בס"ד                                                                                                                  ט''ז     בתמוז       התשע"ב

                         עצה בפרשה – בלק

"וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי, וַיָּגָר מואב מפני העם מאד כי רב הוא וַיָּקָץ מואב מפני בני

ישראל, ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כִּלְחֹךְ השור את ירק השדה..."(כב, ב-ג)

ונראה לי שצריך להקדים ולהסביר קצת את הרקע לדברים כדי להבין את פרשתנו. התקופה בה מדובר היא לקראת

סיום 40 שנה במדבר כפי שנגזר. עם ישראל מבקש, בדרכי שלום, לעבור דרך גבול האמורי בשביל להיכנס לא"י, על

כן שולח משה שליחים לסיחון - מלך האמורי והוא לא רק שמסרב אלא גם יוצא כנגדם למלחמה והקב"ה מצילנו מידם

בדרך נס כפי שמובא במדרש על הניסים שנעשו לעם בנחל ארנון, (מד"ר, יט, כה)ע"ש. והמלך השני הוא עוג מלך הבשן

שנשאר מיתר הרפאים(נידה סא:) והקב"ה הנחיל גם לו תבוסה שלא בדרך הטבע. וזה שפירש רש"י זצ"ל: אמר אלו שני

מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה לפיכך ויגר מואב היינו מתיירא מפחד.

לאחר מות מלך סיחון הגיע צו השעה ומיד מיהרו למנות את בלק שהיה מנסיכי סיחון שנאמר: את אוי ואת רקם ואת

צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון(יהושע יג:). ובלק הוא צור(תנחומא ד) ונראה שנבחר דווקא הוא למלך משאר נסיכי סיחון

על דרך שאמר יפתח(שופטים יא)הטוב טוב אתה מבלק בן צפור מלך מואב כי לכאורה היה מספיק טוב אחד אלא שרצה

להדגיש את חוזקו של בלק שהיה גם טוב במלחמה וגם טוב בכשפים ואפילו הכי לא ניצח.

ועוד יש לומר שמואב היו צריכים לכרות ברית ביניהם לבן מדין שהרי היו שונאים זה את זה שנאמר: המכה את מדין

בשדה מואב(בראש' לו לה) שכן לאחר מלחמת סיחון ועוג, כנ"ל, הבינו שהם צריכים להתאחד כי המטרה – להפיל ולהחריב

את עם ישראל – מקדשת את האמצעים. וע"פ זה יובן עוד טעם למה נבחר דווקא בלק כי הוא נולד וגדל במדין כפי

שמביא החיד"א זצ"ל בפירושו על התורה ע"פ ההגהות בזוהר הקדוש שציפור זה יתרו כלומר בלק היה בנו של כהן

מדין ולכן הכיר את התרבות המדיינית וע"י כך קל יותר היה לעשות שלום. ומזה תבין שאומות העולם שונאים זה את

זה אך שרוצים לפגוע בעם ישראל מתאחדים כנגדנו ועל כן אנחנו צריכים לשמור על אחדותנו כי היא כוחנו!  

ויש להבין ממה ממה וַיָּגָר מואב וחזר וכתב וַיָּקָץ מואב שהרי הקב"ה צווה את עם ישראל לא להתגרות בהם שנאמר:

אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה(דב' ב, ט) כמובא במדרש מלחמה אי אתה עושה אבל מה שאתה יכול לחטוף

מהן חטוף(מד"ר כ, ג) ולענ"ד מואב פחדו כי חשבו לעצמם שאפילו שעם ישראל לא יעשה להם כלום אבל אולי יקרה להם

מה שקרה למצרים בעת הרעב בארץ שרק באו לגור במצרים לתקופה קצרה ושלטו עליהם ואף איבדו גם את רכושם

ואדמתם כמו שכתוב(ברא' מז,טו): ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אָפֵס כסף וכו',ע"ש.  

ומכאן ההסבר למה חזר ואמר ויקץ מואב שראה את הסוף שיהיה למואב כמו שהיה עם המצרים כי אין קץ אלא לשון

סוף וחשב שאם לא יעשה מעשה אין טעם לחייהם כי הסוף ידוע.

וע"פ זה יובן גם למה נדמו לשור כי רצו לרמוז להם על יוסף בכור שורו שבו כללות עם ישראל כפי שהיה במצרים

שלקח להם את זרע השדה היינו שחיו ע"פ מוצא פיו כפי שמובא במדרש מה שור כוחו בפיו אף אלו כוחן בפיהן מה

שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה אף אלו כל אומה שנוגעים אין בהם סימן ברכה(מד"ר כ, ד).

ולכן הלכו לזקני מדין כי ברוב שנותיהם צוברים חכמה וידע, ואמרו לו זקני מדין: אין כוחו אלא בפיו אמרו להם אף

אנו נבוא כנגדן עם אדם שכחו בפיו(שם, שם) ומיד שלח שליחים לקרוא לבעלם הרשע שידע דעת עליון(במד' כד) ודרשו

חז"ל(ברכות ז) שידע את הרגע שהקב"ה כועס ובאותו רגע יכול היה לקלל וקללתו הייתה מתקבלת חס ושלום.

ובלעם היה שונא ישראל עוד מהימים שהיה יועצו של פרעה וזכה לנבואה ודרשו חז"ל על הפסוק: לא קם כמשה וכו'

בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם - והוא בלעם(ספרי פ' וזאת הברכה). בלק ידע שללא בלעם אין לו סיכוי כי ע"י

קללתו ייחלש כוחם של עם ישראל, שאומנם היה שטום עין אבל היה בעל עין הרע, ורק לאחר מכן הפעולה תושלם

ע"י פעולה צבאית.

והסוף ידוע הקב"ה עשה עם עמו חסד גדול כי בלעם הרשע בא לקלל את ישראל ויצא מברך. יהי רצון שנשמור על

אחדותנו וע"י כך יפלו שונאינו ואויבינו מבית ומחוץ וחרבם תבוא בליבם וקשתותם תישברנה, אכי"ר.

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר התפילה היא בפה דייקא, שצריכין לדבר דיבורי התפילה בפה מלא, ואין די במחשבה לבד, ואף ע"פ שהקדוש

ברוך הוא יודע מחשבות, כי הדיבור הוא כלי שפע, שבהם מקבלים השפע, ולפי הדיבור כן השפע - אם הדיבור הינו

כלי השפע היא בשלמות ובמלואהּ, אזי יכולים לקבל בהם רוב שפע. על כן כל מה שחסר לאדם בגשמיות וברוחניות,

צריך להתפלל עליו בדיבור פה דייקא, כדי שע"י זה ימשוך השפע כנ"ל(סימן תפילה, אות לז).

                                                               "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                             ולע"נ משה אילוז בן סימונה ז"ל, נלב"ע בי"ח בתמוז התשס"ט, תנצב"ה