פורים שמות החג !
כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיון תמוז אב אלול
פורים שמות החג
| ד' אדר ה'תשע
18.02.2010 | ||
בתנ"ך נקראים ימים אלה בשם פורים.
ידוע אשר שמו של דבר, "אשר יקראו לו בלשון הקודש", מבטא את תוכנו ומהותו. גם שמו של החג מבטא את תוכנו ומהותו ואף מכיל הוראות בעבודת ה' המיוחדות לחג זה .
פורים
חג הפורים נקרא בשם זה על שם הפור "הוא הגורל" שהפיל המן, כדי לברר את היום המתאים ביותר לביצוע מזימתו.
ע?ל כ??ן ק?ר?או? ל?י??מ?ים ה?א?ל??ה פו?ר?ים ע?ל ש??ם ה?פ?ו?ר ע?ל כ??ן ע?ל כ??ל ד??ב?ר?י ה?א?ג??ר?ת ה?ז??את ו?מ?ה ר?או? ע?ל כ??כ?ה ו?מ?ה ה?ג??יע? א?ל?יה?ם:
(אסתר ט, כו)
ו?ה?י??מ?ים ה?א?ל??ה נ?ז?כ??ר?ים ו?נ?ע?ש??ים ב??כ?ל ד?ו?ר ו?דו?ר מ?ש??פ??ח?ה ו?מ?ש??פ??ח?ה מ?ד?ינ?ה ו?מ?ד?ינ?ה ו?ע?יר ו?ע?יר ו?ימ?י ה?פ?ו?ר?ים ה?א?ל??ה ל?א י?ע?ב?רו? מ?ת?ו?ך? ה?י??הו?ד?ים ו?ז?כ?ר?ם ל?א י?סו?ף מ?ז??ר?ע?ם: ס
(אסתר ט, כח)
להפוך את הצרה לאורה
וענין זה מרומז גם בשמו של היו"ט - פורים - שנקרא "על שם הפור":
קריאת שמו של היו"ט פורים על שם הפור שהפיל המן להומם ולאבדם, מהוה פס"ד של תורה [שהרי השם "פורים" אינו שם הסכמי, אלא שם שנתפרש בא' מכ"ד ספרי קודש דתנ"ך] - שאפילו דבר הכי חמור, כגזירה על בנ"י, אשר, "כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו" יכולים להפוך ולעשות ממנו יום טוב!
ויומתק יותר ע"פ המבואר במדרשי חז"ל שהמן דיבר סרה על בני ישראל שיש להם ריבוי ימים טובים, "שבת היום פסח היום" "אמר לו הקב"ה, רשע, אתה מפיל עין רעה במועדיהם שלהם, הרי אני מפילך לפניהם, ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך, זה ימי הפורים" - שמזה גופא שהמן רצה לבטל את הימים טובים ניתוסף עוד יו"ט...
והנה, ידוע שכל יו"ט "עביד עבידתי", שממשיך ופועל ענינו המיוחד על כל השנה כולה. ולדוגמא: פסח - ממשיך ופועל על כל השנה ענין האמונה, שבועות - ענין התורה, וסוכות - המשכת המקיפים. ומזה מובן גם בנוגע לימי הפורים - שממשיכים ופועלים על כל השנה כולה נתינת-כח להפיכת הענינים הבלחי-רצויים לקדושה, "לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
וענינו בעבודה דכל יום:
לכאו"א יש ענינים המבלבלים - הן ענינים רוחניים, כמו מחשבות זרות (בדקות עכ"פ) וכיו"ב, והן ענינים גשמיים, בנוגע לבני חיי ומזונא רויחא, שהחסרון בהם מפריע למנוחת הנפש ומנוחת הגוף הדרושה לעבודת ה', ובלשון הרמב"ם : "היות הגוף בריא ושלם מדרכי (עבודת ) השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה כו"'.
וצריך להשתדל ולפעול לא רק שענינים אלה לא יבלבלוהו לעבודת ה', אלא יתירה מזה, להפוך את הענינים המבלבלים עצמם לקדושה.
