מסכת אבות · פרק א · משנה ד

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.

עניין בית ועד לחכמים , הוא כמובן הכנסת החכמים לדרוש בביתך

אך רציתי להעלות את עניין והוי מתאבק בעפר רגלים:

פרושים רבים נכתבו , כולם יפים ,מלמדים ומחכימים לנו את דבריו של רבי יוסי איש צרידה-

מקרה שהזדמן לעיני חיבר לי מראה ותמונה לדברי התנא.

אקדים אולי ואמר שכיום אנחנו חוששים מללמוד מאחרים ובפרט מגויים, אך לא כן דעת חז"ל לדעתי, הם תיקנו ברכות לרואה חכם מאומות העולם והסבירו לנו שיש ללמוד מכל אדם.

אצל ההודים,קיימת בחירה ללכת ללמוד אצל הגורו (לדעתי אנחנו כיהודים אין לנו צורך בזה כשיש לנו את התורה "חמדה גנוזה" ואל לנו להתרחק מסביבתינו הטבעית והמשפחתית) - אך אותם תלמידים , אצלו חיים כמו בני בית ללא תשלום ולומדים ממנו את דרכי הנהגותיו ועוד מתבוננים בהנהגותיו ובדרך ארץ שלו ולומדים ממנו, ואם התחבבת על מורך תזכה ללמוד ממנו הרבה יותר מכל השאר, כמובן שבין היתר הוא גם מלמד אותם השקפה וכו'

ראיתי אדם מולטי מליונר שנסע מארה"ב לפגוש את הגורו שלו בהודו שלמד אצלו בצעירותו 6 שנים, הוא אמר שממנו למד את כל ההנגות הטובות ושהוא מרגיש שהוא חייב לו את חייו וכשהוא חושב עליו יש לו יראה ואהבה שקשה לו לתאר, לאחר מסע ארוך מארה"ב ונסיעה של מספר שעות ברכבת בהודו הוא הגיע לעירו של המורה שלו ,הוא לא נכנס לביתו, הוא שלח אדם לבשר לו שהוא מגיע, יצא אדם מן הבית,זקן וצנום לבוש סחבות כבן מעל 100 שנה , כאשר שני אנשים תומכים בו בידיו ונעמד בפתח הבית , אותו מיליונר רץ אליו וממש "התאבק בעפר רגליו" לאחר כשהות ארוכה כשהזקן מנסה להרים את האיש שלרגליו התרומם מעט המיליונר וחיבק את הזקן מתחת לגובה חזהו באהבה והכנעה של ילד והזקן חיבק אותו כאבא אוהב ומעודד. הו אז חשבתי על דברי רבי יוסי בן יועזר איש צרדה , ומכאן הייתי רוצה לומר את הדבר הבא

 מתאבק בעפר - דווקא ,לא מתאבק מלשון מאבק ולא להיות "כעפר" אלא להעריך וליקר את מורך בעינך כך שהמקרה הזה שראיתי יהיה אצלך אפשרי באופן טבעי ולא מתוך מעשה חיצוני גרידא .והעומק הנוסף הוא להתלוות למורה שלך כמו העפר שמתלווה לרגליו - ולדעתי הכוונה בעיקר לתלמיד ואין הכוונה להרגיש כעפר לעומת הרב.  ובטח לא כשומר ראש  כמו שאנו רואים היום תלמידי רבנים ומשמשיהם שמתנהגים כשומרי הראש של הרב ( אלא ההפך , לאלה הייתי אומר שכבר עדיף להיות כעפר לרגליו) והדבר הזה יבוא להוסיף על דברי הברטנורא שכמו האבק שנדבק לרגלים כשהולכים , כן , ללכת אחריו וללמוד ממנו את הנהגותיו. כשאתה נדבק אליו דוקא כעפר אז אתה מתלווה אליו לכל מקום בלי להפריע לו כמו העפר שנדבק לרגלים, ואז אתה לומד ממנו דרך ארץ ואז גם תקשיב לדבריו ותשתה אותם בצמא , ומדבריו תלמד גם את תורתו.

התחושה העדינה הזו (כשהיא לא כוללת כמובן רגשות שנובעים מתוך תלותיות וחוסר ביטחון ) מאפשר ספיגה מהירה של תכונו הרוחני של המורה שלך אל תוכך כטיפות מים שנופלות מהרב שלך על העפר שלרגליו.

הלואי שנזכה למורים כאילו במהרה.