ונראה לומר, שבמילה  "סיום" רמוזה אף ההתחלה.

שכן ארבעת  האותיות  המרכיבות את המילה  "סיום" ניתנות  להיחלק  לשני חלקים שווים, כאשר החלק הראשון  מסמל את הסיום והחלק השני מסמל את  ההתחלה.

האות סמך מתחלקת  לשני חלקים שווים- ס- 60,  מך- בגימטריא  60.

יוד- מתחלק לשנים- י- 10, וד- גימטריא  10.

וו- מתחלק לשני חלקים שווים של 6.

מם- מתחלקת לשני חלקים שוים  של 40.

שני החלקים מסמלים את שני החלקים של הסיום מצד אחד  וההתחלה מצד שני.

אפשר למצוא בזה רמז נוסף-כידוע, אדם המסיים מסכת נוהג להזמין למעמד הסיום את חבריו וקהילתו, על אף שלא נטלו חלק בלימוד, האותיות ס' י' ו' מ' יש להם שני חלקים שווים שאחד מהם נגלה ואחד מהם נסתר, כך האנשים הנסתרים שלא נטלו חלק נגלה בשיעור-הם שווים לאנשים הנגלים שנטלו חלק בשיעור, שכן כל מי שמשתתף במעמד סיום המסכת נחשב לו כאילו למד את כל המסכת.

אדם המסיים מסכת וחפץ לדחות את מסיבת הסיום לעוד שבועיים, לצורך העניין, מכל סיבה שהיא, יישיר לו קטע קטן בסוף המסכת שלא ילמד כעת, וילמד אותו במעמד הסיום.

המזמין את בני קהילתו למסיבת הסיום-יזמין אף את נשות הקהילה להשתתף במעמד.

ולסיום, משהו מבדח על סיום-מגיד שיעור תכנן לעשות סיום מסכת, אחד התלמידים העיר לו שבני השיעור אוחזים רק באמצע המסכת, מגיד השיעור עמד על דעתו שבני השיעור סיימו את המסכת, שני הצדדים  התוכחו ביניהם ולא הגיעו להבנה ביניהם, עד שהתברר שאותו תלמיד למד מתוך גמרא שוטנשטיין ובכל פעם שמגיד השיעור הפך את הדף-הוא עצמו הפך את הדף...מבלי להבחין שיש הבדל בין מספר הדפים בגמרא רגילה למספר הדפים בגמרת שוטנשטין...וכך נוצרה הטעות.