיפרה לנו שבזמנו היו נפטרים התנוקות לא עלינו, וכשנולד אחי שיחי' אימי לא רצתה לוותר לאבא והכרחה אותו להיות הסנדק, היא האמינה שבזכות זה שאבי יהיה הסנדק הבן יחיה, לא היתה לו שום ברירה והוא היה הסנדק עם כל הרגישות שלו, וב'ה הם זכו שאחי חי וגדל בישיבות כל חייו.
אני זוכרת מקרה, שכל פעם שאני נזכרת בו אני מתרגשת מחדש, כשהייתי ילדה קטנה לא הרגשתי טוב היו לי מן התכווצויות, שהיה קשה לרופאים לתת הבחנה ברורה, אבי ישב ליד המיטה שלי ובכה מדאגה ולא הפסיק להתפלל לרפואת, אני זוכרת אותו יושב על הכסא, עם פנים מודאגות שאי אפשר להבין אבא הענק שבענקים ככה יושב לידי ובוכה כמו ילד, אותי זה מרגש מאוד איזה אבא מיוחד.
דרשות
אבי אהב מאוד לשבת עם אנשים לספר להם סיפורי צדיקים במיוחד על הבעש"ט, וכך גם כשהוא העביר שעורי תורה, תמיד טיבל אותם בסיפורים, וכל הקהל היה מקשיב, מאוד אהבו את הסגנון המיוחד של הדרשות של הרב רחמים דיעי ז'ל, עד היום מזכירים אותו בכל הזדמנות.
קישור לספר דרשות של הרב רחמים דיעי באתר שורש ספרים
קריאה בתורה
הקלטה נדירה של לימוד טעמי המקרא וקריאת התורה לנכדיו .
(העברה מקלטת) - ע"ס מה שכתוב על הקלטת - טעמי המקרא פרשת וישב ופרשת דברים וטעמי המקרא של הפטרת וישב).
בחתונה של מנשה ואורית עם סבתא זרירה
הרב רחמים דיעי והרבנית זרירה אירוע משפחתי ברקע בנו אליהו (לילו) ואשתו אסתר
פטירתו: במושב דלתון הוא כיהן שלושים שנה, עד שלצערנו הוא חלה מאוד ואחרי כשנתיים נפטר ביב כסלו תשנ"א, בגיל 76 שנה.
זצוק"ל.
נכתב ע'י אימי רבקה חניא בת הרב
