מס' 1313, ערב שבת-קודש פרשת תצווה / זכור, ח' באדר ה'תשע"ב (02.03.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד ÿ יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

שילוב פעילות ארצית ורוחנית

בשעה שגזֵרת השמדה נוראה מרחפת מעל עם-ישראל מרדכי מקבץ עשרים ושניים אלף ילדים ולומד איתם תורה. הלקח אקטואלי מאוד

הדיון הציבורי בעניין אי-גיוסם של תלמידי הישיבות הוא דוגמה מובהקת לדו-שיח של חירשים, ולכן אין הוא יכול להוליך לשום מקום חיובי. בעיני המתריסים, תלמידי הישיבות הם משתמטים המתחמקים מנשיאה בנטל. לעומת זה, בעיני יהודים מאמינים, תלמידי הישיבות הם אידאליסטים שמקריבים את מיטב שנות עלומיהם למען ערך חיוני לעם היהודי – לימוד התורה.

קשה לבוא בטענות למי שלא חונכו להבין את הערך הזה, אבל בהחלט אפשר לבקש מהם לכבד את האמונה בחיוניותו של לימוד התורה. זה ערך שהעם היהודי נושא עמו אלפי שנים, גם בתנאים הקשים ביותר. גם כשלא היו תקציבים ממשלתיים, יהודים חסכו מלחמם כדי לאפשר לתלמידי הישיבות לשקוד על תלמודם.

בהחלט ראוי לקיים דיון איך משלבים את הערך של לימוד התורה עם הצורך בהגנה על העם והארץ, אבל הדיון הזה יכול להיות כּן והגון רק אם יש הכרה בחשיבותם של שני הצרכים האלה. מי שאינו מבין את מקומם של תלמידי הישיבות בעולם המושגים היהודי – לא יוכל להיות בר-שיח לדיון אמיתי.

כך נוהג יהודי

בעיני יהודי מאמין, הפעילות הארצית והפעילות הרוחנית שלובות זו בזו. כך הוא נוהג בכל אורחות חייו. כשהוא רוצה להצליח בעסק הוא אכן קונה ומוכר וקובע פגישות, ובה-בעת נותן צדקה, כדי לזכות לברכת השם. יהודי הזקוק לרפואה הולך אל הרופא, לוקח תרופות ואם יש צורך עובר ניתוח, אך בה בשעה הוא מתפלל ובודק את המזוזות בביתו.

כך, מספרים חז"ל, נהג מרדכי היהודי בשעה שהוכרזה גזֵרת המן. לכאורה היה יכול לקבוע בבירור את הסיבות הטבעיות לגזֵרה – שנאתו של המן הרשע ליהודים, קנאתו במרדכי היהודי, יהירותו ושחצנותו, קלות-דעתו של המלך אחשוורוש ונטייתו לקבל שוחד. בראייה ארצית שגרתית היה צריך למקד את כל פעילותו בכיוונים האלה. אבל הוא נוקט אמצעים שונים לגמרי.

מרדכי הבין שהסיבות הטבעיות כשהן לעצמן עדיין אין בכוחן להמיט גזֵרה נוראה כזאת על עם-ישראל. הגזֵרה מוכיחה כי נפגעה חומת-המגן האלוקית השומרת על עם-ישראל. לכן השקיע את עיקר כוחו בתיקון הפרצות הרוחניות. הוא קרא לתשובה, לצום, לתפילה ולזעקה לקב"ה.

בסיס קיומנו

בשעה שגזֵרת השמדה נוראה מרחפת מעל עם-ישראל מרדכי מקבץ עשרים ושניים אלף ילדים ולומד איתם תורה. מי שבוחן דברים בראייה חומרנית לא יבין זאת. כאשר כל העם היהודי שרוי בסכנה צריך מרדכי לנצל כל רגע לשתדלנות ולחיפוש דרכים לשכנוע אחשוורוש לבטל את הגזֵרה. תחת זאת הוא יושב ולומד עם ילדים.