ולדוגמא:
מבואר בתניא בשם צוואת הריב"ש שכאשר עומד בתפלה ועומד לנגדו עו"ג המדבר ומבלבלו בתפלתו, צריך להתבונן בענין ירידת וגלות השכינה ש"ניצוץ הארתה מתלבש בבחי' גלות דרך פרט בדבור עו"ג זה המדבר דברים המבלבלים עבודת ה' היא כוונת התפלה", ולידע שהכוונה בזה ("מה זאת עשה ה' לו") היא "כדי שיתגבר ויתאמץ יותר בתפלתו בעומק הלב ובכוונה גדולה כו"'.
ועד"ז בנוגע לכל הענינים המבלבלים לעבודת ה' - שצריך לידע ש"מאת ה' היתה לו זאת", "וכמ"ש כי ה' אמר לו (לשמעי) קלל (את דוד) . . כי אילו נסתלק רוח פיו ית' רגע אחד מרוחו של שמעי לא יכול לדבר מאומה" , וכיון שכן, בודאי שהכוונה בזה היא לטובה, שעי"ז יוסיף כח והתאמצות גדולה בעבודת ה', ואז, נופלים כל הקליפות (שאינם אלא דבר חיצוני, כמו הקליפה שמכסה על הפרי) והיו כלא היו, ונשאר רק קדושה בלבד.
ועי"ז שמנצלים את הענינים המבלבלים עצמם שעל ידם יתוסף כח ואומץ בעבודת ה', עי"ז שמגלים את הניצוץ אלקי המלובש בהם - מהפכים אותם לקדושה.
והכח לזה הוא מעבודת ימי הפורים באופן ד"לא ידע" - שהו"ע היציאה ממציאותו ("ארויסגיין פון זיך"):
כאשר העבודה היא באופן של "ידע" - הרי גם מי שמגיע לדרגות נעלות, "אפילו הוא צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים", ה"ה "דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו" , "יש מי שאוהב" , ועד"ז "יש מי שירא" - יש ומציאות.
ולכן: (א) הדברים המבלבלים תופסים מקום אצלו, וצריך לחפש עצות ודרכים ללחום עמהם, ולא כל פעם מוצא בנפשו הכחות הדרושים ללחום עם הדברים המבלבלים. (ב) המלחמה עם הדברים המבלבלים היא בדרך של דחי', היינו, שכללות עבודתו בענין הבירורים היא באופן שימין הוא ימין ושמאל הוא שמאל, והענינים שמסטרא דשמאל צריכים לדחותם מכל וכל, ואי אפשר לבררם ולהעלותם לקדושה (כהסדר ד"בעתה", שהסט"א והקליפה יאבדו לגמרי).
אמנם, כאשר העבודה היא באופן ד"לא ידע", שיוצא ממציאותו ("ער גייט ארויס פון זיך"), ומגבי' את עצמו מן הארץ ("ער הויבט זיך אזיף פון דער ערד") טפח או אפילו אצבע עכ"פ - אזי הדברים המבלבלים אינם תופסים מקום כלל...
ומזה לוקחים כח גם לעבודה באופן של "ידע", כמאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם רבינו הזקן, שע"י העבודה ד"לא ידע" בפורים, נעשית גם העבודה ד"ידע" במשך כל השנה באופן אחר לגמרי - שתהי' היכולת (לא רק לדחות ולשבור את הדברים המבלבלים, אלא אדרבה) להתעסק עם הענינים המבלבלים באופן של התלבשות כדי לבררם ולזככם ולהפכם לקדושה, כך, שעל ידם ניתוסף עילוי הן בגשמיות והן ברוחניות (ע"ד אופן העבודה ד"זכו אחישנה", שנעשה הבירור גם בקליפת עמלק, ועי"ז נעשה יתרון ותוס' אור בקדושה)...
ובנקודה העיקרית - שע"י ההתעלות למעמד ומצב "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", מהפכים את ה"ארור המן" ל"ברוך מרדכי", ממרירו למיתקא ומחשוכא לנהורא, ולהעמיד את עצמו ואת הסביבה כולה בקרן אורה.
(משיחת פורים תשי"א, התוועדויות ע' 308 ואילך)
