ללמד את כל העם תורה (פרקי אבות א)

על פי המנהג, מתחילים השבת, לאחר תפילת מנחה, ללמוד את פרקי אבות, כמידי שבת במהלך הקיץ, (בשבוע זה לומדים את פרק א).

נוהגים ללמוד לפחות משנה אחת עם הפירושים, בצורה עיונית ולמדנית לעומקם של דברים.

הפרק הראשון נפתח במשנה: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סיג לתורה".

במשנה זו אנו למדים: "הם (אנשי כנסת הגדולה שקיבלו מהנביאים כו' עד משה) אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה". ולכאורה היו צריכיפם הדברים להכתב במשנה נפרדת, ומדוע מופיעים באותה משנה כהמשך רציף ל"משה קבל תורה מסיני ומסרה . . ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"?

המשך ישיר למתן תורה

והביאור בזה:

לאחרי שהמשנה מתחילה עם כללות הענין של הליך מסירת התורה ("משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'") אומרת המשנה (ע"י אנשי כנסת הגדולה) – שלש הוראות יסודיות "שהתורה מתקיימת עליהם". זאת אומרת שמהענין (ובנוסף אליו) של "משה קבל תורה מסיני כו'" (שנכתב בלשון סיפור דברים), יוצאים הוראות בנוגע לקבלת ומסירת התורה מדור לדור, וביניהם – "והעמידו תלמידים הרבה", שאי אפשר להסתפק בקבלת התורה מרבו, אלא שמקבל התורה צריך להעמיד תלמידים הרבה.

בפעם הרביעית

ויש לומר יתירה מזה, בהקשר ל"והעמידו תלמידים הרבה" עם התחלת המשנה – "משה קבל תורה מסיני ומסרה כו'":

משה רבנו היה הראשון שפעל את הענין של "והעמידו תלמידים הרבה" בצורה הכי רחבה ומקיפה: משה לא הסתפק בקבלת התורה מסיני, ומסרה ליהושע, אלא שהוא עצמו למד תורה עם כל בני ישראל כמאמר חז"ל: "כיצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה כו' נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן". והענין גדול ומודגש במיוחד בהשתדלותו הבלתי מצויה, של משה רבינו בזה, שלמרות שלפני שלמד עם כל העם אז היה "נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו כו' נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן כו' נכנסו זקנים ושנה להם משה פירקן" – זאת אומרת שמשה רבינו כבר לימד את אותו הענין שלש פעמים, אך הוא לא הסתפק בכך ולא סמך עליהם שהם כבר ילמדו את כל העם, אלא משה בעצמו למד עם כל העם פעם נוספת - רביעית!

רואים מכאן, שמשה רבינו הוא הראשון ומהווה את הדוגמא הכי עוצמתית להנהגה של "והעמידו תלמידים הרבה" – כל ששים ריבוא מישראל שבדור ההוא, היו תלמידיו, ועד שכל בני ישראל שבכל הדורות הם תלמידי משה רבינו – כמו שכתוב "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב".

מפסח לקבלת התורה

לפי זה נבין גם מדוע דווקא בשבת הראשונה שמגיעה לאחר סיום חג הפסח, נלמד פרק זה:

מעבר לכך שבחג הפסח מתחיל העניין של "משה קבל תורה מסיני ומסרה כו'" . . כי אז החל הגילוי מלמעלה של מתן תורה (מצד הגילוי העליון שבו נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם), וזה עצמו כבר מעורר את עבודתם של בני ישראל, להתחיל ללמוד תורה באופן חדש . . – ניתוסף אז גם בעבודתם של בני ישראל מלמטה למעלה (העבודה בימי הספירה) – ע"י תקנת חכמים (בתורה שבעל פה), וקיום ההוראה בפועל ע"י בני ישראל (תכלית נתינת וקבלת התורה) – "והעמידו תלמידים הרבה" – שבנוסף ללימודו בעצמו, ילמד תורה גם עם אחרים ו"יעמידם" להיות תלמידיה.