עצה בפרשה – שלח לך

"שלח לך אנשים וְיָתֻרוּ את ארץ כנען...איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם"(יג, ב)

פרשת הריגול שגרמה בכיה לדורות כפי שנסביר בהמשך בע"ה. עם ישראל מבקשים ממשה רבינו ע"ה לפני

כניסתם לארץ לשלוח אנשים לבדוק את הארץ למרות שהקב"ה אמר להם שהיא טובה, לכן פירש רש"י זצ"ל

לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח, על כן מובא החילוק במדרש(תנחומא א)בין המרגלים שיהושע שלח

והם כלב ופנחס שהיו שלוחי מצווה, לכן לא יצא תקלה על ידם כי "שלוחי מצווה אינם ניזוקים"(פסחים ח(:לעומת

השלוחים ששלח משה שהיו שלוחי רשות.

הרבה שאלות עולות מפרשתנו ונראה לומר שהעיקריות שבהם: איך המרגלים חטאו והחטיאו עם שלם? שכן

מעיד עליהם הכתוב שהיו אנשים חשובים ובעלי מעמד וכבוד שהרי היו ראשי בני ישראל, ועוד שנבחרו ע"פ ה'

כי היו כשרים בתחילה. מה השתנה בעם ישראל במשך 40 יום מערב ראש חודש תמוז שבו יצאו המרגלים לתור

את הארץ עד ט' באב שבו מסרו למשה והעם את הפרטים, ואיך כמעט עם שלם שראה עין בעין את כל הניסים

הגלויים ללא הפסק איבד את האמונה בקב"ה והאמין לדבריהם? שנאמר: ותשא כל העדה ויתנו את קולם(שם יד, א)

כפי שמופיע במדרש(תנחומא יא): שאלו לא שמעו למרגלים, לא היו לוקין עימהם, אלא שהשלימו אחריהן, שנאמר:

ותרגנו באהליכם(דב' א, כז) שהרי שקרו לעם בדיווח שלהם כי כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו

אין מתקיים בסופו כלשון רש"י זצ"ל ועוד שדברו לשון הרע והוציאו דיבת הארץ שנאמר: "ארץ אֹכלת יושביה"

וכו'(במדבר יג, לב).

ואפשר לומר אולי שהמילה שנבחרה וְיָתֻרוּ תעיד על כוונתם העתידית של המרגלים על דרך מה שהובא

במדרש כשראה את המרגלים שהן עתידין לחטוא ולהוציא לשון הרע על הארץ, קרא אותם לשמו של משה,

שנאמר: שלח לך אנשים(תנחומא ד). שהרי היה צריך לכתוב וירגלו כמו שנאמר(להלן כא לב) וישלח משה לרגל את

יעזר וכן ביהושע בן נון(יהושע ב א) שנים אנשים מרגלים, ואכן הגמרא דורשת על הפסוק: וילכו ויבואו וגו'(שם יג, כו)

מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה(סוטה לה:). ואולי בגלל זה מובא בסוף הפרשה על מצוות ציצית

שהיא מסייעת לקיים מצוות לא תעשה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"(שם טו, לט) ופירש החינוך:

ענין לאו זה, שלא נייחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם היפך הדעת שהתורה בנויה עליו, לפי שאפשר לבוא

מתוך כך למינות וכפירה חס ושלום כמו שקרה למרגלים.

והאמת שפעולת ריגול נצרכת לפני כיבוש כדי להכיר את האויב, אך מטרתם של המרגלים הייתה אחרת הם

פשוט פחדו על מעמדם וכבודם וידעו כי בבוא העת שייכנסו לא בטוח שהם יישארו נשיאי העדה. וההסבר יושלם

ע"פ המשנה באבות: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"(פ"ד, כא). מה פירוש מוציאים את

האדם מן העולם? רצה לומר שאדם שאחוז באחת מהמידות האלו בסופו של דבר היא תשתלט עליו ותתפשט

בגופו עד לחוסר שליטה ואיבוד הדעת עד שלא רק שיאבד את חלקו בעולם הזה אלא גם בבא וכך דרשו חז"ל

(סנהדרין קח): שאין למרגלים חלק לעולם הבא.

וזה בדיוק מה שקרה למרגלים שהיו שלוחי רשות כנ"ל מלשון שרירות היינו הלכו אחר תאוות לבם ולכן כתב

ויתרו ולא וירגלו כי המרגל צריך להעביר מודיעין אובייקטיבי ללא נגיעות אישיות שאחוזות בתאוות הכבוד כמוסבר

לעיל. ומכאן הדרך קצרה ליפול ברשת היצר ולהגיע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא עד שלא נאמין שמדובר באותו

אדם שלפני רגע היה נשיא שבט!. לכן שחזרו מארץ כנען והביאו מפרייה והתחילו לספר לעם ואמרו: "אפס כי עז

העם" וכו'(במדבר יג, כח) היה זה בחינת: אני ואפסי עוד(צפניה ב) כלומר יהיה מה שלא יהיה צריך לשמור על המעמד

והכבוד. אשרי האיש שבורח מן הכבוד וגם אם הוא מגיע לא יחזיק טובה לעצמו אלא לבוראו.

ומובא במדרש שזה הפורענות ששלחת ירושה לדורות שבכו בליל ט' באב ואמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה

של חנם לפני אני אקבע לכם בכיה לדורות ומן אותה שעה נגזרה על ביהמ"ק שתחרב כדי שיגלו ישראל לבין

האומות(מד"ר פט"ז, כ) ונראה לומר ,לענ"ד, שהטעם שהעם בכו והשלימו עם דברי המרגלים על דיבת הארץ

נעוצה בכך שהתלוננו שלא מספיק להם המן - לחם האבירים, והתחילו להתאוות לתאוות הבשר ואכלו ממנו

חודש ימים בחינת שמנת עווית כסיתה כי בהיכנס החומריות תיפלט הרוחניות ותיחלש האמונה. ומזה תצמח

הרעה והדרדרות העם שבמקום להודות ולהכיר בטוב של כל החסדים והניסים הגלויים שעשה הם בכו

בכיה של חינם וכי יעלה על הדעת שברוך וברוך שמו לא רוצה להטיב עם ילדיו ויביאם עד לבאר ולא יכניסם.

על כן צריך אנחנו חייבים להודות בלי הפסקה לה' יתברך שעה שעה על כל החסדים האין סופיים שאנחנו

רואים ולא רואים וננגן בלבנו מזמור לתודה וע"י כך נקרב את הגאולה, אכי"ר.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, ולא יהיה רודף אחר הכבוד, רק יברח מהכבוד; ואזי

הוא זוכה לכבוד אלוקי, ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם ראוי  אם לאו. אבל מי שרודף אחר הכבוד, אינו

זוכה לכבוד אלוקי, ועל כן אפילו שיש לו כבוד, הכול חוקרים ודורשים אחריו, ושואלים: מי הוא זה ואיזה הוא

שחולקים לו כבוד הזה, וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה(סימן כבוד, אות א).

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                            ולרפואת הרה"ג יוסף שלום בן חיה מושא הי"ו

                                            ולרפואת הרה"ג יעקב חי בן מרגלית יוסף הי"ו