חכם 'אריח' ורב 'רַצָף'
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם...
וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית... וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל
חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם... וַיְסַפֵּר... לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר.... וַיֹּאמֶר
יוֹסֵף, אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה (בראשית מ"א א'
כ"ה).
בפרשת השבוע התורה מתארת לנו על חלומותיו
המעניינים של פרעה, חלומות עמוסים בדמיון פורה ומתמיהים את השכל ונוגדים כל בדל של
היגיון.
פרות עולות מהיאור... (ממתי ביאור יש פרות?)
פרות רזות אוכלות שמנות ונשארו רזות... (היתכן?) שיבולים בולעים שיבולים... (וכי
לשיבולים יש פה?).
אין ספק שאם אנו היינו חולמים את חלומות פרעה,
אזי היינו מתעלמים מהם באותו רגע עם הנימוק התורני המפורסם 'חלומות שוא ידברו' (זכריה י' ב').
אך למרבה הפלא והשעשוע, פרעה נהג אחרת.
פרעה עשה מהחלום עסק גדול וכינס את המטבחון
המצומצם ואת שריו ויועציו וחבורת נכבדיו והודיע להם על הטרגדיה הנוראה שפקדה אותו,
והוא ביקש מהם שיירתמו למבצע הלאומי הכביר ויפתרו את חלומו הסבוך.
אך למרות מאמַצי החרטומים וכל ראשי האיקליפטוסים
שהיו שם - הם לא צלחו את המשימה ולא הצליחו לקלוע לפיתרון, והיה צורך להזעיק מהכלא
את האסיר המפורסם 'יוסף' ולשתף אותו בצרה ולבקש את עצתו.
כהרף עין נשלף יוסף מבור הכלא והחלום נפרס
בפניו, ויוסף פתר את החלום במשפט אחד: 'אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה - הִגִּיד
לְפַרְעֹה'.
פרעה החמוד! דע לך שבחלום הזה
אלוקים העביר לך סודות גדולים ופרס בפניך את 'מפת העתיד הכלכלית' ל14 שנים הבאות,
ועליך לתכנן את צעדיך כראוי ולהצעיד את הממלכה בהתאם לאינפורמציה האלוקית הרמוזה
בחלום.
זהו הסיפור המפורסם של חלומות
פרעה, סיפור שמוכר לכל זאטוט וקשיש ונער וישיש עוד מהגן של ציפי ושושי, ואין צורך
להרחיב בו את היריעה.
אלא שכאן הבן עומד ותמה ושאלה גדולה בוקעת
מעומק נשמתו:
נו נו, פרעה חלם... יוסף פתר.. אין ספק
שהסיפור הזה מעניין ואפשר להרדים איתו את הילדים כראוי לפני השינה. אך מדוע זה
נחקק בספר התורה לנצח? מה אני הקטן אמור לקחת מהדברים הללו 'צידה לדרך'? כיצד
הסיפור הזה מוסיף לי תוכן בעבודת ה'?
והרי ידועים דברי רבותינו הקדושים על הפסוק 'וְכָל
מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי... הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים
עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס' (אסתר ' ב'), שהמגילה
מדגישה בפנינו שהתנ"ך הקדוש אינו מקבץ 'מעשיות עתיקות' אלא כולו 'נבואות
ומסרים לדורות' וכל פרט שלא מכיל תוכן רוחני לא נכנס לתנ"ך, ומי שמחפש
היסטוריה ומעשיות עתיקות - עליו לעיין בספר מלכי הימים של מלכות פרס, ולא לחפש זאת
בתורה הקדושה.
אם כן מדוע בפרשתנו התורה לא מקמצת במילים
והיא מאריכה בפנינו בענייני חלומות פרעה - יהיו מעניינים ומשעשעים ככל שיהיו?
האמת היא שהמעיין בסַפְרוּת חז"ל מוצא שם
חידושים נפלאים על עניין חלומות פרעה וצורת הנהגת ה', ומובן מדוע התורה האריכה
בעניין.
אלא שרצוננו להעלות כאן הסבר נוסף על פי דרך
'הרמז', מהלך רם ונישא שיחכים אותנו בעבודת ה' וירומם אותנו לגובהי מרומים,
והדברים יובנו על פי מחרוזת הסיפורים הבאים [שקראו באמת, והם אינם 'משל']:
פעם אחת נסע יהודי תלמיד חכם למסור שיעור
באיזה מקום, וברוך ה' הכביש היה פתוח והנסיעה זרמה ללא תקלות. אך להפתעתו הרבה
הנהג שהסיעו עצר פתאום את הרכב, והמתין 'לכלום' במשך שתי דקות.