אבל מרדכי יודע שקיומו של העם היהודי אינו יכול להתבסס על פעילות ארצית בלבד, אף שהיא חשובה וחיונית, וגם הוא עצמו נוקט פעולות כאלה. כי לימוד התורה מעניק את ההגנה הרוחנית, ובכוחה אפשר להצליח בכל הפעולות האחרות. זה בסיס קיומו של עם-ישראל בכל הדורות.

התשובה להמן: מרדכי היהודי לומד תורה עם ילדים (ציור: דוד ביכמן, מהספר 'ילדי שושן מנצחים את המן', מאת מרדכי חלמיש)

יש חדש

פעילות פורים

צעירי-חב"ד ערוכים למבצע הגדול של הבאת שמחת פורים להמוני בית-ישראל. תשומת-לב תיוחד להבאת שמחת החג לכשלושת-אלפים משפחות של אלמנות צה"ל ונפגעי הטרור. כל משפחה כזאת תזכה בפורים לביקור מיוחד של נציגי חב"ד, שיביאו לה משלוח-מנות מהודר וישמחו את ליבה. כמו-כן יזַכו צעירי-חב"ד במצוות החג את כוחות הביטחון, מאושפזים במרכזים הרפואיים, קשישים, אסירים וכו'.

מתנות לאביונים

בתי-חב"ד פונים אל הציבור בקריאה לתרום ברוחב-לב ל'מתנות לאביונים' ביום הפורים. מתנדבי חב"ד יעניקו לרבבות משפחות נזקקות משלוחי מזון מיוחדים לפורים, כדי שגם הן יוכלו לחגוג את פורים בשמחה. כל זה נוסף על הפעילות הרחבה של קריאת המגילה וחלוקת משלוחי-מנות לכל מי ששרוי במצב המקשה עליו לקיים את מצוות הפורים. פרטים בבית-חב"ד המקומי.

תקליטור סיפור המגילה

הרב משה סרצ'וק מגיש את סיפור המגילה, על-פי המקורות, בתקליטור שמע. טל' 054-8424801.

פרק יומי במשנה

בשבת זו יחל המחזור השמיני של לימוד הפרק היומי במשנה. לוח לימוד יישלח בדואר חינם לכל דורש, טל' 052-7667474.

שלחן שבת

שמחתו של המן וטעותו

הגמרא מספרת שהמן הטיל גורל על חודשי השנה, כדי לקבוע את החודש המתאים ביותר לגזֵרת ההשמדה על היהודים. נפל לו בגורל חודש אדר. ואז "שמח שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בחודש שמת בו משה". ומסיימת הגמרא: "ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד".

שמחתו של המן על תוצאות הגורל אינה מובנת כלל. מדוע שמח כשהגורל נפל על חודש אדר? הלוא זמן מוּעד לפורענות לעם-ישראל אינו חודש אדר, אלא החודשים תמוז-אב. בימים האלה הוכפלו הצרות, בני-ישראל חטאו בעגל ובהם אירע חורבן בית-המקדש.

חשש מהתפילה

יתרה מזו: מותו של משה רבנו היה אף הוא תוצאה של חטא העגל, כי הלוא במתן-תורה תוקן חטא עץ הדעת (שגרם את המוות), ורק כשחטאו בני-ישראל בעגל – חזרה זוהמת החטא והתחדשה המיתה. נמצא שאילו הפור היה נופל בחודשים תמוז-אב, הייתה להמן סיבה אמיתית לשמחה, ומדוע שמח כשנפל הפור בחודש אדר דווקא?

אלא שחששו הגדול של המן היה מפני כוח התפילה של בני-ישראל. הוא ידע כי ברגע שייוודע דבר הגזֵרה – יתחילו להתפלל לקב"ה ולבקוע רקיעים בתפילתם. גם אם כבר נחתמה הגזֵרה ונדרשת "תפילה גדולה יותר" – חשש המן שהם יתפללו מעומק ליבם תפילה גדולה שבכוחה לבטל את הגזֵרה.

