http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/12420

יהודי ירא שמיים וגומל חסדים בשם רחמים התגורר לפני שנים רבות בשכונת גאולה בירושלים. הוא היה שוחט ובעל אטליז. כאשר היה כבן ארבעים חלם חלום מיוחד. בחלומו ראה שהוא הולך לעולמו ועולה לבית דין של מעלה. שם נערך לו משפט ונפסק שהוא צדיק וראוי להיכנס לגן עדן.

לפתע הגיע מקטרג ושאל: "איך מכניסים אותו לגן עדן, הרי הוא ציער אלמנה ומנע וממנה ומיתומיה את שמחת השבת?!" המקטרג הוסיף וסיפר כי לאחר שרחמים סגר את חנותו בערב שבת, באה לפתע מולו אלמנה וביקשה שישחט עבורה תרנגול שנשאה עימה. הוא הסביר לה שהוא סגר את החנות וכי הוא ממהר למקווה לטבול לקראת שבת. האלמנה הפצירה בו, אך ללא הועיל.

בשמיים הסכימו לדברי המקטרג ונפסק כי רחמים יבחר בין שתי אפשרויות: להיכנס למשך חצי שנה לגיהינום ואחר כך להיכנס לגן עדן, או לחזור בגלגול ואולי לתקן את חטאו.

רחמים התעורר בבוקר כשהוא נסער ומוטרד מאוד. החלום היה מוחשי ביותר, לא כדרך חלומות רגילים שהם מעורפלים ונשכחים במהרה. הוא סיפר את דבר החלום לאשתו חנה והיא שאלה אותו אם אכן אירע לו מקרה כזה, שבו הגיעה אליו אלמנה בערב שבת וביקשה שישחט לה תרנגול והוא סירב לכך.
רחמים התעורר בבוקר כשהוא נסער ומוטרד מאוד. החלום היה מוחשי ביותר, לא כדרך חלומות רגילים שהם מעורפלים ונשכחים במהרה. הוא סיפר את דבר החלום לאשתו חנה והיא שאלה אותו אם אכן אירע לו מקרה כזה

"מה פתאום?! הרי את מכירה אותי היטב. חלילה לי שאעשה זאת!", אמר הבעל ירא השמיים.

"אז מה אתה מודאג?!" תמהה חנה, "החלומות שווא ידברון".

"לא יודע" אמר רחמים, "זה נראה כל כך אמיתי, יותר מהמציאות של החיים".

במשך שנה שלמה עדיין היה רחמים נתון תחת השפעת החלום שגרם לו למורא ופחד. הוא ניסה להרגיע את נפשו שמעולם לא אירע לו מקרה כזה ולכן עליו להסיר דאגה מליבו, וברבות הימים והשנים החלום נשכח ופרח מזיכרונו.

כאשר היה רחמים כבן שבעים עדיין עבד כבעל אטליז ושוחט באותה חנות. ערב שבת אחת בשעה מאוחרת מיהר לצאת למקווה וסגר את האטליז. כעבור כברת דרך ראה לפתע אישה אלמנה שהכיר הולכת עם תרנגול לקראתו.

"רבי רחמים", ביקשה האישה בתחינה, "תוכל לשחוט עבורי את התרנגול? אין לנו אוכל לשבת".

רחמים נקרע בנפשו בין הרצון לעשות עימה חסד שהיה טבוע בנפשו לבין הצורך למהר למקווה ולהכין את השבת כהלכה. לבסוף הרצון להספיק למקווה ולהכין את השבת בביתו גבר בנפשו והוא התנצל והותיר את האלמנה המאוכזבת עם התרנגול מפרפר בכנפיו בין ידיה.

לאחר שטבל במקווה מיהר לביתו ועזר לאשתו להכין את השבת כראוי. לאחר סיום תפילת ליל שבת בבית הכנסת הסמוך חזר רחמים לביתו והחל לקדש כדרכו. כאשר בא ללגום מן היין, כוס הקידוש נשמטה לפתע מידו והיין נשפך כולו ארצה. שלולית אדומה נקוותה באמצע הסלון.

אשתו אמרה בדאגה: "זה סימן מבשר רעות. האם קרה לך משהו לא טוב היום?"

רחמים ניסה להיזכר באירוע מיוחד, ואז נזכר באלמנה שביקשה לשחוט את התרנגול לפני השבת והוא סירב לה, וסיפר על כך לאשתו. כעבור רגע קראה: "אתה זוכר את החלום שחלמת לפני שנים רבות על בית דין של מעלה?"

רחמים נזכר וזעק: "כן, היום אירע בדיוק מה שטען כנגדי הקטגור!"

הוא מזג שוב יין לכוס, קידש עליה, נטל את ידיו, בירך על החלות ובצע מהחלה העליונה. מיד לאחר שטעם כזית קם מעל שולחנו, והחל לארגן בסיוע אשתו בכלים מכלים שונים מאכלים ומעדני שבת - עוף, דגים, סלטים וממתקים לרוב ומיהר לביתה של האלמנה שהתגוררה בשכונתם. כאשר הגיע לבית האלמנה מצא אותה ואת ילדיה יושבים בדלות ובחוסר כל. הוא נתן להם את המאכלים ושימח מאוד את ליבם.

לאחר מכן אמר לאלמנה בדחילו ורחימו: "האם את מוחלת לי על כך שסירבתי לשחוט את התרנגול?"

"כן", אמרה, "בוודאי שאני מוחלת לך כעת".

"תאמרי בפיך!", ביקש.

היא אמרה "מחול לך" שלוש פעמים.

לאחר שנרגע והותיר את בית האלמנה מלא במאכלי שבת ומעדניה, חזר רחמים לביתו שמח וטוב לב.

במוצאי אותה שבת חש ברע וכעבור שעות ספורות הלך לעולמו.