ראה זאת התלמיד חכם ופנה אל הנהג בשאלה: הרי
הכביש פנוי והזמן דוחק. אם כן לכבוד מה העצירה הזו? והנהג השיב: ידידי וחביבי,
הכביש אומנם פנוי והצדק איתך. אלא שבקטע כביש זה נוסף לנו נתון חדש ושמו 'רמזור',
וכל עוד שהוא אדום - אני בדום!
שמע הרב את הדברים ושאל: ומה מטרת המחוקק
בהצבת הרמזור? מדוע הוא חפץ שנעצור את הנסיעה למרות שהכביש פתוח ויש מספיק דלק
במיכל והזמן נושף בעורפנו? והנהג ענה: בכביש יש נתיבים והצטלבויות ומסלולים רבים
ואנחנו לא חיים לבד, ויש חשש שאם נמשיך לדהור - נתנגש עם רכב שבא מצד אחר ונרמוס
אותו. משום כך הנהיג הממשל סדר וקבע שיש זמנים שאנו נוסעים והאחרים עוצרים - ויש
זמנים הפוכים, ולוח הזמנים הזה טמון בירוק אדום שברמזור.
שמע הרב את הדברים הללו והחל לעיין ולמשמש
בהם, והוא שאל את עצמו: מדוע ה' המציא את הדבר הזה? כיצד זה יכול להחכים אותי בעבודת
ה'?
אה כן כן, הרמזור מלמד אותי שלושה יסודות
בעבודת ה':
1) לעולם אין לרוץ ריצה עיוורת בעבודת ה'. גם
אם הכביש חלק ויש לאדם את כל הנתונים בשביל להמשיך במרוץ הרוחני, הוא חייב לבצע
מידי פעם עצירה מוחלטת ולתת זכות קדימה לאחרים, ואין לו רשות להתעניין רק בעצמו
והתעלותו ולהתעלם מצורכי הזולת.
2) מי שנתפס עובר באדום - משלם על כך, וגם
בעבודת ה' מי שלא יודע לעצור למען הזולת והוא דוהר כל הזמן ודואג רק לקידומו האישי
- הרי שעלייתו הרוחנית מכונה 'מצווה הבאה בעבירה', והוא ייענש על כך.
3) ברמזור ירוק נוסעים ובאדום עוצרים, אך יש
מצב ביניים שהרמזור נעול על 'כתום מהבהב'. בזמן הזה הנסיעה אומנם מותרת - אלא
שדרושה זהירות יותר מתמיד, מפני שמערכת הרמזור כרגע נמצאת במצב 'לא פעיל', ואחריות
הניווט מוטלת על האדם בלבד ללא עזרה חיצונית.
ממש כך גם בעבודת ה'. יש זמנים שהרמזור ירוק...
הכל תקין ואתה בכולל, וחובתך לשקוע בתורה ועבודת ה' בכל הכוח. יש זמנים שהרמזור אדום...
הילדים מסתובבים ללא פיקוח וכו'. וחובתך לבצע עצירה זמנית מוחלטת כמה רגעים למען
הזולת הזקוק לך כעת. יש זמנים שהרמזור נעול על כתום מהבהב... 'כרגע' הכל
בסדר - אך הזולת נמצא במצב משתנה ואי אפשר לדעת מה יהיה עימו ברגע הבא, ואלי הוא
יזדקק לעזרתנו. האישה חלשה, היא אומנם פעילה ונמרצת - אך ניכר עליה שבזמן הקרוב
היא תזדקק לעזרה נוספת כדי לא לקרוס. באותם זמנים צריך אומנם להמשיך את העלייה
בעבודת ה' ולנצל את הזמן הפנוי לתורה 'כל עוד וזה לא בא על חשבונה', אך בו זמנית
צריך להיות ערני לנתוני השטח יותר מתמיד - כדי למנוע ריסוק ותאונה או נזק
בסביבתנו.