חודש שהתפילה לא נענתה בו

אולם כאשר הפור נפל בחודש אדר, שבו מת משה, שמח המן שמחה גדולה. המדרש מספר שמשה רבנו התפלל והתחנן לפני ה' תקט"ו תפילות (כמניין 'ואתחנן'), מא' באדר ועד ז' בו, וניסה בכל כוחו לבטל את גזֵרת מיתתו; ובכל-זאת לא פעלה תפילתו את פעולתה והוא נפטר בז' אדר.

לכן שמח המן שמחה גדולה, כי בזה ייחודו של חודש אדר על כל החודשים האחרים, שבו התפילות לא נתקבלו, ואפילו תפילות נעלות וארוכות כשל משה רבנו – רועה ישראל ומקבל התורה – לא פעלו את פעולתן.

מעלת יום הלידה

אך הגמרא מסיימת "ולא היה יודע... שבשבעה באדר נולד (משה)", ומפרש רש"י: "גדול יום הלידה שיכפר על המיתה". אמנם בחודש אדר נסתלק משה רבנו ותפילותיו שייכנס לארץ לא נענו, אבל בחודש הזה הוא גם נולד, ויום לידתו של משה "מכפר על המיתה". 'כפרה' היא גם מלשון ניקוי, היינו שיום לידתו מנקה ומוחה את החיסרון של יום המיתה.

על יום לידתו של משה אומרים חז"ל: "נתמלא הבית כולו אורה". עניינה של 'אורה' הוא התורה, כמו שחז"ל אומרים: "אורה זו תורה". לידת משה רבנו הביאה לעולם את אור התורה, ועד שהיא פועלת שבימי הפורים יהיה גמר וחותם קבלת התורה, כמו שאומרים חז"ל שהיהודים "קיימו מה שקיבלו כבר" – בפורים הם קיימו את מה שקיבלו במעמד הר-סיני. מהחודש הזה מקבלים יהודים את הכוח לבטל לגמרי את עניין המיתה, בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(תורת מנחם כרך כה, עמ' 123)

מן המעיין

שמן זית

המובחר למאור

"ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור" (שמות כז,כ). בנוהג שבעולם, אדם שיש לו שמן רע מדליקו בנר, אבל את השמן היפה הוא נותן בתבשיליו; אבל בבית-המקדש לא היו עושים כן, אלא את שמן הזית הזך היו נותנים למאור ואת השני היו נותנים למנחות.

(מדרש תנחומא)

כל האותיות מסיני

שמן רומז לתורה. 'זך' בגימטרייה כ"ז, שהם כ"ב אותיות האלף-בית וחמש האותיות הסופיות מנצפ"ך. "ויקחו אליך שמן זית זך" – כל אותיות התורה, ובכלל זה האותיות הסופיות מנצפ"ך, נמסרו למשה.

(אור תורה)

כתיתת היצר

"כתית למאור" – לאחר שהאדם מכתת ומכֲתֵש את יצרו הרע, כובש את תאוותיו ואת הרגליו הרעים, הוא מגיע ל'מאור' – יכול הוא ליהנות מזיו השכינה.

(רבי משה-לייב מסאסוב)

איך מגיעים ל'מאור'

על-ידי 'כתית', התבטלות וכתישה עצמית, מגיעים לבחינת 'מאור' שבתורה. לימוד התורה צריך להיות מתוך התבטלות והנחת עצמותו של הלומד, מתוך ידיעה והכרה שהוא לומד את חכמתו ורצונו של הבורא יתברך.

(לקוטי שיחות)

יגיעה ודמעות

אדמו"ר הזקן אמר שבמילים "כתית למאור" נרמז שעל-ידי הכתיתה מגיעים ל'מאור'. אך כדי שיהיה 'כתית' זקוקים ליגיעה רבה ועצומה, עם הרבה תהילים מתוך דמעות.

