ב"ה

לימוד תורה או פרנסה? 

"לפי שנאמר: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ואספת דגנך - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל; רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: 'ועמדו זרים ורעו צאנכם' וגו'. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: 'ואספת דגנך'; ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: 'ועבדת את אויבך' וגו'. אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן". (מסכת ברכות לה, ב)

נמצאו רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי חולקים – האם מותר להפסיק ללמוד תורה לצורך פרנסה, או לאו. אך האמת היא, שבוודאי לא התכוון רבי ישמעאל לומר, שהרשות נתונה לאדם לפרוש מלימוד תורה לצורך פרנסה, ויהיה באותו זמן שבו הוא עוסק לפרנסתו בטל מתורה. אלא דקדק רבי ישמעאל בלשונו ואמר: "הנהג בהן מנהג דרך ארץ" – רוצה לומר, עמהן, עם דברי התורה, שגם באותה שעה מועטת שאתה עוסק לפרנסתך – לפחות תהרהר במחשבתך בדברי תורה.

ואילו רבי שמעון בר יוחאי, שאסר כל עיסוק בפרנסה, אינו מדבר אלא על יחידי סגולה. זהו שאמרו בגמרא: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם". "הרבה" דייקא, שכן לכלל המון העם כמעט בלתי אפשרי שיתמידו כל ימיהם רק בתורה, ולא יפנו כלל וכלל לעסק הפרנסה. אבל יחיד שיכול לעסוק כל ימיו רק בתורה ועבודת ד', וודאי שאסור לו לפרוש מהם אפילו לזמן מועט, כרשב"י.

היא הנותנת שבפרשה הראשונה של קריאת שמע נאמר "בכל מאדך" – ביחיד, ואילו בפרשה השנייה של קריאת שמע, בפרשת "והיה אם שמוע", לא נאמר "בכל מאדכם", אלא נאמר "בכל לבבכם ובכל נפשכם" בלבד. חז"ל פירשו "בכל מאדך"="בכל ממונך", כלומר, לעסוק בתורה תדיר, ולא לדאוג לפרנסה כלל. וזאת מאותה סיבה שציינו שליחיד ניתן לעבוד את ד' "בכל מאדך" ולא לדאוג לפרנסה, אך לרבים זה כמעט בלתי אפשרי, ומוכרחים לעסוק לפחות מעט גם למחיתם, ולכן לא נזכר "בכל מאדכם".

לקוח מתוך הספר: "אגדתא מפניני רבנן" – מאת הרב שמעון ואנונו.