סיפור נוסף קרה עם אחד מגדולי הדור הקודם
שהראו לו בפעם הראשונה 'טרנזיסטור' וסיפרו לו שהקופסה הזו מתחברת למרחקים וקולטת
תחנות רדיו ומגשרת על פערי המרחק, והרב בלע את המידע בשקיקה ושאל בהתלהבות 'ומה יש
בתוך הקופסה הזו'? והחבר'ה ענו 'חוטים וכל מיני פריטים אלקטרונים', והרב המשיך
להקשות 'ומה יקרה אם יִתְלשו מבפנים איזה חוט' או שבב אלקטרוני? והחבר'ה השיבו
'המכשיר כבר לא יעבוד'.
שמע הרב את דבריהם ואמר: עכשיו אני מבין...
התפילין שלי משדרות תפילות ומחשבות קדושות לאלוקים ומגשרות על פערי המרחק ומחברות
אותי עם העולמות הכי עליונים וטמירים. אך אם בתוך התפילין יש חוסר ברכיבים
האלקטרונים (באותיות) או שיש בעיות במגעים (דיבוק באותיות) או שחסר חוט (תג מעל
האות), אזי התפילין נפסלות והם כבר לא עובדות.
בדרך חשיבה זו צעד גדול נוסף בישראל ואמר
שמתינוק לומדים איך צריך להתפלל.
1) כשהתינוק רוצה משהו - הוא רץ לאבא שלו. גם
האדם היהודי צריך להבין שהכתובת שלו לכל דבר זה אבאל'ה שבשמים, ולא קוסמים
ומקשקשים בקלפים וקוראים בתה ומעיינים בקפה ומערבבים בקקאו ומתחזים לאליהו.
2) התינוק בוכה בכל הכוח. גם האדם היהודי
המתפלל לה' התפילה צריכה לבקוע מכל נימה בגופו בבחינת 'כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה'
(תהלים
ל"ה י'), ולא להתבייש לבכות לפני ה' ולהמטיר לפניו דמעות כמים ולהפעיל את הכוח
העצום שנקרא 'שערי דמעה לא ננעלו' (ב"מ נ"ט ע"א).
3) התינוק בוכה על כל קשקוש ללא הפסקה, ועד
שלא ממלאים את רצונו הוא לא נכנע. גם האדם צריך להתמיד בתפילה ולהרבות בה עד
שיענה, וכל עוד הוא לא נענה אל לו להתייאש ולהפסיק להתפלל. שהרי מי יודע מהי כמות
התפילות הרוחנית שנגזר עליו להכין כדי לקבל את הישועה? [הרי זה לא קשור רק לכמות
המצוות והעבירות - וזה תלוי בנתונים נוספים].
4) התינוק אוהב להתרפק על אביו. גם האדם
היהודי צריך להתרפק על המצוות וכל מה שקשור לעבודת ה', ואל לו לעבוד את ה' בצורה
סינטטית ויבשה כתינוק הבורח מבית הספר.
סיפור נוסף מסופר על אחד מחכמי ישראל באמריקה
שבבוקר שלמחרת הבחירות ניגש למאן דהוא ושאלו: נו, מי נבחר? האיש היה המום מהשאלה
ולא הבין 'מה לכהן בבית הקברות' - ומדוע הרב הקדוש מתעניין בפוליטיקה, אך הוא
התבייש מהרב וענה 'אלמוני', וכאשר הרב שמע את שם הנשיא שנבחר - הוא ברך בשמחה
והתרגשות 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא עשני גוי', ומיד הסביר את עצמו:
בברכה הזו היהודי מודה לה' שלא עשה אותו גוי.
ומה אתה חושב, שהכוונה לגוי עלוב עם ראש נבוב הסגור במאסר וכלוב על שעבר על איזה
חוק אנונימי שלא כתוב? לא ולא! בברכה הזו היהודי מודה לה' שלא עשה אותו גוי - יהיה
איזה גוי שיהיה, ואפילו הנכבד והחשוב ביותר. שהרי אפילו היהודי הכי פשוט - נשמתו
מרוממת מהגוי הכי נשגב ובתוכו יש חלק אלוקים ממעל, שלא קיים באומות העולם.
משום כך בכל יום לפני שאני מברך את הברכה הזו
אני מהרהר בשמו של הנשיא המכובד ומודה לה' שלא עשה אותי גוי - גם לא גוי כזה,
וכיון שהנשיא אתמול התחלף - חפצתי לברר את שמו של הנשיא החדש כדי לברך כראוי
ולהודות לה' שעשה אותי חשוב מכל גוי - גם מאותו נשיא פורח וזורח ומכובד.