(לקוטי דיבורים)

האור תלוי בטיב השמן

התורה היא אור, וככל אור גשמי, שטיבו תלוי בטיב השמן והפתילה שבהם הוא נאחז, כך גם אור התורה תלוי במצוות ובמעשים הטובים שהאדם מקיים.

(ספר המאמרים קונטרסים)

מתוק בסופו

בני-ישראל נמשלו לשמן. מה השמן הזה מר מתחילתו, כפרי הזית, וסופו מתוק, כך ישראל בתחילה "והיה ראשיתך מצער", אבל לאחר מכן "ואחריתך ישׂגה מאוד" (איוב יז).

(מדרש רבה)

משה מוצא את ה'שמן'

בכל אדם מישראל, גם ביהודי פשוט ביותר, יש טוב. משה רבנו מצליח לעורר את הטוב שבכל אחד ואחד. הטוב שביהודי הוא עניין ה'שמן'. אחרי ש"ויקחו אליך שמן", כשה'שמן' שבישראל מתעורר, עושה משה מהשמן "כתית למאור".

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

אמרת השבוע

זהירות מקרירות

ביום חורף קר עברו רבי ישראל סלנטר ובני-לווייתו ליד אגם קפוא. הם ראו תהלוכה חגיגית של נוצרים, שבאו אל האגם וחצבו בקרח תבנית של צלב.

אמר רבי ישראל למלוויו:

"ראו כמה חמורה סכנתה של הקרירות. הלוא המים הם מקור הטהרה, ובכוחם לטהר את כל הטומאות. ובכל-זאת, כשהם מתקררים וקופאים – אפשר לעשות מהמים האלה עצמם צורה של צלם וטומאה".

פתגם חסידי

מחיקת עמלק

הגאון רבי העשיל, כאשר היה רוצה לבדוק את הקולמוס, היה כותב 'עמלק' או 'המן', ואחר-כך מוחק אותם, כדי לקיים מצוות-עשה "תמחה את זכר עמלק"

מעשה שהיה

פורים של וילונות

חרדה נפלה על משרתיו של רודולף מוונצסלב, מושל בוהמיה, כאשר גילו כי אחד מפריטי הרכוש היקרים ביותר נעלם ואיננו. אלה היו וילונות מרהיבים, עשויים מברוקד יקר ושזורים זהב, מעשה ידי אמן בעל שם עולמי. הם היו שמורים במגירה מיוחדת, וזו הייתה עכשיו ריקה.

זה היה בחורף של שנת השפ"ד (1624). שליט בוהמיה, מורביה ושלזיה (כיום צ'כיה וחלק מפולין) היה הקיסר פרדיננד השני. יחסו ליהודים היה טוב, והוא אף העניק להם הקלות ניכרות.

הייתה לכך סיבה טובה. הוא נזקק לכספים רבים. כמה סוחרים יהודים במדינה ניאותו לסייע לו בהלוואות גדולות ובתנאים טובים. מטבע הדברים חש כלפיהם רגשות תודה.

אולם אצולת השרים שתחתיו, ובמיוחד אנשי הכמורה, לא אהבו את גישתו האוהדת של הקיסר ליהודים. אחד החשובים שבשריו, רודולף מוונצסלב, אשר מונה מטעמו למושל בוהמיה, שנֵא את היהודים שנאה עזה.

כשנודע דבר הגנֵבה התהלך המושל רוגז וקוצף. הווילונות האלה היו של הקיסר, שהפקיד בידו רבים מאוצרותיו. המפתחות לאוצר היו בידי המשנה למושל, חראדק, אשר רק לו ולנאמניו הייתה גישה אל מרתפי האוצרות.

"חראדק!", קרא המושל באוזני המשנה. "אם לא תימצא הגנֵבה, אתה וכל המשרתים העובדים במחסן האוצר – תוצאו להורג". רגלי כל הנוכחים רטטו מפחד.

"הוד מעלתך!", פתח לפתע חראדק, "יורשה-נא לי להציע לערוך תחילה חיפוש בחנויות היהודים בפראג. ודאי מי מהם שם את עיניו על הווילונות היקרים".

