דבר תורה לפרשת אחרי מות קדושים- עצה בפרשה
בס"ד ה' באייר התשע"ב עצה בפרשה – אחרי - קדושים "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם"(יט, ב) ודרשו חז"ל למה סמך הכתוב פרשת העריות לפרשת קדושים? ללמדך שכל מי שפורש מן העריות נקרא קדוש. כי אחרת הוא מושך אליו טומאה שתאטום את לבו של האדם להתקדש חס ושלום. על כן, כתוב "ושמרתם את משמרתי" וגו'(יח, ל) כלומר עשו סִיג(גדר) לדבר כדי לא לבוא לידי מכשול. וכך מובא במדרש איפה שאתה מוצא גדר ערווה שם אתה מוצא קדושה(ויק"ר כד, ו) וזה הגדר יהיה לאדם המשמר השני לאחר שקידש את עצמו באסור לו ורק מחשש שמא ימעד הוצרך לעשות סִיג כדי לא לאבד את הקדושה, כמו שכתוב(יבמות כ(: קדש עצמך במותר לך. כי טבעו של האדם להמשך אחר תאוות הגוף ובפרט זאת שהיא החמורה ביותר ובנקל ההרגל יהפוך להיות טבע חס ושלום. ואין לנו לחשוב שהקדושה שייכת רק בצדיקים אלא חובת כל אחד ואחת מעם ישראל שצריכים לשאוף להתקדש עוד ועוד בחינת גבוה מעל גבוה(קהלת ה) מפני שרוב גופי(עיקר המצוות) תורה תלויין בה כפי שפירש רש"י ז"ל. ומובא במדרש(ויק"ר כד, ה) שבפרשת קדושים יש בה ששים מצות ואולי אפשר לומר בס"ד שזה כנגד שישים ריבוא בנ"י שבהם שייך עניין הקדושה דווקא ולא בגויים, וכל קיום עם ישראל בזה ובבא תלוי בה היינו בקיום גופי התורה. ונראה לי שנאמר דווקא גופי מלשון גוף היינו החומר לרמוז לכך שאי אפשר להגיע למעלת הקדושה ללא פרישת הגוף מתאוות ומידות רעות וזה הגוף לא יוכל לקיים כראוי את עיקר המצוות כי כך נברא העולם זה כנגד זה כלומר הקדושה כנגד הטומאה, האור כנגד החושך וכן הרוחניות(הנשמה) כנגד החומר(הגוף) וכו'. לכן קיום עיקר המצוות תלוי בקדושה וזה שכתוב תלויין בה. והקל בלבנו לומר, איך נגיע למעלת הקדושה? שהרי נאמר בתלמוד תורה מביאה לידי זהירות וכו'...ויראת חטא מביאה לקדושה וכו', ע"ש(ע"ז כ:) ולכאורה נראה שהדרך ארוכה וכמעט ואין סיכוי, אך האמת לא כך הדבר, כי בכל אחד ואחת מאתנו יש את הכוח הטמון בנפשנו, ברוחנו ובנשמתנו להגיע למעלה הנ"ל, כי נוצרנו מאתו יתברך בחינת 'קדוש אני' היינו כמו שאבינו - הקב"ה פרוש ומובדל ע"י כך הטביע בנו אלו המידות. וגם אם סטינו מדרך הישר יש באפשרותנו לבחור לחזור בתשובה ולהתחיל לתקן את אשר פגמנו ובדבקות לשם יתברך אפשר לעלות מדרגה לדרגה כמו שכתוב(יומא ל"ט:)"אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה" וגו'. ודע, שהקדושה צריכה להיות במחשבה, בדיבור ובמעשה ואין הכוונה שהאדם יפרוש מהחיים הרגילים והתנזר, כי לא זו דרכה של תורה, אלא שצריך לקדש עצמו על דרך האמצע השלם. ונסביר ע"פ מה שאמר הרבי הקדוש "איזו היא דרך ישרה שיִבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" וגו'(אבות ב:) ולענ"ד אפשר לומר כך: כמו שהתפארת היא מידת האמצע והיא מסמלת את השלמות בחינת ישראל אשר בך אתפאר(ישעיה מט) כך האדם צריך לבחור לו את הדרך להתקדש לכן אמר שיִבור מלשון שִיבור - התאוות ומידות הגוף הרעות עד מידת התפארת היינו האמצע השלם וגם שהוא צריך לעשות דברים חומריים יכוון בהם לשם שמים. למשל כשהוא אוכל יכוון שזה האוכל ייתן לו כוח לעבודת השם, שהוא הולך לעבוד לפרנסתו יכוון שבזה הממון יעשה צדקות ומעשרות, שהוא מקיים מצוות עונהּ יכוון בזה לפריה ורביה וכן על זה הדרך. ולזה צריך להיות דבק בשם יתברך בחינת ''דבקה נפשי אחריך"(תהילים ס"ג) כי קדֹש בא"ת ב"ש(חילוף האות א' בת' וכו') יוצא דבק וכן קדשים יוצא דבקים והטעם שזה רמוז בא"ת ב"ש היינו חילוף האותיות מהתחלה לסוף ומהסוף להתחלה כי סוף מעשה במחשבה תחילה כפי שביארתי בריש פרשת תזריע ע"ש. ועוד אפשר לומר שאין הקדושה תושג ע"י דבקות רגעית אלא צריך להתפלל בהתחלה על סוף חייו שהשם ייתן לו כוח לדבוק בו בכל רגע ורגע בחייו. ונראה לומר שהיסוד לנאמר לעיל הוא שויתי ה' לנגדי תמיד שהוא כלל גדול בתורה(או"ח, סימן א) כי ברגע שאדם שם לנגד עינו את שם הוויה הוא נדבק בקדושה בחינת 'קדוש אני ה'' כי ישראל נקראו על שמו של הקב"ה(תנחומא ה) וע"י כך נזכה בע"ה שהתקיים בנו הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום" פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב צריך לקדש את פיו, וחוטמו, ועיניו, ואזניו, דהיינו שישמור את עצמו מלהוציא שקר מפיו, וכן שאר דיבורים פגומים; ויהיה לו יראת שמים – שע"י זה מקדש החוטם; ויהיה לו אמונת חכמים – שע"י זה מקדש האוזנים ושומע לדבריהם; ויעצם עינו מראות ברע. וע"י זה זוכה לדעת שלם, ויגיע לשכל שהוא בחינת שפע אלוקי שהוא בחינת רוח קודש. גם ע"י שהוא ענו שפל וסבלן, ולא יחרה אפו על בזיונו – ע"י זה מקדש החוטם בשלמות. גם ע"י מה שאדם הוא "נאמן רוח מכסה דבר", שנזהר מלגלות סוד שאין צריכין לגלותו – ע"י זה מקדש את האזניים(סימן קדושה, אות ב). "נר ה' נשמת אדם" מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה ולרפואת הרה"ג יוסף שלום בן חיה מושא הי"ו ולרפואת הרה"ג יעקב חי בן מרגלית יוסף הי"ו ולהצלחת תמר עמר, זיווג הגון ותשובה בע"ה