נעצור כאן את מקבץ הסיפורים - למרות שאפשר להאריך בהם עד בלי די, ונסכם את המכנה המשותף השזור בכולם במילים ספורות:
|
אותם גדולי עולם הביטו על כל עניין הגשמיות
עם 'משקפים רוחניות' והם ידעו להוציא מכל דבר גשמי חיזוק רוחני ומוסר אלוקי. ומה
גרם להם לחשוב בכיוון הזה? הם ידעו בעומק נפשם שבעולם הזה אין דבר
שנברא 'סתם' ומאחרי כל פריט ורהיט מסתתרת נקודה רוחנית. אם
לא כן, בורא עולם לא היה בורא את הדבר הזה!!! |
זה בעצם שתי המסרים שהתורה רוצה שנפיק
מחלומותיו של פרעה.
א) שֶׁנֵפַתֵחַ עיניים רוחניות איכותיות ונדע
לתרגם כל חפץ וחלום לעבודת אלוקים ונבין שלכל דבר גשמי יש בחינה של אֵת אֲשֶׁר
הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה - ובעצם מאחרי כל חלום וחפץ מסתתר 'מסר
אלוקי סמוי' שיכול להועיל לנו בעבודת ה', ועלינו לחפש אותו. כן כן, בכל מקום -
ואפילו במקום זר ומוזר כמו חלומות פרעה התמוהים, ואפילו במקום רעוע וטמא כמו מצרים
שהייתה שקועה ב50 שערי טומאה כמבואר בחז"ל, ואכמ"ל.
ב) התורה הקדושה רוצה שנדע שמי שראשו מטונף
והוא שקוע בעומק הטומאה - אין לו סיכוי להבין את הקדושה והרוחניות הטמונה בדברים
הגשמיים, וזו הסיבה שיועצי וחרטומי פרעה נכשלו במשימה. מצד שני, רק מי שקדוש וטהור
כמו יוסף הצדיק שהיה זך ונקי מכל טומאה וזוהמה ותאווה ועבירה, רק לאדם כזה יש
עיניים רוחניות תקינות וכלים וכוחות לקלוע לעומק הקדושה הטמונה בחלום, או בכל דבר
גשמי אחר.
הדברים הללו היו ברורים לרבותינו - וזו הייתה
גישתם ומשנתם מיום היוולדם ועד שעצמו את עיניהם הקדושות, ואין פלא שמסופר עליהם
לקט הסיפורים הנפלא הנ"ל.
האמת היא שמדובר בנושא מאוד עדין שצריך זכות
כדי להבין אותו, אך אין ספק שמי שיאמץ את רוח הדברים ויתעמק בסיפורים שהעלנו כאן -
יצליח להבין את הגישה והשיטה ולהעתיק את סגנון החשיבה הזה לכל דבר, ולהוציא עבודת
ה' מכל מקום.
למען המחשת הדברים ותרגול הנתונים - נעלה כעת
לבמה את חכם 'אריח' ורב 'רַצָף', ונראה איך אפילו מבלטה ניתן ללמוד יסודות נפלאים
בעבודת ה', כאשר 'האריח' הוא המשל, והנמשל זה 'חינוך הילדים'.
1) כשמצמידים אריח לקיר, דופקים עליו
בעדינות. אם דופקים חזק, הוא מתפוצץ.
המסר - כאשר רוצים לחנך ילד צריך לפעול
עימו בעדינות ורוך, ובשעת הצורך להפעיל עליו נוקשות 'עדינה'. אם מפעילים עליו יד
קשה מדי, החינוך (האריח) עלול להתפוצץ.
2) כשיש צורך להכות על 'אריח סורר' שלא
מוכן להיכנס למקום שהצבנו לו, אזי משתמשים בפטיש מיוחד מצופה גומי כדי לרפד את
המכה. אם משתמשים בפטיש ללא ריפוד גומי, אפילו אם נותנים מכות עדינות - האריח
מתפוצץ.
המסר - כשיש צורך לחנך ילד סורר כדי
לנתב אותו למקום הנכון, אזי חובה לרפד את המכה ולהפעיל 'ימין מקרבת' בזמן שמפעילים
את 'השמאל דוחה'. אם מפעילים רק 'שמאל דוחה' ולא מרפדים את התוכחה עם 'ימין מקרבת'
החינוך עלול להתפוצץ.