דברי המשנה נפלו על אוזן קשבת, ומיד ניתן האישור לחיפוש. עוצר הוכרז בגטו פראג. כל החנויות נסגרו בפקודת המושל, ופלוגה מיוחדת עברה בכל חנויות הבדים, בחיפוש אחר הווילונות האבודים.

חראדק ליווה את החיפושים, והוליך את פלוגת החיפוש אל מחסן הסחורות של חנוך, סוחר ישיש, מנכבדי מועצת הגטו בפראג. החיילים פרצו אל הבית בפראות, הפכו כל הבא ליד, ואיימו על הישיש בחרבותיהם שיגלה היכן הסתיר את וילונות אוצר המלוכה.

הישיש עמד חיוור. הוא הוליך את החיילים אל קצה הבית. שם, מאחורי כוך סמוי, התגלתה תיבה ובה הווילונות היקרים...

"הנה האיש", צהלו החיילים לקראת המושל, בהובילם את חנוך לפניהם. המושל ביקש לפרוק עליו את כל זעמו. הנה הוכחה ניצחת כי גם נכבדי היהודים גנבים.

"אמור לי מיד כיצד הגיעו לידך הווילונות היקרים", הרעים עליו המושל בקולו. חנוך שתק זמן ממושך ולבסוף אמר: "נתתי מילה של כבוד לאחד מבכירי השרים ולא אוכל להפר את הבטחתי".

דבריו הכעיסו את המושל. "אם לא תספר את כל הידוע לך, אתלה אותך ואת בני ביתך, ואת הגטו אהרוס עד היסוד". כשהמשיך חנוך בשתיקתו, ציווה להלקותו עד זוב דם. רק כשעמד על סף התמוטטות ציווה להשליכו לכלא בלוויית משמר.

באותו לילה התקשה חנוך להירדם. לא רק פצעי המכות הדידו שינה מעיניו, אלא בעיקר הדאגה מפני הצפוי לקהילה היהודית כולה. בליבו ביקש מהקב"ה שייתן לו את העצה הנכונה. לקראת הבוקר נרדם.

לפתע נגלתה לנגד עיניו דמותו האצילית של מורו ורבו, רבי יהודה ליוואי, המהר"ל מפראג. זה היה שנים לא-רבות לאחר פטירתו, ואישיותו ופועלו עדיין היו חקוקים בלבבות.

בחלומו הרגיע אותו המהר"ל, והבטיח כי מחר יראה את ישועת ה'. חנוך התעורר מעודד, ובלכתו אל המושל צעד בשלווה. עדיין לא ידע מה יאמר, אולם בטוח היה בהבטחתו של המהר"ל.

במעמד חארדק והשרים שב המושל והתרה בחנוך כי ניתנת לו הזדמנות אחרונה לפתוח את פיו. "אם לא", הצביע המושל לעבר החלון, שמעבר לו עמדו שורות של חיילים, "יעשו אלה את עבודתם נאמנה".

פתאום, לתדהמת כל הנוכחים, ביקש חראדק את רשות הדיבור, קד קידה לפני המושל ואמר: "הוד מעלתך, שתיקתו של היהודי נובעת מרצונו לשמור על כבוד המלוכה".

בעוד הכול נושאים אליו עיניים תמהות הסביר את דבריו: "לפני כמה חודשים נזקקתי בדחיפות לעשרים וחמישה אלף דוקט זהב. חנוך הסכים להלוות לי את הכסף תמורת הבטחה בשם המושל כי בשנים הבאות לא יתנכלו השלטונות ליהודים. כמשכון, הפקדתי בידו את וילונות המלוכה, ואת הבטחתי נתתי לו בשם המושל. עם זה דרשתי ממנו לתת לי את מילתו לבל יספר לאיש על הווילונות שנמסרו לו".

הנוכחים ובהם המושל האזינו נדהמים לווידויו של חראדק. הם התקשו להבין מה גרם לו להודות באשמתו. הלוא בהטלת האשם על היהודים היה משתחרר מחובו.

