ביום שבת יחול "חג הגאולה יב תמוז".

ביום זה השתחרר הרבי הקודם ממאסר ברוסיה הסוביטית, ויצא מצילו של גזר דין מוות.

הדברים שאכתוב כאן בקיצור לקוחים מתוך רשימת המאסר שכתב הרבי.
 
אזכור שמו של בית הסוהר אליו הובא הרבי גרם לאנשים לאימה, אבל הרבי  מספר, שמיד עם כניסתו לכלא, החליט, לא להבהל ולא לתת לפחד שליטה עליו.

במקום הזה, בו חיי אדם נחשבים לאפס, הרבי לא מתרשם מכלום. הוא חוזר ודורש לקבל בחזרה לידיו את החבילה שלו ובה התפילין.

והוא מצליח. החבילה שלו מוחזרת לידיו לפחות לשעות הראשונות למאסר.

סוהר גס רוח מוביל את הרבי לאגף שלו. הרבי מבקש ממנו לעצור רגע כדי להניח את התפילין. הסוהר מסרב בתוקף. בתגובה הוא מתאר לרבי, כמה אנשים מובאים כל לילה לבית הסוהר הזה, ומפרט איך מוציאים אותם להורג. אותך, יוציאו להורג ביריה, לא בתליה, הוא מבשר לרבי.

והרבי ממשיך בשלו: תן לי להניח תפילין.
 
כשהרבי רואה שלא יענה לבקשתו, הוא מנצל את הליכתו אחרי גבו של השומר ומתחיל להניח תפילין של יד. טרם מספיק להניח את התפילין של ראש, והשומר מסתובב ומגלה את הרבי בתפילין. הסוהר נותן לרבי מכה איומה בפניו ודוחף אותו באכזריות, עד שהרבי מתגלגל מכל המדרגות.

הרבי מקבל מכה איומה ולא מסוגל לקום. את הכמה דקות, שהוא מוטל על הרצפה חסר אונים הוא מנצל ל...אמירת מילות התפילה...

בעזרת הסוהר הוא בקושי מתרומם, כשההוא מתאר לו את הצינוק שאליו יוטל  "כדי לשלוח מהתפילות", צינוק מלא רפש ועכברושים....
 
הרבי מובל לחדר בו חבילתו עוברת חיפוש ובדיקה, והוא לא מפסיק לבקש: תנו לי להניח תפילין.

הוא מנצל רגע, שהסוהר מפנה אליו גב ומניח תפילין.

הסוהר מסתובב ומגלה והוא מקלל ומאיים, אבל הרבי כבר הניח תפילין...
 
הרבי מובל לתאו וחפציו נלקחים ממנו.

הסוהר מתאר לו סיפורי זוועה , איך הוא צופה מדי יום באנשים הנופחים את נשמתם, איך פעם לא המתיק תה, כי היה מתוק לו לחזות בפרפורי מוות של אסיר...

 אבל הרבי לא נשבר והוא בשלו: תנו לי לתאי את התפילין.

"שכח מהשטויות האלה. לא תקבל אותם" אומר לו הסוהר והרבי פותח בשביתת רעב.

רק תבינו איפה הוא נמצא:

לאורך כל הלילה,נשמעים צעדים כבדים אל תאים לידו,  נפתחות דלתות, אנישם נגררים החוצה, בכיות צעקות ותחנונים, קול יריה- ודממה, עד הקרבן הבא...
 
בלילה השני, הגיעו הצעדים אל תאו של הרבי. הדלת נפתחת, החדר מואר בפנס וקבוצת אנשים בחרבות שלופות נכנסה. פחד מוות נופל על יושבי התא. כל אחד בטוח, שזהו, עכשיו באו לקחת אותו...

הבאים מתלחשים ואחד פונה לרבי: אתה תבוא איתנו....

למרבה ההקלה התברר לו אחרי כמה דקות של צעידה במסדרונות הכלא, שהוא  נלקח הפעם  "רק" לחקירה...
 
בחקירה 'התבשר' שיוצא להורג בעוד 24 שעות.

אלוקים יש בשמים ובנס בוטל גזר הדין הזה, גם פסק הדין להיות מגורש לאי נידח ל-10 שנים.
 
הרבי בשלו. הוא שובת רעב שלושה ימים . והלא יאומן קורה. ספריו ותפיליו מובאים לתאו.

בסופו של דבר, הרבי גורש לגלות במקום נידח, קסטרמה, ובנס שוחרר אחרי זמן קצר והוצא אל מחוץ לגבולות רוסיה.

יום שחרורו הוא חג הגאולה יב תמוז.
 
הרבי אמר על היום הזה: "לא אותי בלבד גאל ה' כי אם את כל אשר בשם ישראל יכונה". זהו היום שמראה את העוצמה של הרוח היהודית.
 
אז איפה את/ אתה בסיפור של הרוח היהודית?

אני רוצה לתת לך רעיון קטן:

היום, ערב חג הגאולה של הרבי, קח את התפילין שלך ותניח אותם גם אם המון זמן עבר מאז שהנחת בפעם האחרונה.

תן היום ביטוי לרוח היהודית אשר בך.

ואם אין לך תפילין, פגוש ברחוב איזה 'מענדי', חבדניק אחד, ותגיד לו שהיום אתה מניח תפילין.

למה? כי גם אתה יהודי.

ואת, היום הוא היום שלך! את שבת קודש לא מכניסים בתפילות בית הכנסת, אלא את מכניסה אותה עם נר השבת שלך!

בדקי בעיתון את השעה, תדאגי שיהיו נרות בבית, תני גם את היום ביטוי לאור היהודי שבך.

(באדיבות: Chabad of India)