3)
איך משנים לאריח את המידות? סורטים אותו עם מכונת קרמיקה - ואחר כך מכים בעדינות
עם ידית המכונה, עד שהאריח נחצה ומידותיו משתנות. אך לא מנחיתים מכה חזקה בפעם אחת
- ולא חותכים את האריח במסור, כדי שהוא לא יתפוצץ.
המסר - כשרוצים לשנות לילד את המידות
[הרעות], צריך לפעול בחכמה. בהתחלה רק חורצים עליו סימן... על ידי שמגלים לו מהי
הדרך הראויה והשלמות של אותה מידה שהוא לוקה בה - ואט אט עם הזמן מכים על נשמתו
בעדינות ומנווטים אותה לכביש הנכון, ובמשך הזמן מידותיו ישתנו בעזרת ה'. אך מי
שמחנך בגישה של 'ראש בראש' וחובט בילד מכה רבה ומנסה לקצץ את מידותיו ברגע אחד, זה
רק מפוצץ את החינוך.
4) מכונת הקרמיקה חותכת רך קווים
ישרים. אך מה עושים כשיש צורך לבצע חיתוכים מורכבים בכל מיני צורות גיאומטריות?
משתמשים בלהב 'יהלום'.
המסר - באמצעות המחמאות והפרגון
והחמימות... אם משדרים לילד שהוא יהלום,
ניתן לבצע בו את השינויים הכי מורכבים. אך אם מונעים ממנו את המחמאות
והחמימות ומחנכים אותו בצורה קרה, מפסידים בעצם כלי עבודה גדול בחינוך הילדים.
5) אריח שנכנס לקיר בצורה לא סימטרית
ושקע לצד מסוים - איך מיישרים אותו? לוחצים על הצד הנגדי - והוא מתאזן.
המסר - ילד שהתנהגותו 'שקעה' באיזו
נקודה וצריך ליישרו, מומלץ לבא אליו מכיוון אחר - כיוון שבסדר אצלו, ומשם ללחוץ
עליו וליישר אותו בנקודה שבה הוא רפוי. להבליט את מעלותיו - ומשם ללחוץ על הנושא
הלקוי, ולחזק אותו בנקודה הרפויה.
[הרב טוען שלימוד המשנה של הילד דורש שיפור?
אל תפנה לילד ותטיף לו 'מוסר חובט' בצורה ישירה, אלא תפעיל עליו את הלחץ בצורה
הבאה: ברוך ה' הרבנים מרוצים ממך בכל המקצועות והם אומרים שיש לך יכולת לעמוד בקצב
הלימוד ולהתמודד עם החומר בצורה נפלאה, ואין סיבה שלא תוכיח את עצמך ותשקיע 'גם'
בשיעור משנה...]
6) אם מדביקים את האריח על לכלוך -
ההדבקה גרועה ורעועה, והאריח עלול להתפרק עם הזמן.
המסר - אם מרעיפים על הילד חינוך
לעשייה חיובית (עשה טוב) אך לא מנקים אותו ממידות רעות ולכלוכים רוחניים (סור
מרע), אזי הלכלוך יוצר מחיצה וחציצה בין הילד לחינוך, והילד עלול להתנתק מחינוכו
ולהתרופף ביראתו במשך הזמן.
7) רָצַף מקצועי לא נמדד רק במהירות העבודה
- אלא בעיקר בשלמות ובאיכות העבודה, והקֶצֵב הוא רק 'מעלה' אך לא 'התכלית'.
המסר - מה שקובע בחינוך הילד זו לא
כמויות החינוך והמדרגות העצומות שמרעיפים עליו אלא 'האיכות והשלמות' של כל נושא
שמחנכים בו, ועל זה צריך לשים בעיקר את הדגש. על חינוך איכותי, ולא על חינוך
סיטונאי!
8) אם לא ממלאים את האריח בפינות - הוא
עלול להישבר מכל מכה.
המסר - אסור להשאיר חורים בחינוך, אחרת
הילד עלול להישבר וליפול דרך אותם פינות שבהם זלזלנו ולא שמנו תחתיהם מספיק מילוי,
ולהיאבד חלילה.
9) לא כל האריחים שווים. יש מיוחדים
לרצפה, לחיפוי קירות, להתמודדות עם חום גבוה, לפסי לעיטור, משום כך לכל אריח יש
'רמת שחיקה' בהתאם למטרה שלו וכו', וברור שצריך להתאים לכל מקום את האריח שלו.