קולו של חראדק השתנק לרגע ברעד והוא המשיך בדבריו: "יכולתי לשתוק ולא לספר דבר, אולם אתמול בלילה הופיע בחלומי רבם המנוח של היהודים בפראג, ולצידו ה'גולם' המפחיד. הרב התרה בי כי אם לא אספר היום את כל האמת, מרה תהיה אחריתי"... הכול ציפו להמשך דבריו, אך פתאום התמוטט חראדק ונפח את רוחו.

לאחר הודאתו של חראדק לא היה עוד כל ספק בצדקת היהודי. המושל הורה לשחררו לאלתר, ומאז חגגו יהודי פראג את היום הזה, כ"ב בטבת, כ'פורים של וילונות', זכר לנס שנעשה להם.

לומדים גאולה

סיום מלחמת עמלק

הגמרא (סנהדרין כ,ב) אומרת: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ – להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית-הבחירה". בהמשך הגמרא מוכיחה ששלוש המצוות הללו צריכות להתקיים דווקא על-פי הסדר הזה: מינוי מלך, מלחמת עמלק, בניין בית-המקדש; וכפי שרש"י מפרש: "הן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן".

ואכן, גם סדר הגאולה העתידה מתאים לשלוש המצוות הללו, כפי שהרמב"ם פוסק: תחילה מינוי מלך – "יעמוד מלך מבית-דוד", אחר-כך מלחמת עמלק – "וילחום מלחמות ה'", ורק לאחר הניצחון על האומות באה מצוות בניין בית-המקדש – "ובנה מקדש במקומו" (ראה לקוטי שיחות כרך טז עמ' 304; כרך כא עמ' 196 ועוד).

שלושה שלבים

ראוי להדגיש, כי אם נזכה ייעשו כל השלבים האלה ברגע אחד. אך אם לא נזכה חס-ושלום, יצטרך המשיח לעשות את כל השלבים הללו, שלב אחרי שלב, כפסק הרמב"ם.

הצורך בשלושת השלבים הללו נובע מכמה וכמה גדרים הלכתיים: א) הזמן – מאחר שכל אלה מצוות, יש לכל אחת הזמן המיוחד לקיומה. החובה להכרית את זרעו של עמלק היא לאחר שיש מלך בישראל (לאחר מינוי מלך), וזמנה של מצוות בניין בית-המקדש הוא לאחר מלחמת עמלק. ב) שלמות המצווה – שלמותו של בית-המקדש היא כאשר הוא נבנֶה לאחר שהוכרת זרעו של עמלק, שכן קודם לכן "אין השם שלם ואין הכיסא שלם" (מדרש תנחומא סוף פרשת כי-תצא). אך אי-אפשר לצאת למלחמת עמלק קודם שיש מלך (המלך המשיח), ולכן הדברים חייבים להיעשות על-פי הסדר הזה דווקא.

כך היה גם בכניסה הראשונה לארץ-ישראל. תחילה נתמנה שאול למלך; אחר-כך ניתן הציווי להכרית את זרעו של עמלק; ורק אחרי שנסתיימו המלחמות, בימי דוד המלך, "וה' הניח לו מסביב", בא בניין בית-המקדש. כך התורה מצווה: תחילה "והניח לכם מכל אויביכם", ורק לאחר מכן "והיה המקום אשר יבחר ה'" – בניין בית-הבחירה (ראה בגמרא שם).

דברים אלה מסבירים יפה את סדר הגאולה שברמב"ם: בראש ובראשונה יבוא משיח ויהיה מלך בישראל – "יעמוד מלך". הוא יחזיר את כל ישראל לדרך התורה (שזה עניינו של מלך: "ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת-האמת" – רמב"ם הלכות מלכים פ"ד ה"ט). אחר-כך יילחם מלחמות ה', ובכלל זה מלחמת עמלק. לאחר ש"עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו", שאז יגיע למצב של מנוחה – ייבנה בית-המקדש השלישי, ובעקבותיו יהיה קיבוץ כל נידחי ישראל ותיקון העולם כולו, "לעבוד את ה' ביחד".

