הרב אליעזר וייספיש עלה למטוס הממריא מישראל לארצות הברית. לאחר שהתיישב, התקרב לעברו אדם שנראה כבן שבעים ויותר. ממראהו החיצוני לא ניתן היה לשפוט עד כמה הוא שומר תורה ומצוות, אם בכלל. כשראה האיש שהמושב ליד הרב פנוי, התיישב לידו ופתח עימו בשיחה. הוא החל לדבר באנגלית במבטא כבד, וכאשר שמע שהרב וייספיש הוא ירושלמי, עבר לשפת היידיש. כאשר נודע לאיש שבן שיחו הוא נינו של הרב יצחק אליעזר חרל"פ, אחיו הבכור של הרב יעקב משה חרל"פ, הרהר לרגע ואמר:

"יש לי סיפור מופלא לספר לך. יליד שכונת 'שערי חסד' אני, ומיום עומדי על דעתי נמשכתי בחבלי קסם ובעבותות של אהבה אל רבי יעקב משה חרל"פ. עיניי לא שבעו מעולם מלהתבונן בפניו הנהדרות. בלילות שבת זרחו פניו במשנה זוהר, דמותו היתה מוארת באור שלא מעלמא הדין, כולו כוכב נוגה מהלך. כבן עשר הייתי, ובכל ליבי, לב של ילד קטן ותמים, הייתי משוכנע שהאור הזורח ממנו הוא השכינה הקדושה ששורה עליו. גם בגדי השיראין שלבש היו מאירים יותר משל אחרים. לא התפלאתי, שהרי אור השכינה שעליו השתקף בהם.
בליל שבת אחד, בבואי לבית כנסת הגר"א לאחר תפילת מעריב על מנת לחכות לרבי יעקב משה חרל"פ, הבחנתי ביהודי עומד שם ברחוב ליד בית הכנסת. משהו מעורר תשומת לב היה בו. הוא עשה תנועות משונות בפיו ובלחייו והיה נראה בעליל שהוא מצפה למישהו

"וכך הייתי נוהג: עוד בטרם הדלקת נרות הייתי הולך לביתו של רבי יעקב משה, ממתין לו בחוץ עד צאתו מביתו, ומלווה אותו לבית הכנסת. בעצם, לא נכון לומר שהייתי מלווה אותו, אלא רץ הייתי לפניו, וזאת תוך כדי שאני מסתכל לאחוריי ומתבונן בפניו שהאירו באור יקרות, עד הגיעו לבית הכנסת הגר"א, שם מקום תפילתו. ומשם הלכתי לבית הכנסת החסידי בו התפלל אבי ז"ל.

"לאחר התפילה הייתי יוצא מבית הכנסת החסידי וחוזר לבית כנסת הגר"א, מחכה לרבי יעקב משה עד שיצא, מלווהו לביתו, ורק אז חוזר לביתי.

"בליל שבת אחד, בבואי לבית כנסת הגר"א לאחר תפילת מעריב על מנת לחכות לרבי יעקב משה, הבחנתי ביהודי ירושלמי שאינו משכונתנו עומד שם ברחוב ליד בית הכנסת. משהו מעורר תשומת לב היה בו. נטוע היה במקומו ועיניו היו מרוכזות בפתח בית הכנסת, הוא עשה תנועות משונות בפיו ובלחייו והיה נראה בעליל שהוא מצפה למישהו.

"והנה, בעודי מתבונן בו ובתנועותיו המשונות, קומת ההדר של רבי יעקב משה הופיעה בפתח בית הכנסת. באחת נתלש אותו יהודי ממקום עמידתו, התקרב אל הרב במהירות והריק את מלוא תכולת פיו על פניו של רבי יעקב משה. אז הבנתי למפרע מהו פשר העווית שבפיו. משהתרוקן פיו של ברנש זה מרוקו, חזר ומילאו מחדש, והפעם בחרפות וגידופים שלא קלטו אוזניי משום שעיניי היו מרותקות לרבי יעקב משה. המקרה אירע בתקופה בה פגעו קנאים ברב אברהם יצחק קוק, ואת חיציהם המורעלים לא חסכו גם מתלמידו ורעו הגדול, הרב חרל"פ.

"רבי יעקב משה לא נשא פניו לראות מי האיש שירק עליו כדי שלא יעלה בליבו עליו. הוא לא הוציא מילה מפיו לענות למחרפו. בעודו נועץ את עיניו בקרקע, הסיר את מטפחתו שהיתה קשורה לצווארו, ניגב בה את פניו, קינח את זקנו ואת בגדיו עד כמה שהיה יכול, והותיר את מטפחתו ברחוב. רק עיניו הזכות מלאו עצב. מה חפצתי אז לנשקו ולנחמו. וכך, בלי אומר ודברים, חזר הרב לביתו, כולו שקוע במחשבותיו.

"באותה שעה גבהה קומתו של רבי יעקב משה בעיניי עד רום שמיים. מאז הבטתי בו כבמלאך, שהלא רק מלאך ממלאכי מרום יכול לנהוג כך. אשרי חלקי, חשבתי לעצמי, שאני כה קרוב למלאך הקדוש הזה. באותה שנה היגרו הוריי לארצות הברית ולא ראיתי עוד את האדם הקדוש הזה, אך דמותו ההדורה ועיניו הטובות הקבועות כמרגליות בפניו המאירות לא משו מנגד עיניי".

האיש סיים את סיפורו בסערת נפש. לפתע הוציא מארנקו תמונה. היתה זו תמונת הרב חרל"פ. הוא הציגה בפני הרב וייספיש ואמר:

"אגלה לך מדוע אני נושא את תמונתו בכיסי במשך עשרות שנים. סערות רבות עברתי בחיי. פעמים רבות עמדתי על פרשת דרכים, אך בכל פעם חשבתי לעצמי: איך אוכל להעלות את מראה האדם הקדוש הזה לנגד עיניי אם אחלל את קודשי אומתנו ואסטה חלילה לאורחות עקלקלות?!

"כל מה שזכיתי לו עד היום", סיים האיש הנרגש את דבריו, "הרי זה הודות לרבי יעקב משה חרל"פ הקדוש".

על פי הספר 'שירת הים' שיוצא כעת לאור על חיי הרב חרל"פ. חובר על ידי נינו, יאיר חרל"פ.

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11623