המסר - חנוך לנער על פי דרכו ונתוניו -
ולא ראי זה כראי זה, וצריך להתאים את צורת החינוך למידות ונתוני הנער - בדיוק כמו
שמתאימים את הנעל לרגל ולא קונים את אותה מידת נעל לכל בני הבית.
10) אם השורה הראשונה עקומה - כל הקיר
יצא עקום.
המסר - מרגע הלידה יש להקפיד על חינוך
הילד, מפני שגם בשנים הראשונות 'ששכלו' עוד לא מבין 'נשמתו' קולטת ומפנימה, ובעיקר
מה שחודר לתוכו בגיל הרך קובע את איכות חינוכו בעתיד. [עיין בסוגיה של אשרי
יולדתו (אבות
ב' ח')].
10) צורת האריח היא מרובעת וגבולותיה
ברורים.
המסר - בחינוך הגבולות צריכים להיות
חדים וברורים, ולעולם אין לעגל פינות ולהקל ראש בנושא. רק כך מצליחים בעזרת ה'.
[האמת היא שאפשר להאריך עוד ולהעמיק בתורתם
הרחבה של רב אריח וחכם בלטה, אציין רק שעשיתי בדיקה זריזה והגעתי לעוד עשרה מסרים
נפלאים שהם מעבירים לנו, אך הנייר צר וקצר ומשום כך נסתפק בזה].
שורה תחתונה: ניתן לפרק כל דבר גשמי ולתרגם
אותו ליסודות רוחניים ולהפיק ממנו מסרים נפלאים בעבודת ה'. לא רק מטרנזיסטור ונשיא
אמריקה ומערכת הרמזורים כמו שראינו בסיפורים קודמים - אלא גם מבלטות ושאר ירקות
ופירות, והחכמה היא לחפש בכל מקום את הרוחניות המסתתרת מאחרי הגשמיות ולהתעלות על
ידי זה בעבודת ה'.
כולנו יודעים שכאשר נגר וחשמלאי ומסגר נקלעים
לבית לא מוכר, כל אחד פוזל שם למשהו אחר! הנגר פוזל לארונות מטבח ובודק אם
הם עשויים מסיבית או סנדביץ' ואיזה פרזול הושקע בהם... המסגר מתעניין בעובי
פרופיל הסורגים ואיכות ההלחמות והאם הסורג מגולוון... החשמלאי בוחן אם
השקעים והתאורה יושבים על מפסקים נפרדים בלוח והאם יש שקע כוח נגיש בכל חדר, כל
אחד בוחן את המקום בהתאם לתחום עיסוקו.
להבדיל בין הקודש ובין החול - כאשר האדם
היהודי נפגש עם דבר מה, באופן אוטומאטי הוא צריך לחבר את זה למהות שלו - לרוחניות
ועבודת ה'. כך חיו רבותינו, ומשום כך באופן שיטתי הם תרגמו את כל פלאי הטכנולוגיה
שהם פגשו לעבודת ה'.
הם טענו שהמצלמה מלמדת אותנו את היסוד של 'עין
רואה', הטייפ המקליט מחכים אותנו 'באוזן שומעת', הוידאו המסריט מדגים לנו את 'כל
מעשיך בספר נכתבים' [יש רקיע עליון שכל מעשה הבריות נחקקות בו והכל מתועד שם לנצח
בצורה נעה ממש כמו בוידאו].
הגדולה של חכמי ישראל היא שגם כאשר הם נפגשו
עם דבר שעל פניו לא לימד אותם שום דבר מיוחד, גם אז הם הפכו אותו לחתיכת תורה
ובחנו אותו עם משקפי ההלכה.
השכלול הזה הופך את החפץ למוקצה בשבת? צורת
המסחר הזו נחשבת לאיסור 'ריבית'? הסיפור הזה נקרא 'לשון הרע'?...
הגשמיות של חכמי ישראל הייתה מתובלת תמיד
ברוחניות והם הפכו אותה לעבודת ה' לכל דבר, ואין פלא שהגמרא מכריזה עליהם בקול רעש
גדול שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים מונחים בה גופי תורה רבים וניתן ללמוד מזה
הרבה הלכות ומוסר ה' (סוכה כ"א ב' ועיין רד"ק תהלים א' ג').
מה דעתכם על צורת ההסתכלות הזו?
לקשר כל דבר לעבודת ה'?