מלחמה בספקנות

אך עד שתבוא הגאולה ונגיע למחייתו הגשמית של עמלק, עלינו להילחם במה שעמלק מייצג ומסמל. זו מלחמה שמתקיימת בתוך נפשו של כל אחד ואחד. 'עמלק' הפנימי מייצג חוצפה בלי טעם, התנגדות בסיסית לענייני קדושה. אי-אפשר להתגבר עליה במאמצי שכנוע והסברה, שכן עמלק "יודע את ריבונו" ואף-על-פי-כן "מתכוון למרוד בו". הדרך להתמודד עם 'עמלק' הפנימי היא על-ידי "תמחה את זכר עמלק" – לעקרו לגמרי מתוך הנפש, בלי שום הסברים וטעמים.

'עמלק' בגימטרייה 'ספק'. זריעת ספקות היא אחת משיטות-הפעולה שלו. הספקנות הזאת גורמת קרירות לענייני קדושה, שכן ברגע שמתערער הביטחון המוחלט בה' ובתורתו, מיד ההתלהבות מתעמעמת. לכן צריך לעקור את הספקות, להתחזק באמונה, ובזכותה תבוא הגאולה השלמה.

חיים יהודיים

מוזיקה שנותנת אמונה

לפני כחודשיים צעד הרב גד ליאור (45) ברחוב אבן-גבירול בתל-אביב, בדרכו לאולפן שבו עמל עם להקתו על אלבומו החדש. סמוך לאולפן עצר אותו בחור תל-אביבי, בעל שיער ארוך ועגילים באוזניו, ושאל: "אחי, מה רוצים מכם במדינה הזאת?". זה היה בעיצומה של הסערה התקשורתית בסוגיית 'הדרת נשים'. הרב ליאור השיב לו: "יש הרבה אנשים טובים, כמוני וכמוך, שלא מחפשים מריבות. אנחנו הרוב, ואנחנו גם ננצח בעזרת השם".

השיחה הקצרה הזאת הייתה הכנה מתאימה לשיר שהקליט באולפן. שם השיר: 'אופק חדש', וזה גם שמו של האלבום החדש. השיר כאילו נכתב בעבור שיח-החירשים שהתפתח בציבוריות הישראלית. הרב ליאור: "השיר אומר: עלינו להפסיק להסתכל אחורה, יש לראות אופק חדש, לראות את החיובי ולהתפלל שנראה עתיד טוב יותר, עד שנחזה בגילוי משיח".

האמת בבית

גד גדל בבית מסורתי בקריית-חיים. "היה בבית קידוש בשבת, אבל לא מעבר לזה", הוא מספר. בצעירותו הרגיש שנשמתו מסרבת להמשיך בשגרת-החיים. "קשה לבלבל את הנשמה. היא מחפשת אמת. בהתחלה החיפוש תורגם לכיוונים מיסטיים כאלה ואחרים, אבל הכיוון היה רוחני".

לקראת סיום שירותו הצבאי נתקל בספר התנ"ך והחל לקרוא בו. "היה מביך לקלוט שבסופו של דבר האמת טמונה ביהדות. רבים מחפשים רוחניות בכל מיני מקומות ולא קולטים שהאמת נמצאת כאן, בבית, בדת שלנו", אומר הרב ליאור. בתום שירותו הצבאי ארז את מיטלטליו ונסע לצפת, לישיבה של חסידי ברסלב.

ביקור 'חולים'

בעוד ההורים תומכים בו, דווקא החברים התקשו לקבל את ה'משבר' של חברם. "היו לי עשרה חברים טובים שסירבו לעכל את הבשורה. אחד מהם שאל אותי אם השתגעתי, ועניתי שהוא מוזמן לקיים את מצוות 'ביקור חולים'", מחייך הרב ליאור, ומוסיף: "שמונה מהחברים האלה חזרו בתשובה ונעשו שומרי מצוות המקפידים על קלה כחמורה".

ארבע שנים רצופות שקד על לימוד התורה ועיניו לא משו מהספרים. הוא התחתן ובהמשך מונה לרב בישיבה לחוזרים בתשובה. לאחר מכן הקים ישיבה לחוזרים בתשובה. ואז עשה שינוי כיוון והחל לעסוק במוזיקה, לצד מסירת שיעורים ברחבי הארץ.

מגוון צבעים

השבוע הוא חוגג את השקת התקליט הרביעי שלו, 'אופק חדש'. התקליט פונה אל בעלי-תשובה. "המוזיקה החסידית המקורית אינה מספקת תחליף למתקרב המתחיל", הוא מסביר. הוא יוצר מעין 'שירי מעבר'. התגובות מעודדות. "בעלת-תשובה אחת השמיעה את אחד האלבומים שלי לבעלה שלא רצה ללכת בעקבותיה. הוא התרגש כל-כך עד שהחליט לשמור שבת. בלתי-יתואר כמה אפשר להשפיע באמצעות שירה", הוא אומר.

על עטיפת האלבום מצולמות פתילות ציצית במגוון צבעים. "המסר הוא שיש גוונים רבים בתוכנו, וכולם ראויים לקבל את פני המשיח. הגיע הזמן שנקבל את השונה והאחר, בלי התנשאות, בשמחה ובחיוך רחב", אומר הרב ליאור.

צבעים רבים, עם אחד. הרב גד ליאור

פינת ההלכה ומנהג

מצוות משלוח מנות

שאלה: האם במשלוח מנות בעילום שם השולח מקיימים את מצוות משלוח מנות בפורים?

תשובה: שני טעמים נאמרו במצווה זו: א) כדי שלכל המשפחות בעם-ישראל יהיו צורכי פורים בשפע ויוכלו לשמוח כהוגן, ולכן תיקנו לשלוח לכול, גם לעשירים, שלא לבייש את מי שאין לו. ב) כדי להרבות שלום ורֵעות בעם-ישראל, ולתקן את מה שקִטרג המן (אסתר ג,ח): "ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים".

למעשה יש לקיים את המצווה בדרך שתתאים לשני הטעמים, ולא להסתפק בקיום שמתאים לאחד מהם. למשל, מי ששלח מנות לחברו והלה מסרב לקבל זאת – יש בכך חיבה, אך אין בכך הרווחה. לעומת זה, השולח מנות לחברו בעילום שם השולח, או אם בני-ביתו שלחו בעבורו בלי ידיעתו – יש בכך הרווחה למקבל, אך אין בכך גילוי חיבה בין שניהם.

עוד דוגמה: אדם ששלח משלוח לחברו לפני פורים, אך הִתנה עמו שאין לו רשות ליהנות ממנו אלא ביום הפורים עצמו. במקרה זה יש לו שפע לפורים, אך מצד ההיבט של תוספת אחווה ורעות – פעולה זו נעשתה רק לפני פורים ולא ביום הפורים עצמו (כדי לפתור זאת אפשר למַנות לפני פורים שליח שייתן את המנות בפורים עצמו, ואז יוצאים ידי חובה לשני הטעמים).

השולח לחברו מאכל שהמקבל מחמיר שלא לסמוך על כשרותו, או מאכל האסור למקבל באכילה מטעמי בריאות – יצא ידי חובתו לשני הטעמים, כי יש במשלוח זה תוספת אחווה ורעות, וגם הרווחה, מכיוון שהמקבל נהנה ממנו ויכול לכבד בו אורחים וכדומה, שאין להם מגבלות אלה.

מקורות : תרומת הדשן (ח"א) סי' קיא. מנות הלוי (לר"ש אלקבץ) אסתר ט,יט. פסקי תשובות סי' תרצה ס"ק ט ואילך, וש"נ. וראה לקוטי שיחות חלק טז עמ' 366 ואילך.