בס"ד                                                   ערש"ק                                                                    י"ד   בשבט   התשע"ג

           אור- לי - בפרשה - בשלח - שבת שירה - ט"ו בשבט

" ויהי בשלח פרעה את העם ולא נָחָם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן יִנָּחֵם העם בראֹתם

מלחמה ושבו מצרימה, ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף וַחֲמֻשִׁים עלו בני ישראל מארץ מצרים "(יג, יז-יח)                                                          

הגיע זמן הגאולה! וצריך לשאול, וכי פרעה שלח את העם? אומנם לאחר מכת בכורות אמר למשה ואהרן: קמו צאו מתוך

עמי! אך צריך לדעת שפרעה היה רק הפה שאסר הוא הפה שהתיר וע"י המכות הקשות מאוד שקיבל הוא ואנשיו מה'

ובהשגחתו העליונה עלינו בחסד ורחמים נכנע, ובעל כורחו שלח את בנ"י ממצרים ולא רק זאת אלא אף ליווה אותם    

ואמר להם התפללו ובקשו עלי רחמים(שמו"ר פ"כ ג).

והנה ידוע שאיפה שכתוב ויהי – לשון צער(מגילה י) והדבר קשה שהרי היה צריך לפתוח את פרשת הגאולה בלשון שמחה

שהרי כתוב שעם ישראל יצאו ביד רמה! אלא שאפשר אולי לומר שזה הצער רומז על 80% אחוז מבנ"י  שמתו בג'  ימי

האפילה שהיו במכת החושך. וזה צער גדול לשכינה שלא זכו לראות את הגאולה עין בעין כי  לא  האמינו  בה' ובמשה

עבדו!

ואם נתבונן בפסוקים הנ"ל נראה שהקב"ה בחר להוליך את עמו דרך המדבר ים סוף ולא דרך ארץ פלישתים. ופירש

האבן עזרא: כי ממצרים עד ירושלים דרך פלישתים עשרה ימים בדרך הישרה. ויש להבין, מה עומד מאחורי רצון ה'

בהעברת העם בים סוף והנהגתם במדבר. ואם תאמר נכון, פן יראה העם מלחמה ושבו למצרים שהרי פשוט הדבר

שמי שעשה אותות ומופתים גדולים במצרים הוא יעשה גם כאן.

והנה, עם ישראל יוצאים בחיפזון ממצריים בט"ו בניסן מעבדות לחירות פניהם לכיוון המדבר פרעה מתחרט ומחליט

לרדוף אחריהם עם מיטב פרשיו שנאמר(שמות יד): וַיקח שׁשׁ-מאות רכב בחור וכו' והשיגו אותם רק ביום השביעי של

פסח היינו כ"א בניסן כאשר פניו של עם ישראל לכיוון הים. עם ישראל פנה למנהיגם שיושיעם והוא ענה להם(שם יג-יד):

התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום וכו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. נחשון בין עמינדב קפץ במסירות

נפש לעבר הים וכשהגיעו המים לפיו ונבקע ים סוף כאשר חומה מימינם  וחומה משמאלם וביבשה בתוך הים נוצרו 12

נתיבים עבור כל שבט. ומכאן המנהג להגיע בחצות לילה בשביעי של פסח ולפתוח את ההיכל ולומר את שירת הים.

ועל כן, שבת זו נקראת שבת שירה כי בהּ קוראים את שירה הים שנאמר: אז ישיר משה ובני ישראל וכו'(שם טו). וזה

נרמז בר"ת בשבת שירה להשם חיות כי השירה מביאה חיות היינו אמונה ודבקות בשם יתברך ובפרט בשבת.

ונקדים ונציין מה שמובא בשער העקודים(עץ חיים): שלכל דבר בבריאה ישנו אור מקיף אשר חופף עליו לפי היותו, אם

אדם, אם בהמה ואם כלי, ואותו האור הוא בחינת האחיזה של אותו דבר. נמצא, שהאדם הוא בחינת כלי שמקבל את

השפע האלוקי ולפי ההכנה של הכלי היינו האדם כך ההשפעה לטוב ולמוטב. וכן מובא בשולחן ערוך(יו"ד קכ, א): שכל

כלי שהיה אצל גוי צריך טבילה במקווה של 40 סאה. וההסבר הוא שיש להסיר מאותו הכלי את האחיזה של הגוי

בו כי הוא מצד הטומאה כידוע.  

וזה שהנהיגם דייקא דרך ים סוף כי זה בחינת מקווה שמטהר את כל הטומאות כמו שכתוב(יחזקאל לו): וזרקתי עליכם

מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם וכו' כלומר עם ישראל היו בבחינת כלים כנ"ל והיו בחזקת הגויים - מצרים

לכן היה צריך להסיר מעליהם את אחיזתם מצד הטומאה וע"י כך להעבירם לצד הקדושה בשביל לטהרם מכל מ"ט

שערי טומאה שהגיעו במצרים וע"י כך יהפכו להיות כלים ראויים וקדושים יותר להכיל את התורה הקדושה.

ועוד אפשר לומר אולי ע"פ מה שכתב הרמב"ם ז"ל(הלכות ממרים פ"ג): איש שגידלוהו גויים על דתם והוא אנוס הוא

כתינוק שנשבה. וייתכן שעם ישראל היו במצרים בגדר של תינוק שנשבה. אומנם טרם קיבלנו את התורה אבל ידוע

שאבותינו הקדושים היו מקיימים אותה על כל פרטיה ודקדוקיה והמצרים ניסו בכל כוחם להכניס את עם ישראל

לשער החמישים של הטומאה כדי שלא יוכלו לצאת משם לעולם ובכך לבטלם מתורתם.  

ועכשיו תראה כמה ה' יתברך מדוייק להפליא ולא בחינם העבירם בדרך הארוכה ולא הקצרה כי אם תספור מכ"א

בניסן היינו שביעי של פסח שבו עברו את ים סוף והפכו להיות בחינת כלים טהורים וקדושים כנ"ל ועד ג' בסיוון שבו

נצטוו להכין את עצמם לקבלת התורה במעמד הר סיני בו' בסיוון תמצא 41 יום. וזה בחינת מה שדרשו חז"ל(יומא פב):

שהתינוק משלים את התהוותו ביום ה-41 והופך להיות אדם לכל דבר ועניין. וזה התינוק הוא בחינת עם ישראל שהיו

בגדר תינוק שנשבה כנ"ל שהשלים את התהוותו ובזה יושלם הכלי לקבלת התורה.   

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ניגון וכלי שיר יש להם כוח גדול להמשיך את האדם להשם יתברך, על כן טוב לאדם להרגיל את עצמו להחיות את

עצמו בכל פעם ע"י איזה ניגון, לשמח את נפשו ולדבק את עצמו להשם יתברך ע"י זה, בפרט בשבת ויום טוב וחתונה

של מצוה (סימן נגינה, אות יא).   

                                                              "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה