זֹאת הַתּוֹרָה, אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל... יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים... וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב: (במדבר י"ט י"ד - י"ט).

   בפסוקים אלו התורה מודיעה לנו שגם האדם הכי קדוש, אם הוא נכנס לאוהל המת - למקום שיש שם טומאה, ברגע אחד הוא נטמא בטומאה חמורה ועליו לעבור תהליך של "טהרה".

   מי שמתעמק בידיעה הזו כהוגן מתחיל להבין "שיש מצבים שאם נקלעים לתוכם - ניתן לאבד באותם רגעים הרבה מאוד קדושה ורוחניות". מה כוונת המשורר?

   ידוע הדבר ומפורסם העניין שבִּשביל לִבְנוֹת בניין צריך להשקיע הון וממון רב, להפעיל מחשבה עמוקה ולבצע תכנון יסודי של כל הפרויקט, להיות בקשר עם אנשי מקצוע רבים - כמו אדריכל, מהנדס, קבלן מְבַצע וכו', כמו כן הבנייה אורכת זמן - ובפרט אם מדובר בבניין ענק וגדול מימדים כמו בנייני התאומים במנהטן ז"ל. מצד שני, כולנו יודעים שבִּשביל להוריד בנין לא צריך הרבה. פשוט שולחים טיל אחד - והבניין מתמוטט מאליו וכל תכולתו עולה בסערה השמימה.

   אותו דבר אדם שחפץ להקים גינה מפוארת או לתפור בגד לתפארת, עליו לעמול ולהשקיע הרבה. זמן, כסף, להתרוצץ ולארגן את החומר ולעבד תוכנית מפורטת וכו'. אך כדי לאבד את אותו בגד מפואר ולהעלים את הגינה המטופחת, מספיק גפרור אחד שלא עולה אפילו עשר אגורות.

   אותו דבר אגרטל קריסטל יקר. אפשר להשקיע ביצירתו הרבה אנרגיה. עיצוב אדיר, גודל כביר, חיטוב נדיר... אך בכדי לאבד את האגרטל היקר, אין צורך להשקיע הרבה כוחות. צריך רק לעזוב אותו מהידיים, והוא כבר יתנפץ לרסיסים ויהפוך להיסטוריה.

   שורה תחתונה: "הבנייה והיצירה" דורשים משאבים רבים ועמל גדול ואורכים זמן, אך "ההרס וההפסד" יכולים להתבצע בקלות וכהרף עין. הבעיה היא שאנו חושבים שזה קיים רק בגשמיות, ושוכחים שממש כך זה עובד גם ברוחניות.

   כן כן, יהודי יכול לעמול חזק ולמלאות את עצמו בתורה ומצוות ולהטעין את נשמתו בקדושה עד אין קץ ולזכות לְפַתֵחַ רגש נפלא לבורא, ולאחר מכן לאבד את כל העוצמה הזו "בפיגוע רוחני" אחד.

   כדי להבין זאת היטב נעלה כאן נושא כואב שיצר הרע החליש מאוד בדורנו, נושא שעומד ברומו של עולם והוא מאבני היסוד של היהדות, ולמרות זאת נשחק בו החוש והרגש לאנשים רבים - עד שבדורנו נעשה כבר הדבר כהיתר רח"ל, כפי שהגדירה זאת הגמרא הקדושה בנוסחה הבאה: "כיון שעבר אדם עבירה וחזר עליה שוב פעם, חושיו הרוחניים נשחקו והתכהו - ומאותו רגע המעשה הופך בעיניו למותר, ואין הוא רואה אותו כדבר רע" (יומא פ"ז ע"א).

   אך בטרם נכנס לעובי הקורה ונדוש בגופם של דברים, רצוננו להצהיר הצהרה חשובה עד מאוד:

   ובכן, כולם יודעים שבאיסור 'לשון הרע' אפשר לעבור על עבירות רבות ברגע אחד, מפני שבכל מילה של לשון הרע ניתן להיכשל ב35 עבירות (17 לאוין 14 עשין 4 ארורין), ואת זה יש להכפיל במספר המילים... ואת התוצאה יש להכפיל בכמות השומעים... ממילא בסיפור לשון הרע אחד ניתן "לִזְכּוֹת" בחבילה גדולה של איסורים - והחשבון הנוקב הזה מרתיע אנשים רבים. אך לא כולם יודעים שגם נושא "שמירת העיניים" מסועף אותו דבר - וגם הוא מורכב מהרבה מצוות, והנה חלק קטן מהן:

   וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (במדבר ט"ו ל"ט), קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (ויקרא י"ט ב') שיש עניין לעשות גדרים וסייגים כדי להישמר ממכשול (רש"י שם), וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע (דברים כ"ג י') שלא יהרהר אדם בדברים לא כשרים - ולא יביט על הנשים ואפילו לא על אצבע קטנה של אישה (שבת ס"ד ע"ב) ואפילו לא יסתכל בבגדי אישה שמכיר - "גם אם הבגדים אינם עליה" (ע"ז כ' ע"ב), כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ (רמב"ן ויקרא י"ח ג'), לֹא תִּנְאָף (שמות כ' י"ב) נאמר גם על מי שלא שומר עיניו (מסילת ישרים י"א), אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים (ויקרא י"ט ד') נאמר על המסתכל בנשים (רבינו בחיי ויקרא י"ט ב'), וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים - 1 (ויקרא י"א מ"ד - עיין שם באור החיים), וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים 2 - (ויקרא כ' ז' - עיין שם בספורנו)... זו רק "דוגמית" של הסתעפות עניין "שמירת העיניים" המורכבת ממצוות רבות, [יש עוד הרבה מצוות הקשורות לעניין שלא צייננו אותם מחמת שהנייר צר וקצר והמקום בו מוגבל], ואת כל זה יש להכפיל בכל הבטה לא כשרה!

   שורה תחתונה: על ידי זלזול בשמירת העיניים ניתן לארגן בתוך כמה דקות חבילה ענקית של איסורי תורה, וזה עוד לא כל האסון. מדוע?

   א) חכמנו גילו לנו שכפי ההשקעה של האדם בשמירת העיניים וטהרתן, כך הוא זוכה לראייה רוחנית ולקשר ורגש עם הבורא. אך אדם שמזלזל בקדושת עיניו ונותן להם דרור וחופשיות ללא פיקוח ובקרה, הרי הוא קורע וגודע וקוטע את הרגש הרוחני והקשר שלו עם הבורא. (שפת אמת ויקהל, ראשית חכמה שער היראה פ"ז י"ב). זו הסיבה שלהרבה אנשים המקיימים את המצוות - אין רגש וסיפוק בעבודת ה' ולא טעם והנאה רוחנית מתפילה ולימוד התורה, והם לא יודעים מדוע...

   ב) הפוגם בעיניו נקרא 'נואף' (מסילת ישרים י"א), ומעכבים ממנו את התשובה (רמב"ם תשובה פ"ד ה"ד), ודינו כמומר לדבר אחד - והוא נמנה עם פושעי ישראל - והוא בכלל "ארור אשר לא יקים את התורה הזאת" (שערי תשובה לר"י ש"א ו' + ח'), ויורש גהינם (ברכות ס"א ע"א), ואינו זוכה לראות פני שכינה בגן עדן (ח"ח שמיה"ל ח"ב פ"ל), ולעתיד לבוא לא יוכל לראות בבניין בית המקדש (ראשית חכמה שער האהבה י"א ה'), וחוזר בגלגול של עוף הנקרא "ראה" (טהרת הקודש מאמר שמירת העיניים פרק ח'), ובשעת פטירת האדם כתוב בחז"ל שמלאך המוות מגיע אליו "מלא עיניים" - ואותן עיניים נוצרות מהראיות הלא טהורות של האדם במשך ימי חיו. ומי שנזהר בחייו מראיות אסורות, לא יראה את הדבר הנורא הזה (חתם סופר בהקדמה לבראשית).

   ומי שלא שומר על עיניו, גם אם הוא תלמיד חכם, הגמרא מודיעה לו ש... אינו נקרא תלמיד חכם - תורתו משתכחת ממנו - הוא מכונה כסיל ונתעב - תורתו נעשית לו סם המות - סופו שיענש בייסורים בעולם הזה ובגהינם בעולם הבא, (עיין שערי תשובה לר"י ש"א ו' + ח', ובגמרא יומא ע"ב ע"ב), וגם עליו נאמר "המלמד תלמיד שאינו הגון כאילו עבד עבודה זרה" (שע"ת הנ"ל ובחולין קל"ג ע"א).

   ג) נציין כעת ידיעה נוספת שהיא בגדר 'סוד עלום' בדורנו, ולפני כן נעלה מספר נתונים בעניין:

   זכה דורנו ונתקיים בו הפתגם המפורסם הבא: מכל ארבעה זוגות - אחד מתגרש, השני מתכנן להתגרש, השלישי מתבייש להתגרש, הרביעי לא מתגרש מפני שהוא לא מאמין באלטרנטיבה, וכולם עדין מחפשים את החמישי המאושר... ומחקרים שנעשו בתחום מגלים שבשלושים השנים האחרונות אחוז הגירושין שילש את עצמו והוא עומד על 26% (divorce-online.co.il), ויש מקומות בארץ שאחוז הגירושין שם עומד על 50% (reader.co.il).

   ושתי שאלות מתפרצות ועולות וזועקות וממריאות עד לב השמים - ואף יותר מכך! 1) מדוע לא שורה היום הברכה אצל הזוגות הנישאים? 2) להיכן נעלמו דברי הגמרא שאמרה שהאישה היא החומה והשמחה והברכה של הבעל (יבמות ס"ב ע"ב), ולכל אישה יש חן בעיני בעלה - אפילו אם היא אינה נאה (סוטה מ"ז ע"א וברש"י שם). למה הרבה בעלים חושבים היום ההפך על נשותיהן?

   התשובה לכך מאוד נוקבת:

   על פי דרך הטבע לא ניתן לגשר בין בני זוג, שהרי תכונות הגברים והנשים מנוגדות והלך חשיבתם שונה וביניהם פעורה תהום עמוקה - ויש להם בחינה של "אויבים זה לזה" (בראשית רבה נ"ד א'). וכיצד באמת שייך להקים בית ולמזג בין שני ההפכים הללו?

   יש לכך רק פטנט אחד. "שכינה שרויה ביניהם". אם השכינה נמצאת בבית ומקיפה את בני הזוג, ממילא כבר הכל נמצא ואפשר למזג אפילו בין ההפכים הכי קיצונים. מחמת "שמלך השלום" שורה באותו בית.

   אלא שבנקודה הזו הבורא חקק חוק שלא ניתן לערעור, חוק אומר כך:

   לא יאומן! הגמרא מודיעה לנו בשתי מקומות שאדם שלא מזכך את עצמו וקדושת עיניו, יהיו לו בעיות בשלום בית. מצד שני אם הוא כן עובד על הקדושה והצניעות וטהרת עיניו, מובטח לו שהשכינה תשכון בביתו ואשתו תהא לו לעזר.

   אכן זהו "הפטנט הרשום" היחיד לבעיות שלום בית, אלא שהרבה מעדיפים לא לפרסם אותו, מחמת שאין להם כוח (ורצון) להתמודד עם עוצמת הדברים הללו ולהכניע את תאוותם ולקדש את עצמם עוד קצת. לא חבל?

   אשרי היהודי שמבין זאת, זה מעיד על קדושתו ואיכות נשמתו. ומי שלא מבין זאת - אנו ממליצים לו לאמץ את נוסחת הקסם של "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' " (תהלים ל"ד ט' ועיין שם ברש"י), ולהיווכח על בשרו שאם יקבל עליו ברצינות להתחזק בשמירת עיניים, אזי השכינה תתעצם בביתו ושלום ביתו ימריא ויעלה.

   זו גם התשובה הברורה על הטענה המפורסמת שיש להרבה נושרים ומתקרבים "איך אפשר להתחתן על ידי שדכן"? הרי ההיכרות עם האישה היא קצרה ושמרנית... איך בכלל שייך להכיר אותה לעומק בצורה כזו? וכי לא הגיוני יותר לצאת עימה כמה שנים ולהכירה כהוגן?

