ספירת המלכות היא האחרונה בעשר הספירות, ובאילן הספירות היא ממוקמת בסיום הקו האמצעי, מתחת לספירת היסוד.

ספירת המלכות היא כח הביטוי, ולכן היא מכונה לעתים קרובות, עולם הדיבור וזאת כיון שהמלה המדוברת מייצגת את האמצעי החיוני ביותר לביטוי עצמי. הדיבור מאפשר לאדם לא רק לבטאות את עצמו, אלא גם להורות לאחרים דרך ולהשפיע עליהם. מכאן שהדיבור מאפשר לאדם להפעיל סמכות ומלכות, כאמור: "באשר דבר מלך שלטון"[i].

המלכות משמשת גם כאמצעי ליצירת הזדהות עם המציאות הסובבת. דוגמה לכך היא שכאשר מלך בא להפעיל את כח מלכותו-ממשלתו הדבר דורש רגישות רבה ביותר לצרכיה של הממלכה אותה הוא מנהיג. לצורך כך, כח ספירת המלכות מחייב את המלך, כמו את שאר הגורמים המשפיעים בעולם, לחוות את עצמו לא רק כמשפיע ומנהיג אלא גם כתלוי בהשפעה אותה הוא מקבל מן המקור האלוקי, מקור כל הסמכויות. רק אז ניתן לוודא שהמלך (או כל גורם בעל השפעה אחר) פועל למען טובו השלם של העולם.

וענין נוסף: העליה אל הספירות הגבוהות יותר תתכן רק דרך השער של ספירת המלכות, עליה נאמר: "זה השער להוי', צדיקים יבֹאו בו"[ii]. פירוש הדבר, בהתייחס לעבודת ה' של האדם, שראשית כל העבודה היא "קבלת עול מלכות שמים", מתוך התחייבות גמורה.

ערכה המספרי של מלכות הוא 496, והוא ה'משולש' של 31 (היינו, סך כל המספרים מ-1 עד 31). בנוסף על היותו מספר משולש, 496 הוא גם "מספר מושלם", כלומר, מספר שסכום כל המספרים בהם הוא מתחלק שווה לו עצמו. (ארבעת המספרים המושלמים הראשונים הם 496, 28, 6, 1). כך במלכות הגיעו עשר הספירות לגמר שלמותן – במספר מושלם.