   יהודי יקר, חתן חמוד, כעת זכית להבין מתוך מקורות חז"ל שעל פי דרך הטבע בכלל לא שייך למזג בין האיש והאישה, במילים אחרות אין טעם שתכיר אותה יותר מדי, מפני שלהתאמה מלאה לעולם לא תגיעו!!! [אומנם לתאווה מלאה אולי כן תגיעו, אך לימדונו חכמנו שזה נקרא "אהבה התלויה בדבר" שאין סופה להתקיים (אבות ה' ט"ז), כפי שאנו רואים במגיפת הגירושין הנוראה המקיפה אותנו]. מצד שני, כאשר פונים לשדכן ובוחנים את ההצעה לעומק מתוך שמירת כל גדרי הקדושה והטהרה, אזי זוכים לממתק הנפלא של "איש ואישה שזכו שכינה ביניהם", ומלך השלום שוכן בביתם ודואג כבר לשלום ביתם, עד כדי כך שהוא מבטיח שגם אם האישה מכוערת ולא נאה, הוא יעשה שהיא תמצא חן בעיני בעלה (סוטה מ"ז ע"א וברש"י שם).

   כאן תם חלקו הראשון של המאמר. אך מחמת שכבר נגענו בנושא הטהרה והקדושה וחובת שמירת העיניים, נזכיר כאן פסוק נוסף מפרשתנו שכתוב בו "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי... כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כ"א א'), שבפסוק זה רמוזה סכנת אתרי האינטרנט - והמציאות מעידה שגם על האינטרנט שלנו שייך לומר את סוף הפסוק וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי, שבי של קדושה וטהרה ואיבוד יראת שמים, ודרדור איכות הקשר עם בן הזוג, וחובה עלינו לעלות את נושא האינטרנט הארסי וההרסני, ולהעלות את פסיקת חכמי התורה בעניין, במילים מתומצתות.

   לפני חתימת המאמר נעלה כאן עדכון קריטי שרבים ונכבדים לא מודעים לו, והעדכון הזה ישלים לנו פרט מרכזי ביהדות - אשר יש בו בּוֹרוּת גדולה.

   "בשמירת העיניים" מְצוּוֹת הנשים בדיוק כמו הגברים (כמבואר בחינוך מצווה רי"ג ומצווה שפ"ז), ועל מצווה זו טרחו חכמינו להדגיש שהיא יסוד היהדות והתורה כולה, ואף הזהירונו חכמנו שמי שיקל לעצמו בעניין הזה וינסה לטהר את השרץ, סופו להקל בכל ענייני הדת. (החינוך שם).

   ומדוע זה כל כך חמור - ולמה גם הנשים מצוות בו?

   א) בחז"ל מובא שתחילת דרדור האדם זה "מראייה לא צנועה", והמסלול הוא כך: בהתחלה - העין רואה, אחר כך - הלב חומד, בסוף - האדם מבצע את התאווה שהתפתחה בליבו (קיצו"ע א' ג' וספר החינוך מצווה רי"ג), והנקודה הזו שייכת גם בנשים.

   ב) חכמנו ז"ל גילו לנו שהעין מחברת בין נשמת האדם למה שהוא רואה, וחוקקת בנשמתו רושם (ספורנו בראשית מ"ח י'). רוצים להבין זאת לעומק?  

   מי לא שמע על מצלמת הפילים המפורסמת? וכיצד היא פועלת? בתוך המצלמה (הגוף) נמצאים פילים (נשמה), ולמצלמה יש עדשה (עין), וכאשר הפיל (הנשמה) רואה דבר דרך העדשה (העין), באותו רגע זה נחקק בו לנצח!!! ואפילו אם המצלמה תתקלקל ותמות (לאחר פטירת האדם), עדין התמונה נשארת חקוקה בפיל (בנשמה). ומי צייר את התמונה על הפיל?...

   מתברר שראִייה זה סוג גמור של חיבור, ובדורנו המשוכלל שבו כל דבר כמעט עובד על "עין אלקטרונית" - קל מאוד להבין שניתן לבצע דרך העין נגיעה ממש והתחברות מלאה. זו גם הסיבה שאסור להסתכל על עבודה זרה (חינוך מצווה רי"ג) ועל פני אדם רשע (מגילה כ"ח ע"א), מפני שבאותם רגעים הנשמה מתחברת למראה עיניה "וזה נחקק לה בפילים".

   לכן אומרת הגמרא "איש ואישה שזכו - שהזדככו, שכינה ביניהם". משום שגם על האישה מוטל לשמור עיניה, וגם היא מצווה להזדכך בקדושה וטהרה... ובפרט שראינו מקודם שבזה תלוי כל הרגש הרוחני והחיבור עם הבורא.

   מי חולק? מי חולקת?